איתי ורדאיתי ורד
איתי ורד
(יח"צ ערוץ 13 )
קורונה היא מגפה חדשה ובכל יום מתפרסם מחקר חדש על הסכנות והבעיות שהיא גורמת, אבל יש לה תופעת לוואי אחת שכבר ניכרת בשטח ופחות מדברים עליה - השקר. הקורונה מעודדת שקר.
דוגמאות לא חסרות. לפי הכללים החדשים של משרד הבריאות, הפניה לבדיקה מקבלים רק אם יש תסמינים של המחלה. אבל מה קורה אם היית במגע עם חולה מאומת, אתה לא בן משפחה שלו, ואין לך תסמינים? אין בדיקה. בן של מכרים היה באירוע עם חולה מאומת (כמובן בטרם נודע שהבחור חולה). היה ברור לו שנדבק, אף שלא היו לו סימנים. מה עשה? שיקר שהוא משתעל ויש לו חום. ומה התברר בבדיקה? חולה א-סימפטומטי. בינתיים, בזמן הרב מדי שעבר עד שנודע שהחבר חולה, גם החברה של הבחור שלנו נדבקה. עכשיו הוא מנסה ליידע ולעצור את שרשרת ההדבקה שיצר.
דוגמה שנייה: תוכנית האוצר מדברת על סיוע למי שהכנסות העסק שלו ירדו ב-40% ומעלה. ומה עם מי שהעסק שלו נפגע ב–35%? 38%? 30%? הם לא נפגעו קשות?
חבר, בעל עסק קטן, אמר לי לפני כמה ימים שאנשים כבר מדברים על איך הם הולכים לעבוד על המדינה כדי להגיע לקו ה-40 (פינת ההיסטוריה: מדינת ישראל כבר שילמה מחיר כבד כשעבדנו על עצמנו עם קו 40 הק"מ). מה המשמעות? הכנסות המדינה ממסים, שגם כך קטנו, יצטמצמו עוד יותר. מעבר לזה: כבר עכשיו הרבה מן העצמאים, בעלי עסקים קטנים ונותני שירותים, מוכנים לעבוד רק בשחור. במזומן.
דוגמה שלישית היא עוסקת בבן הדוד של השקר: התיחמון. יש הנחיות, אז בואו נראה איך אנחנו מתחמנים כדי לשרוד. אסור חדר כושר? מותר סטודיו. נשים את המכשירים בסטודיו. אסורים אירועים באולם עם יותר מ-250 איש? נעשה שלושה "מתחמים", כל אחד של 250. אנשים עוברים בין המתחמים? בעיה שלהם. אסורה ההתכנסות של יותר מ-20 אנשים בבתים? בואו מהר נעשה מסיבה לפני שהתקנה הזאת תיכנס לתוקף. נשמע מוכר? על הפטנט האחרון חתום שר הבריאות בעצמו, ולא לחינם הדוגמה כאן.

נגיף הקורונה לא ברא את השקר. גם עבודה בשחור ואי אמירת אמת לא נולדו עם המגפה. לצערנו יש בתרבות שהתפתחה בישראל סלחנות מסוימת לתיחמון, עיגול פינות ושקרים. למשל – אנחנו אחת המדינות המובילות בעולם בהורדות פיראטיות ברשת. אבל עכשיו, כשהציבור במצוקה, התנהלות הממשלה מעודדת יותר את השקר.
חרף הזמן שעבר מהגל הראשון אין מערך בדיקות יעיל, לכן אדם שחושש שהוא חולה נאלץ לשקר כדי להיבדק. תוכנית החילוץ הכלכלית מגיעה מאוחר מדי ומעט מדי. לא הפנימו את מה שמדינות אחרות עשו - לשפוך כסף (שפכו כאן כסף, אבל על משרדים מיותרים בממשלה).
קברניטי המדינה מדגמנים ניתוק – ראש הממשלה, הנשיא ושר הבריאות הפרו את הוראות הבידוד והריחוק החברתי, ותחושת האיפה ואיפה התחזקה כששרים וסלבס שבאו במגע עם חולה מאומת קיבלו מסלול VIP לבדיקות, בעוד האזרח הפשוט מקבל הודעה משב"כ להיכנס לבידוד, ואין עם מי לדבר. בנוסף, ההנחיות לאזרחים מבולבלות ולעיתים קרובות חסרות היגיון (בריכה לשחיינים אסור, בריכה במלון מותר), וניכר שחסרה יד מכוונת אחראית.
גם לאזרחים יש אחריות לעלייה בתחלואה. ריחוק חברתי, חבישת מסכות וציות להנחיות הם קודם כל עניין של אחריות אישית. אלא שהתנהלות הממשלה במשבר סודקת את אמון הציבור במדינה ובמוסדותיה ובהנחיות מהם, ומעודדת תרבות של שקר ורמייה. אלו דברים שקשה למצוא להם חיסון, והם עלולים להישאר איתנו עוד זמן רב אחרי שיימצא חיסון לנגיף.
  • איתי ורד הוא עיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com