עם פתיחת שנת הלימודים ובצל הצפי לסבבי מילואים נוספים, סיון קורן (37), יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות, מתארת את המציאות המורכבת שאליה חוזרים אלה המשרתים במילואים. "הסטודנטים שלנו שחוקים נפשית, כלכלית וחברתית אחרי סבבים ארוכים של מילואים, ולא רק הם, אלא גם המעגל הקרוב אליהם. כ־350 אלף סטודנטיות וסטודנטים התחילו את שנת הלימודים, גידול של כ־2.1% לעומת השנה שעברה, מתוכם 70 אלף משרתי מילואים. הסטודנט הממוצע כבר לא ילד בן 23. ככל שהאקדמיה הולכת ומונגשת, יש יותר סטודנטים שהם הורים לילדים, שחיים במציאות מאתגרת מאוד".
מה האתגר הכי גדול לסטודנט המשרת? "בשלוש השנים האחרונות הם קיבלו מעטפת רחבה מאוד, שכולל נקודות זכות או פטור מחלק מהקורסים. מה שהם הכי צריכים היום זה שיעזרו להם להשלים חומר אחרי שצברו פערים גדולים".
בסקר חדש שערכתם עולים נתונים מדאיגים לגבי רמת החוסן של אותם סטודנטים. "אכן, 64% ממשרתי המילואים דיווחו שהחזרה ללימודים מלווה בקושי מבחינה אישית וחברתית. 25% מהם כבר פנו לקבלת סיוע נפשי ועוד 20% שוקלים לפנות. לטובת סטודנטים אלה הקמנו 22 מרכזי חוסן שבהם טופלו למעלה מ־100 אלף סטודנטים ואנשי סגל, ואנחנו שואפים להקים מרכז חוסן בכל מוסד לימודי".
"אחרי מאבק עיקש שניהלנו הכניסו למתווה גם סטודנטיות שהן נשות מילואימניקים, והן רשאיות לפנות כמו כולם ולקבל הקלות"
עוד עולה מהסקר ש־70% מהסטודנטים דיווחו על מתח וחרדה בגלל מצבם הכלכלי. "זה הדבר שהכי מטריד את הסטודנטים. הנתון המדאיג הוא ש־30% מהם שוקלים לעזוב את הארץ ביום שאחרי התואר".
יש לכם מענה מותאם לסטודנטיות שבני זוגן במילואים והן נאלצות לשאת בנטל לבדן? "בשנה הראשונה לא מאוד התחשבו בהן, ואחרי מאבק עיקש שלנו הכניסו גם אותן למתווה המילואים והן רשאיות לפנות כמו כולם ולקבל הקלות".
מה תבקשו מהממשלה החדשה לעשות למען הסטודנטים? "ברמה המיידית להקציב 50 מיליון שקל לצמצום פערים לסטודנטים משרתים, ובהמשך לבנות תוכנית לאומית לסטודנטים שתביא את הכול בחשבון, כי מה שיש לנו היום זה פלסטר על פלסטר".
את האישה השנייה בתפקיד יו"ר ההתאחדות, אחרי גילה גמליאל שנבחרה לפני 25 שנה. הסטודנטים לא מאמינים בנשים? "זו אכן תעודת עניות ויש לכך כמה סיבות, ובראשן שהפוליטיקה היא זירה נשכנית ומלאת אגו, ובאופן טבעי לנשים פחות נוח עם זה. אני נדבקתי בחיידק הציבורי מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד היה לי חשוב להשקיע במקום שאני נמצאת בו, ובכל מקום שהגעתי אליו תמיד בדקתי קודם כול מה אפשר לשפר".
"במהלך הלימודים עשיתי מילואים באוגדת עזה ובמקביל בעלי, שעשה תואר בהנדסת מכונות בטכניון, שירת מעל 500 יום במילואים"

את בת 37, כבר לא סטודנטית. איך את יכולה לשמש כיו"ר התאחדות הסטודנטים? "צריך להיות סטודנט בעת הבחירה - זה תפקיד של שלוש שנים. כרגע אני בחופשת לידה, בתי בת חודשיים. סיימתי תואר ראשון במדע המדינה ומזרח תיכון ותואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה. במרץ אני חוזרת לעשות דוקטורט. במהלך הלימודים עשיתי מילואים כקצינת מטרות באוגדת עזה. במקביל, בעלי, שעשה תואר בהנדסת מכונות בטכניון, שירת מעל 500 יום במילואים. אנחנו לא מקרה חריג, זאת המציאות של הרבה מאוד סטודנטים בישראל".
אפשר לנחש שפנייך לפוליטיקה? "הכיוון הוא חיובי. צריך דם חדש במערכת ולמרות המחיר האישי הגבוה, אני לא שוללת שום דבר".
מה העצה הכי טובה שקיבלת? "לאנשים תמיד יהיה מה להגיד ולכן, לכי תמיד עם האינטואיציה".
והעצה הכי רעה? "לחבק את החולשות. צריך לחבק דווקא את החוזקות ולעבוד עם אנשים שטובים במה שאת לא".