אורי אורבך ז"לאורי אורבך ז"ל
אורי אורבך ז"ל
(צילום: עידו ארז)
הימים הנוראים הם תקופה של חשבון נפש. אחרי אמירת סליחות, שעות ספורות לפני התקדש החג המסוגר של ראש השנה, הגיע הרגע להישיר מבט אל המציאות ולומר באומץ את הווידוי המסורתי שמתחיל במילה "אשמנו", ונכתב בלשון רבים. הוא לא נאמר לקבוצה אחת או למגזר מסוים. הוא מדבר לכולם. כולנו, כל המגזרים, נתנו יד לשיסוי ההדדי. כולנו לקחנו חלק בהרחבת הקרעים האזרחיים. מגפת הקורונה, מאחורי מסכה מתעתעת של דאגה לבריאות העם, הפכה למקדמת הדבקה של התחלואה החברתית. כולנו אשמים.

כשחרדים חגגו על תמונות ההמונים בבלפור, חילונים הביעו ארשת דאוגה מהטיש של חסידות בעלז. כשהסתובבו סרטונים מהופעה המונית, אחרים העדיפו להזדעק על הנסיעות ההמוניות לאומן. כששר חילוני נצפה באירוע בלי מסכה, זה עניין של דקות עד שיגיע לכותרות תיעוד של ח"כ חרדי בחתונה המונית. כך זה עובד עוד מהסגר הראשון – תמונה נענית בתמונה, סרטון בסרטון וכתבה בכתבה. לכולנו יש חלק בזה. אנחנו אשמנו.
הנה ציטוט מ(עוד) מאמר מצוין שפרסם כאן אורי אורבך ז"ל לפני 13 שנה. בדרכו המושחזת שלא עשתה הנחות, הוא הגיש את המציאות בלי לייפות אותה. הדברים מרגישים כאילו נכתבו זה עתה. "במחשבות דומות התעטפתי כשחרדי חתך אותי בכביש יומיים קודם", הוא כתב. "פתאום הוא לא היה סתם נהג פרוע, אלא 'חרדי שלא אכפת לו מאחרים' או אחד ש'לומד כל היום תורה, אבל לא לימדו אותו להתנהג', או שבאבניק".
והוא המשיך: "נערים חילונים למהדרין יכולים לשתות ולדקור בלי הכרה ועם הכרה במסיבות ליל שישי, אבל אף אחד (טוב, חוץ מ'יתד נאמן') לא יקונן על מצב הנוער החילוני. לעומת זאת, טרמפיסט-לחץ שחור כיפה, נהג דוס קצת פרוע, חרדיותם - אשמתם. בעוד החילוני הוא סתם אדם האחראי אישית על מעשיו ואין קשר לחילוניותו, החרדי בעינינו הוא תמיד חלק מהקהילה, והיא כולה נושאת בעוונו. כשיענקל מעצבן אותך - כל החרדים מעצבנים אותך. כששלוימה מרעיש בין שתיים לארבע - כל החרדים אשמים. אבריימי טרק ת'דלת? מעלה עליו הכתוב כאילו כל פוניבז' טרקה ת'דלת".
אם אורי אורבך היה איתנו היום, ייתכן שהוא היה מוסיף את המשפט הבא: "כשחיליק הולך בלי מסכה – כל החרדים צריכים להיכנס למכלאות". אם לא הולך ביום, לפחות בלילה. הם מוכרחים להיות בסגר. אם יש חרדי שמזלזל בהנחיות, זה הופך את כל החרדים לאשמים. קשה לראות חרדי כאדם פרטי לעצמו. תמיד יראו בו חלק מקבוצה, שכמובן תישא כולה באשמה של הפרט. כל החרדים ערבים זה לזה.
13 שנה עברו מאז נכתב המאמר הזה אבל לא הרבה השתנה. אנחנו עדיין לוקים בהאשמת יתר כלפי האחר. האזרחים יאשימו את הממשלה בשיקולים פוליטיים, והיא מצדה תאשים את האזרחים בהיעדר משמעת. בהתאם, החילונים יאשימו את החרדים בסגר המלא, ואילו החרדים יאשימו את החילונים באנטישמיות. הקורונה לא שינתה אותנו.
אז במקום לזרוק האשמות, לפני ראש השנה זו העת לקחת אחריות. במקום להאשים את האחר - לבדוק מה אנחנו זקוקים לשפר כדי שהמצב ישתנה. וגם אם יש ביקורת, מוצדקת ככל שתהיה, עליה להיות מופנית כלפי אנשים ספציפיים ולא מוטחת בציבור מגוון. חטא התיוג הוא אחד העוונות המשמעותיים של העידן הנוכחי. אסור לנו להיות שם.
בפעם הבאה שתראו חרדי בלי מסכה, תחשבו עליו מה שהייתם חושבים על חבר חילוני שלכם במקרה דומה. עוד יהיו הזדמנויות להאשים את כל המגזר.
  • יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com