נדירים המקרים שבהם האינטרסים של שני מועמדים פוליטיים יריבים הם במקביל גם זהים וגם מתנגשים, כפי שקורה בימים האחרונים - ועוד צפוי להסלים – בעימות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד.
- כל העדכונים על בחירות 2021 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
התשתית להתנגשות המדוברת הונחה לאחרונה כשבליכוד התקבלה החלטה אסטרטגית כפולה: התעלמות מכוונת ושיטתית מגדעון סער בניסיון להוריד אותו ולהעלים אותו, במקביל לשתיית הקולות המסורתית של קולות הימין, בעיקר של נפתלי בנט (מהלך שהחל מוקדם מהרגיל), בניסיון לצמצם את כוחו למינימום האפשרי. יש להניח שבאותו אופן ינהג נתניהו גם בנוגע לבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, כך שיישארו בגודל המינימלי עם האף מעל אחוז החסימה.
אלא שבשעה שאת כולם מנסה נתניהו להוריד במספר המנדטים, רק אחד זוכה ממנו לכבוד מלכים וליחס מיוחד בקמפיין שבונה אותו ושמעלה אותו במספר המנדטים: לפיד.
הן נתניהו והן לפיד רוצים להוביל, אבל בעוד הראשון זקוק לדו-קרב רועש ופומבי שישתלט על השיח הציבורי, על הרשתות החברתיות ועל התקשורת, השני נחוש להימנע ממנו בכל מחיר
בחסות ההתעסקות הדקדקנית של נתניהו והליכוד בלפיד, הפכה יש עתיד למפלגה השנייה בגודלה ולכאורה ליריב המרכזי של נתניהו. לפחות לפי הסקרים. כל זאת מבלי שלפיד הכריז באיזשהו אופן שפניו לראשות ממשלה או לניסיון להקים כזאת. להיפך: לפיד מנהל קמפיין שקט וצנוע במסריו, שנזהר מלדבר בגוף ראשון. לא תמצאו אצלו "אני, אני ואני".
בראיונות האחרונים שלו אין אזכור לרצונו להקים ממשלה והוא יתייחס לנושא רק אם יישאל ולא תהיה ברירה אלא להשיב. כל הקמפיין נעדר מסר כזה וגם בפתק של יש עתיד בקלפי אין אזכור לראשות ממשלה.
מה כן מופיע? הצורך בממשלה שפויה. מי ירכיב אותה? על זה אין תשובה בינתיים.
אינטרס חופף, משוואה הפוכה
הקו המפתיע של לפיד מטריד לא מעט גורמים במערכת הפוליטית – מימין ומשמאל. ההערכה היא שהוא לא מייצר את משוואת ראשות הממשלה מול נתניהו משום שבמחנה המרכז-שמאל ישנם מצביעים שלא מעכלים את הרעיון ומתקשים לגלגל על לשונותיהם את צירוף המילים "יאיר לפיד ראש הממשלה", אבל מתחברים לצורך בממשלה אחרת, נורמלית, ומוכנים לתמוך בו אחרי שהוכיח שעמד במילתו ולא נכנס לקואליציה במרץ.
מהקמפיין השקט יחסית של יש עתיד אפשר ללמוד הרבה דברים, שהמרכזי שבהם הוא שלפיד סבור שרוב הציבור במחנה שלו מוטרד מהשאלה איזו ממשלה תקום, ולא מהשאלה מי יעמוד בראשה.
השתייה החלה: קמפיין הליכוד נגד נפתלי בנט
וכאן מגיעה ההתנגשות: בשעה שנתניהו זקוק לקרב ראש בראש שיזניק את הבייס שלו ויעורר את השטח, לפיד זקוק בדיוק להיפך הגמור.
לפיד חותר לקרב שטוח, שמתפרס לצדדים ולא מתחדד מעלה לשני קודקודים המתקוטטים בצמרת. כך הוא מרוויח פעמיים: בראשונה השטח הליכודי לא יבער, ובשנייה הוא ייהנה מתמיכתם של מי שבוטחים בו, אבל לא חושבים שהוא בשל או מתאים לראשות ממשלה.
כך נוצרת משוואה הפוכה עם אינטרס חופף אבל גם מתנגש. הן נתניהו והן לפיד רוצים להוביל, כל אחד במחנה שלו, אבל בעוד הראשון זקוק לדו-קרב רועש ופומבי שישתלט על השיח הציבורי, על הרשתות החברתיות ועל התקשורת, השני נחוש להימנע ממנו בכל מחיר.
הצרה הכפולה של יש עתיד
לא רק לנתניהו יש חלק בהתבססות של לפיד. הסנטימנט האנטי-חרדי שהתחזק לאחרונה סביב סוגיית אכיפת חוקי הקורונה במגזר החרדי שיחקו לטובת יו"ר יש עתיד, ובשקלול של כל הפרמטרים הוא מצליח לשמור על ההתחזקות שרשם. אבל לצד הרוח הנושבת כעת לטובתו ומסדרת עבורו את הקלפים, יש לו גם לא מעט בעיות.
חולשתו של לפיד, למרות הקמפיין החכם שהוא מנהל, טמונה בעובדה שהוא לא עבד מספיק כדי לסדר את הגוש שלו טרם הגשת הרשימות. לפיכך, לפחות שלוש מפלגות בצד שלו מצויות בסכנה אמיתית להישאר מתחת לאחוז החסימה.
בעיה נוספת היא תקרת הזכוכית שמונחת מעל ראשו. היא מורכבת מחוסר היכולת לקחת מצביעי ימין, מעבר לאלה שכבר נמצאים אצלו, ובמקביל מהזהירות הרבה שהוא צריך לנקוט בזמן שהוא מנסה לקחת קולות ממפלגות מרכז-שמאל אחרות.
בשונה ממערכת בחירות רגילה, הפעם לפיד לא יכול להתנפל על האזורים הטבעיים שמהם ניתן ללקט קולות, משום שמהלך כזה יכול להוריד מפלגה מתחת לאחוז החסימה ולהעניק בכך ניצחון אוטומטי לנתניהו בבחירות. וזה עוד לפני השאלה המרכזית שעומדת על הפרק: איך בכלל הוא יכול ירכיב ממשלה.
