בספטמבר האחרון שיתפה המנחה והמשפיענית דניאל פרדו פוסט חשוף באינסטגרם על ההיריון והלידה שלה. זה סיפור שהתחיל בהפלה כואבת, המשיך בניסיון נוסף להרות שצלח, ובעקבותיו הסתגרות בבית, הסתרה וחרדות, עד הסוף השמח של לידת בתה הבכורה, אן, בת השלושה חודשים. "היה לי ממש חשוב לשתף את הסיפור הזה, וידעתי שאעשה זאת רק כשתהיה לי ילדה בריאה בידיים", היא אומרת.
פרדו (30) נולדה וגדלה בחיפה. אתן אולי מכירות אותה כדניאל לוי, ילדת פלא שהופיעה בשני פסטיגלים, התגלתה ונוהלה על ידי סוכן־העל רוברטו ("הייתי שושבינה בחתונה שלו") ויועדה להיות כוכבת נוער. "התחלתי את דרכי בעולם הזה בגיל שמונה", היא מספרת. "זה תמיד הרגיש לי כמו ייעוד, מין ג'וק כזה שלא עזב אותי. במהלך השירות הצבאי התחלתי לעבוד על שירים וקליפים משלי, הופעתי על הבמות הכי גדולות בארץ, והיו לי קליפים עם מיליוני צפיות".
בגיל 21 החליטה להיפרד מתעשיית הבידור ולהירשם לתואר במִנהל עסקים, שיווק ויזמות. "זה עולם לא פשוט והבנתי שאני רוצה מעבר. נרשמתי לתואר שהצלחתי בו מאוד, ותוך כדי הלימודים עשיתי גם הרצאות לעסקים על קידום ויצירת תוכן. שם הבנתי שהפורטה שלי זה דיבור והגשה, שאני רוצה להישאר על הבמה, אבל בטלוויזיה".
פרדו החלה להגיש פינות בנושא נדל"ן ולייף־סטייל בתוכניות של קשת 12, ובמקביל לתחזק חשבון אינסטגרם שכולל כיום יותר מ־140 אלף עוקבים. "הייתי מחלוצות האינסטגרם. התחלתי כזמרת, אנשים הכירו אותי דרך המוזיקה שלי, וזה הלך ותפס תאוצה. זה קהל שהתבגר איתי ונשאר איתי. יש אנשים בגילי שאומרים לי היום 'גדלנו עלייך'".
"הגענו לאולטרסאונד והחיים התהפכו"
לפני כחמש שנים הכירה את בעלה, אביטל פרדו (40), מייסד שותף של חברת הפינטק פאגאיה, דרך שידוך של חברה משותפת. "באחד הדייטים הראשונים אמרתי לו שיום יבוא ותהיה לנו ילדה ויקראו לה אן, והוא חייך. מההתחלה הרגשנו שאנחנו בבית, הכול הרגיש מאוד נכון".
לפני כשנתיים נישאו בני הזוג בחתונה מפוארת ברומא, שנמשכה שלושה ימים. "אלה היו שלושה ימים של אופוריה, הדבר הכי מדהים שחווינו. משם המשכנו לטייל בעולם". היום הם חיים על קו תל אביב־ניו יורק בשל עבודתו של אביטל.
פרדו חלמה להיות אמא מאז ומעולם, אבל לקח לה זמן להרגיש מוכנה לזה באמת. היא מספרת שהקושי הרגשי קשור גם למותה של אמה, שנפטרה מסרטן לפני כשש שנים, בגיל 49. "היא הייתה אישה צעירה ובריאה, והמוות שלה היה פתאומי מאוד. אני מרגישה שעד היום המשפחה שלי ואני לא באמת עיכלנו את המהירות שבה הכול קרה.
"אמא ואני היינו מחוברות בלב ובנפש"
(צילום: שני כהן ארבל, סגנון: יולי סגרדה)
"אמא שלי ואני היינו קרובות מאוד, היו צוחקים עלינו שאצלנו מעולם לא נותק חבל הטבור. היינו מחוברות בלב ובנפש, וכשהיא נפטרה כולם דאגו מה יהיה איתי. לקחתי את זה קשה מאוד. היא הייתה עבורי מודל למה זה אמא. הסטטוס שלה בווטסאפ היה 'האמא הכי טובה בעולם'. היא ממש עבדה בלהיות אמא. הרגשתי שאני רוצה להיות אמא טובה לפחות כמוה ותהיתי אם אצליח, כי זה באמת להיכנס לנעליים מאוד־מאוד גדולות".
אחרי נישואיה, מספרת פרדו, "הלכתי לקבר שלה וביקשתי שאכנס להיריון ביום הנישואים הראשון שלי. זה מה שרציתי – שנה מהחתונה להיות בהיריון, ובאמת ככה היה. הרגשתי שזה סוג של אישור ממנה, ברכת הדרך. ואז הגענו לאולטרסאונד הראשון והחיים שלנו התהפכו".
מה קרה?
"אמרו לנו לחזור עוד שבוע, אבל אני הרגשתי, ידעתי, כבר היו לי אינסטינקטים של אמא. שבוע אחרי כבר הבנתי שאני הולכת להפלה בשבוע השמיני. לעובר לא היה דופק. אני זוכרת שהסתכלתי על בעלי וראיתי בעיניים שלו את חוסר האונים שראיתי אצל הרופאים כשהתחננתי שיצילו את אמא שלי. אני רגילה שהוא תמיד מציל את המצב, שיש לו פתרון לכול, וזו הפעם הראשונה שהוא באמת לא יכול היה לעשות כלום".
"תשעה חודשים לא יצאתי מהבית"
(צילום: שי כהן ארבל, סגנון: יולי סגרדה)
אחרי ההפלה החליטו בני הזוג להתמקם בניו יורק לתקופה ממושכת יותר, "ושם נכנסתי להיריון, שהיה לא פשוט בלשון המעטה. אחרי שאת עוברת חוויה כזאת, את מאוד סקפטית שזה יצליח. עד שלא ראיתי דופק לא נתתי לעצמי לשמוח. התנהלתי כמו רובוט.
"כשכבר עברתי את ההתחלה המפחידה וקיבלתי קצת יותר ביטחון, פתאום בתחילת החודש הרביעי קמתי באמצע הלילה לשלולית דם והייתי בטוחה שזה נגמר. לא הצלחתי אפילו לבכות מההלם, ובדרך לבית החולים שאלתי את בעלי אם הוא יאהב אותי גם אם לא יהיו לנו ילדים. בראש שלי לא ראיתי איך אפשר לצלוח כזה מאורע. ואז בבית החולים הרופא בדק אותי והיה דופק חזק. אני לא אשכח שהוא אמר לי: 'התינוקת שלך קשוחה כמו אמא שלה', אבל שם ממש נחסמתי וקיבלתי החלטה שאני לא מספרת על ההיריון עד שלא תהיה לי ברירה, וגם אז רק למי שחייב לדעת. עד שאני לא רואה ילדה בריאה בידיים שלי, מבחינתי אין גרנטי לשום דבר".
איך התנהלת עד הלידה?
"נעשיתי חרדתית. הייתי במיטה ופחדתי לזוז. תשעה חודשים לא יצאתי מהבית והרגשתי שמשהו לא בסדר אצלי. השלמתי עם העובדה שאני בהיריון רק בחודש השביעי וגם אז לא סיפרתי, הייתי בהכחשה מוחלטת עד שכבר הייתה בטן, ולא הייתה לי ברירה אלא לספר וגם להשלים עם זה בעצמי".
איך הייתה הלידה עצמה?
"היא לא עשתה לנו חיים קלים עד הרגע האחרון, החליטה לא להתהפך והובילה אותנו לניתוח קיסרי. אבל זה התברר כדבר הכי טוב שעשיתי. הייתה לי חוויית לידה מדהימה".
"המוות של אמא שלי הכה בי יותר מתמיד כשילדתי"
(צילום: שי כהן ארבל, סגנון: יולי סגרדה)
איזו אמא את?
"האמת היא שבגלל שהייתי כל כך חרדתית בהיריון, תהיתי אם זה ימשיך איתי גם אחרי שהילדה תיוולד, ונוכחתי לדעת שאני אמא די קולית".
אני מניחה שכיום החיסרון של אמא שלך מורגש מאוד.
"המוות של אמא שלי הכה בי יותר מתמיד כשילדתי. פתאום קלטתי מה זה להיות אמא בלי אמא. אני ממש מרגישה שאני צריכה אותה כל יום עד שלפעמים זה כואב בגוף. אין שום דמות בעולם שיכולה להיות במקומה במצב כזה. אני מכירה אותה כל כך טוב, שבכל פעם שאני באיזשהו צומת, אני יודעת מה היא הייתה אומרת וחושבת. אני מרגישה היום שהגשמתי לה את כל החלומות, ממש עבדתי בזה בשנים האחרונות - בלגרום לה להתגאות. המקום שבו אני נמצאת היום, זה כל מה שהיא חלמה ורצתה עבורי".
מאקסטרה סמול הפכתי ללארג
פרדו משתפת בגילוי לב בקושי נוסף שהיא חווה בעקבות הלידה. "לפני כן כולם אמרו לי, 'תתכונני, תינוק משנה את החיים', אבל אף אחד לא דיבר איתי דווקא על הקושי הכי גדול של היום שאחרי: המשקל שנשאר, הבצקות, הנוזלים, הנפיחות. חודש שלם לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה. התכשיטים לא עלו עליי, הנעליים לא עלו עליי, לא היה לי מה ללבוש חוץ מפיג'מה. מאקסטרה סמול את פתאום הופכת ללארג', ומרגישה שאין לך לגיטימציה כי אין לך יותר תינוקת בבטן. לא רציתי שאף אחד יראה אותי, אז מצאתי תירוצים. חברות שלי פגשו את אן לראשונה בגיל חודשיים.
"הרגשתי כמו שמשון הגיבור שגזרו לו את השיער"
(צילום: שי כהן ארבל, סגנון: יולי סגרדה)
"לי זה היה קשה מאוד, כי הנראות שלי הייתה תמיד חלק מהעוצמה והזהות שלי. הרגשתי כמו שמשון הגיבור שגזרו לו את השיער והוא איבד את הכוח שלו, ולא משנה כמה בעלך עף עלייך והסביבה מרימה לך, אם את לא אוהבת את עצמך זה לא שווה כלום".
איך את מתמודדת עם זה?
"בעלי לקח אותי לשיחה ואמר לי שזה סוג של שיעור - לא להיות מושלמת אלא שלמה. הבנתי שהיופי והעוצמה לא נעלמו לשום מקום, הם פשוט משנים צורה. זה מה שחשוב לי להעביר: שהיריון זה לא דבר כזה מושלם כמו שמציגים בחוץ. אני בטוחה שיש עוד נשים שחוו את הדברים שאני חוויתי. אחר כך, כשהן יראו את האוצר שלהן, הן יגלו שהדרך שווה את הכול. בסוף קיבלנו את המתנה הכי גדולה".
"היריון זה לא דבר כזה מושלם כמו שמציגים בחוץ"
(צילום: שי כהן ארבל, סגנון: יולי סגרדה)
- איפור: תהילה גוטליב, שיער: שגיא כחלון
- איפה משיגים: זאדיג אנד וולטר, ריזרבד, OtherStories&, ג׳ק קובה, אליזבטה פרנקי, רוני קובו, משכית, SAGR’e Fashion, דיסקו רוסו
