מבחן בטכניוןמבחן בטכניון
(צילום: הטכניון )
נראה שכבר לא נותרו פרות קדושות לשחוט. הפוליטיקאים, המצביאים, אנשי הדת, העיתונאים, המחנכים ועכשיו גם השופטים והפרקליטים - כולם עלו בזה אחר זה על המוקד. ובכל זאת יש מוסד חברתי אחד שנותר קדוש, מוגן ובלתי שקוף: האקדמיה. רק מעטים העזו לערער על היעילות, היושר והנחיצות של האוניברסיטאות והמכללות.
משבר הקורונה עומד לפרוץ את קשר השתיקה סביבם. יותר אנשים יבינו שהמוסדות האקדמיים כשלו לא רק בסדרי העדיפויות של המחקר המדעי אלא גם במעבר המתבקש לעידן הדיגיטלי בהשכלה. ראשי המוסדות מספרים על הסתגלות מהירה להוראה המקוונת, אבל מסתירים את האמת המביכה: רוב המרצים בעולם לא התנסו כלל במדיום הזה ועכשיו נאלצים לאלתר. לולא גלגל ההצלה שזרק להם הזום – פורמט מוגבל שנמצא בקצה מנעד האפשרויות של ההוראה המקוונת – הם היו משותקים לחלוטין.
ספרנו "כל שקרי האקדמיה", שעוסק בתרבות ההכחשה וההונאה העצמית שפשתה במקדשי האמת, יצא לאור שבועיים לפני פרוץ המגפה. אף שהעלינו בו את האפשרות שפנדמיה עולמית תאיץ תהליכי שינוי, לא שיערנו שהתחזית תתממש במהירות כה רבה. השבוע דווח על כך שהאוניברסיטאות והמכללות בישראל עומדות להשיק מיקרו-תארים. השינוי המבורך הזה הוא כמובן רק סנונית ראשונה. רעידת האדמה של מערכת ההשכלה הגבוהה רק החלה.
השנה האקדמית שנפתחת בשבוע הבא תעמוד בסימן העלייה ברישום ללימודים, אבל הביקוש הזה מתעתע. בשעה שהשמים סגורים והפרנסה קשה - צעירים רבים רואים בלימודים הגבוהים ברירת מחדל. עם הזמן הם יבינו ששוויו של התואר האקדמי פוחת והולך בשוק התעסוקה, שדפוסי הקריירה (וגם הלמידה) משתנים במהירות, וש"השכלה כללית" ניתנת לרכישה באופן ממוקד ומהנה יותר מחוץ למסגרת האקדמית (למעשה כולנו עטופים כל הזמן באינספור מקורות מידע ורק צריכים לרצות ולדעת איך לרכוש ידע חדש).
יותר ויותר מעסיקים ברחבי העולם, ולא רק מתחומי ההייטק, כבר מוותרים על התואר האקדמי כרף כניסה ומציעים מסלולים עוקפי תואר להכשרה והעשרה. באוגוסט הכריזה "גוגל" על כוונתה "לשבש את פורמט התואר האקדמי" באמצעות מסלול של הכשרה מקצועית בן שישה חודשים בלבד. ההכרזה הזו, של אחת מענקיות הכלכלה העולמית, היא תרועת החצוצרה של המהפכה שיצאה לדרך.
מודל ההוראה האקדמית הוא מודל מאובן שלא השתנה באופן מהותי מאז ימי הביניים. הוא מבוסס על החובה המיושנת לרכוש תואר אחד במוסד אחד; על לימודים בפרקי זמן קבועים ואחידים לכל המקצועות (שיעור, קורס, סמסטר, 4-3 שנים); על בחירת קורסים מתפריט בופה מוגבל ובמידה רבה אקראי; ובעיקר על הרצאה פרונטלית פאסיבית ולרוב משעממת.
עד היום זה עבד איכשהו, אבל לדור הילידים הדיגיטליים המודל הזה אינו מתאים. גם כלי ההערכה והמדידה חסרי הגמישות והאחידים לכל סוגי המקצועות ולכל סוגי הלומדים - אינם מתאימים לתקופתנו. יותר מזה, כל הרעיון שהמדענים (שעסוקים בעיקר במחקר) הם גם אלה שבונים את השיעור, מגישים אותו בעצמם (לרוב כ"ראש מדבר") ובוחנים את תוצר ההוראה - אינו מקצועי ולמעשה אבסורדי. זה כמו להפוך את מגיש הטלוויזיה למפיק התוכנית, התחקירן, הבמאי, הצלם והגרפיקאי.
למרבה הצער, הציבור עדיין מתייחס לתואר האקדמי בחרדת קודש ועיוור לאמיתות המדהימות שמסתתרות מתחת לקליפת המיתוס. למשל, שהמרצים לא מחויבים לעבור הכשרה פדגוגית או השתלמויות סדירות בנושאי הוראה; שאיכות ההוראה אינה קריטריון משמעותי לקידומם; שאין בקרת איכות אמיתית לקורס אקדמי (קורס מוגדר כ"אקדמי" רק משום שהוא נלמד במוסד מוכר להשכלה גבוהה); שהאקדמיה מתבססת במידה רבה על צבא של מרצים מן החוץ – "עובדי קבלן" ללא אופק התקדמות; שאיש לא בדק מה צריך להיכלל בימינו בסל לימודי הליבה (ידע ומיומנויות). למעשה רכישת השכלה כללית רחבה היא עוד מיתוס שמפיצה האקדמיה ושהציבור קונה ללא ערעור.
עוז אלמוג תמר אלמוגעוז אלמוג תמר אלמוג
עוז ותמר אלמוג
גם אחרי חשיפת הבלופים, השינוי המתבקש של מודל הלימודים הגבוהים כנראה לא יגיע מהמוסדות להשכלה, מהטעם הפשוט שהוא כרוך בסגירה ובהסבה של מוסדות רבים ובפיטורים המוניים. פרופ' סקוט גלוואי, אחד הקולות האינטלקטואלים המובילים בארה"ב, אמר לאחרונה שהקורונה היא גזר דין מוות ל-50% מהאוניברסיטאות שם. הנתונים שפורסמו על סגירת מוסדות בעולם עוד לפני פרוץ המגפה מלמדים שהתחזית שלו אינה מופרכת.
הקורונה מהווה מאיץ חלקיקים לשינוי דפוסי הלימודים, כשם שהיא מהווה מאיץ חלקיקים לשינוי דפוסי העבודה. מהירות המהפכה תלויה במהירות ההתפכחות של צעירים והוריהם ממיתוס התואר האקדמי, במידת הפתיחות והגמישות שיאמצו המעסיקים ובאומץ של הממשלות להשתחרר מהקיבעון.
כאשר המוסדות להשכלה גבוהה יאבדו את המונופול על ההשכלה המתקדמת (בתחום המחקר-המדעי הן כבר איבדו את הבכורה לתעשייה), כולנו נראה לא רק קורסים מקוונים ברמה אחרת, אלא אינספור כלים פדגוגיים יעילים ומהנים יותר מאלה שמציעה היום האקדמיה – בקמפוס וב"העתק-הדבק" לתוכנת הזום.
  • ד"ר תמר אלמוג ופרופ' עוז אלמוג הם חברי סגל באוניברסיטת חיפה. ספרם "כל שקרי האקדמיה – מה התקלקל במודל האוניברסיטאי ומה יחליף אותו" (ידיעות ספרים) יצא לאור במרץ 2020
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com