שנה אחרי שנה צועדת פינלנד בפסגת מדד האושר העולמי, ומוכתרת כמדינה שהכי משתלם לחיות בה. לכאורה היא אמורה להיות יעד מבוקש למהגרים, אך בפועל ההפך הוא הנכון: פינלנד מתמודדת עם מחסור חמור בכוח עבודה מיומן, וזקוקה למהגרי עבודה ש"יחפו" על האוכלוסייה המבוגרת.
מדינות רבות במערב מתמודדות עם גידול איטי באוכלוסייה, אך מעטות נמצאות במצב של פינלנד: על כל 100 פינים ב"גילֵי העבודה" יש 39 אזרחים בני 65 ומעלה. רק יפן מבוגרת יותר. האו"ם מעריך שעד שנת 2030 יהיו בפינלנד 47 אזרחים ותיקים על כל 100 אזרחים בני 15 עד 64.
לפי הממשלה, המדינה צריכה להכפיל את מספר המהגרים ל-20,000 עד 30,000 בשנה, כדי לתחזק את השירותים הציבוריים ולצמצם את הגירעון הפנסיוני המתהווה. בפינלנד 5.5 מיליון תושבים.
על הנייר פינלנד היא יעד אטרקטיבי: במדדים הבינלאומיים היא זוכה לניקוד גבוה ברמת איכות החיים, חירות האזרחים והשוויון המגדרי. היא לא סובלת משחיתות, פשיעה או זיהום אוויר. אך גם בחברה הפינית - ההומוגנית ביותר במערב אירופה - יש התנגדות למהגרים וחוסר רצון להעסיק זרים. בבחירות זוכה מפלגת הימין הקיצוני, "מפלגת הפינים" מהאופוזיציה, לתמיכה משמעותית.
צ'רלס מאתיס, חוקר מהאקדמיה של פינלנד, אמר כי אחרי שנים של אדישות, הממשלה והחברות מתחילות להבין את הבעיה שיוצרת האוכלוסייה המזדקנת. מאתיס הוא אחד המומחים שמייעצים לממשלה במסגרת תוכנית Talent Boost – שנמצאת כעת בשנה הרביעית שלה. היא שואפת להפוך את המדינה לאטרקטיבית יותר בעולם ולמשוך אליה מהגרי עבודה. בין השאר היא מכוונת את הקמפיין שלה לעובדים במערכת הבריאות של ספרד, לעובדי תעשיית המתכת בסלובקיה, למומחים לטכנולוגיית מידע ולמומחים למקצועות ימיים מרוסיה, הודו ודרום-מזרח אסיה.
חלק מהניסיונות הקודמים לגייס מהגרי עבודה לא עלו יפה: ב-2013 חמש אחיות ספרדיות (מתוך שמונה שהגיעו לעיירה ואסה במערב פינלנד) עזבו אחרי כמה חודשים. הן אמרו שיוקר המחיה, מזג האוויר הקודר והשפה המקומית המסובכת היו הסיבות העיקריות לעזיבתן.
פינלנד אמנם לא סובלת מהגירה שלילית, אך רבים ממי שמחליטים לעזוב אותה הם בעלי השכלה גבוהה. מבין מדינות ה-OECD מצוקת העובדים המיומנים בפינלנד היא הקשה ביותר. חלק מהחברות הפיניות מקימות אתרים משותפים לגיוס עובדים בחו"ל. שון רודן מחברת "וולט" אומר כי עד כה לא מדובר בהצלחה גדולה. "אנחנו מנסים להפוך את הרילוקיישן להליך 'חסר כאב' ככל שאפשר".
"חברות סטארט-אפ אמרו לי שהן יכולות להביא כל אחד בעולם לעבוד עבורן בהלסינקי – כל עוד הוא, או היא, רווקים", אמר ראש העיר הלסינקי יאן ואפבורי. "אך לבני או בנות הזוג עדיין יש קשיים אדירים במציאת עבודה ראויה". זרים רבים מתלוננים שהחברות המקומיות מסרבות להכיר בכישורים מקצועיים ובניסיון שנרכשו בחו"ל – ואף מחזיקות בדעות קדומות נגד מי שאינם פינים.
סאקו טיברינן, שמגייס עובדים מטעם סוכנות Talented Solutions, טוען שבעקבות מצוקת העובדים החברות המקומיות "עקשניות פחות" בנוגע להעסקת פינים בלבד – אך רבות מהן מתעקשות שהעובדים ידעו פינית שוטפת.
אחמד (שם בדוי) הוא בריטי בן 42, שבמשך שנים פיתח מוצרים דיגיטליים עבור חברות בינלאומיות. הוא רצה לגור בהלסינקי, ובמשך חצי שנה ניסה למצוא עבודה - ללא הצלחה. "אחד המגייסים אפילו סירב ללחוץ לי את היד – זה היה רגע יוצא דופן", הוא מספר. אחמד מאמין שהבעיה של פינלנד היא לא המחסור במקומות העבודה - אלא דפוס החשיבה שלה. לדבריו, במהלך חיפוש העבודה בפינלנד הוא קיבל הצעות מחברות גדולות בנורבגיה, קטאר, בריטניה וגרמניה – ובסופו של דבר החל לנסוע מדי שבוע מהלסינקי לדיסלדורף שבגרמניה.
פינלנד נמצאת כבר ארבע שנים ברציפות בראש רשימת המדינות המאושרות בעולם של האו"ם – אך ראש העיר הלסינקי לא מאמין שלדירוג יש השפעה של ממש. "זה עדיין לא עוזר כפי שקיווינו. אם תעצור מישהו ברחוב בפריז, לונדון, רומא או ניו יורק, אני עדיין לא חושב שרוב האנשים ידעו על זה", הוא אומר. ראש העיר, שכהונתו תסתיים הקיץ, פנה לחברות יחסי ציבור בינלאומיות כדי לחזק את התדמית של הלסינקי. הוא אופטימי לגבי יכולותיה של פינלנד למשוך בעתיד עובדים מיומנים מאסיה, ומאמין שסדרי העדיפויות ישתנו כשהניידות ברחבי העולם תחזור להיות כפי שהייתה לפני הקורונה. היתרונות של הלסינקי, לפי ראש העיר, הם שהיא "בטוחה, פונקציונלית, אמינה וצפויה – אלה ערכים שמקבלים חשיבות. למעשה אני חושב שהמצב שלנו אחרי המגפה טוב משהיה".
