כמעט בלי שנרגיש, כמה הצהרות פוליטיות של השחקנים המרכזיים במערכת הבחירות מהימים האחרונים עלולות לגלגל את ישראל בהסתברות גבוהה לבחירות מספר חמש.
בצד של נתניהו המשחק ברור – אם בנט יוכל להשלים לו ל-61 חברי כנסת לקואליציה, הוא יעשה זאת, במחיר זה או אחר. בנט אינו מכחיש. לפי רוב הסקרים האחרונים, נתניהו מגרד את 61 המנדטים (עם בנט) מלמטה.

אם לנתניהו לא יהיו 61, תתחיל התסבוכת בדמות המשחק הבא: לפיד, לפי כל הסקרים המפלגה השנייה בגודלה, אמר שאינו שולל הקמת ממשלה באמצעות קולות הח"כים הערבים. בממשלה תיאורטית של לפיד אמורים להיות חברים גם סער ובנט – אולם שניהם, באופן נחרץ וחד משמעי, הודיעו שיסרבו לקחת חלק בממשלה שתוקם בעזרת קולות הח"כים הערבים.
יתרה מזאת: ממשלת לפיד תהיה חייבת רוטציה כדי לקום. בנט כבר הודיע כי לא יסכים לרוטציה עם לפיד (גם אם לפיד יהיה שני). הלכה למעשה, כך ללפיד אין שום סיכוי להקים ממשלה.
בנוגע לבנט – ליברמן אמר שהסיכוי שלו להיות ראש ממשלת סינגפור גדול מהסיכוי שיהיה ראש ממשלת ישראל (כבדיחה על הכותרת שנתן יו"ר ימינה לתוכניתו הכלכלית). עדות לאיבה בין ליברמן לבנט ניתן למצוא גם בהמשך לבדיחה, שבנט יוכל להיות ראש ממשלה רק בסינגפור "כי שם לא מכירים אותו". מעבר לצחוק, בפועל, כשבנט שולל את לפיד וכשליברמן שולל את בנט - גם ממשלה בראשות בנט (אף ברוטציה) הופכת כמעט בלתי אפשרית.


נשארה אפשרות נוספת, ממשלת סער. יו"ר תקווה חדשה הוא אמנם ראש המפלגה שנהנה ממרחב התמרון הרב ביותר (כיוון שאף שחקן במערכת הפוליטית לא פוסל אותו) אך הוא כיום נע בסקרים סביב 12 מנדטים. מבלי לגדול במספר המנדטים, גם לסער לא תהיה ממשלה שתחליף את נתניהו.
בנט, אגב, פוסל גם ישיבה עם מרצ, וסער אמר שלא יוכל לשבת עם מרצ אם תחזיק בעמדות של ניצן הורוביץ ("יש מקום לחקירה נגד ישראל בהאג") – אמירות שמסבכות עוד יותר את המצב. בתווך ישנם החרדים, כמובן, שנשבעו אמונים לנתניהו, עוד מסמר שמונע גמישות להרכבת קואליציה.
השורה התחתונה, בהנחה שכל השחקנים יעמדו במילתם, היא דד-אנד פוליטי שיוביל את ישראל להמשך הכאוס השלטוני - וכמעט בוודאות לבחירות מספר 5 בתוך כשנתיים.