המחאה בג'לג'וליה בעקבות רצח הנער מוחמד עדס
(צילום: עידו ארז)
אלפי מפגינים, ערבים ויהודים, הפגינו בצהריים (יום ו') בג'לג'וליה, שם נרצח השבוע ביריות מוחמד עדס בן ה-15 ונפצע חברו מוסטפא חאמד שהיה עמו. המפגינים קראו "תפסיקו לרצוח בדם קר", "שוברים שתיקה" ו"אין מקום לעבריינים". במקביל הפגינו מאות באום אל-פחם נגד האלימות והרציחות בחברה הערבית. במהלך ההפגנות הגדולות חסמה המשטרה לתנועה כבישים מרכזיים: כביש 65 בוואדי ערה בין צומת מגידו למחלף מי עמי ואת כביש 444 ליד ג'לג'וליה. ynet העביר שידור ישיר מההפגנה בג'לג'וליה.
אמו של עדס סיפרה לקבוצת נשים שנפגשה עמה על ההתמודדות עם האבל. "כל יום אני מחכה לו עד שיחזור הביתה", אמרה האם. "הוא דיבר איתי על הכול תמיד. עכשיו הוא כבר לא מדבר איתי. תנוח, בני. תישאר בליבי, לא נשכח אותך לעולם".
אביו של הנרצח אמר כי הוא "עדיין לא מעכל שנמשיך בחיינו בלי הבן היקר. כואב לי מאוד על כל המשפחות השכולות שאיבדו את בניהן, אני יכול להרגיש בכאב העמוק שלהן. מקווה שבני יהיה הנרצח האחרון ושלא יהיו עוד קורבנות".
אחמד עודה, תושב ג'לג'וליה, אמר כי "לא יכול להיות שנמשיך לחיות עם גל האלימות והפשיעה. כל יום רוצחים אדם ולא יודעים מה הרקע ומי הרוצח. מה שמתרחש בחברה הערבית שם את כולנו בסכנת חיים. בכל רגע אולי ירצחו אותי או את אחד מבני משפחתי. אם נשתוק ימשיכו לרצוח עוד קורבנות".
תושבת נוספת קראה למשטרה לפעול כדי למצוא את הרוצח. "המשטרה חייבת לעצור את מי שרצח את הנער ופצע את חברו. אם זה לא יקרה, אני בעד לסגור את כל תחנות המשטרה", היא אמרה. "נראה לי שביישובים שפתחו בהם תחנות אחוז מקרי האלימות עלה. נמאס לנו להמשיך לחיות בין פושעים שרוצחים אותנו ואת ילדינו". היא סיפרה כי "אני חוששת לשלוח את ילדיי לבית הספר ולשחק מחוץ לבית. לא רוצה שמישהו מבני משפחתי יחזור בארון מתים".
עבד אל-רחים מבארוה הגיע להפגנה מטייבה. "אין לנו ביטחון אישי בכלל. גם כשאנחנו בתוך הבתים חיינו בסכנה", הוא אמר. "לא מזמן ישבתי בחצר הבית וקליע לחף לידי, כמעט פגע באחד הילדים. מאז אנחנו לא יושבים שם, הפכנו את המקלט לסלון ולפעמים הילדים ישנים שם מחשש שקליעים יחדרו לתוך הבית".
המפגינה נור אמרה כי "המצב מידרדר מאוד. חבר שלנו נהרג ואפילו לא התייחסו, יש לנו כאב. כולם יודעים מי הרג ואיך אבל המשטרה לא מתייחסת ולא מעניין אותה, כולם יודעים ושותקים. אני חושששת לחיי, עד היכן הגענו?".
גם יארה עראר שהגיעה להפגנה סיפרה על הכאב הרב שהיא חשה עם מותו של עדס. "יש כאב, כעס, אנחנו בשוק. לא מעכלים את מה שקרה לנו. זו טראומה לכל החיים שלנו, איבדנו אותו. הוא היה מאוד אדיב. מוחמד, לא מעכלים שהלכת מהעולם הזה בגלל רוצחים. הלב של כולנו נשבר, רוצים לשים קץ לדבר הזה ולכעס הזה. אנחנו לא רוצים לחיות ככה, רוצים לחיות בשלום".
סלמה רזק אללה סיפרה כי היא מכירה את הפצוע, מוסטפה. "הוא היה תלמיד מצוין, הייתי איתו שנה וחצי עד עכשיו, כולם אוהבים אותו, היה ממש אדיב. מה שקרה לא מקובל וזה כואב בלב לכולנו. אני באמת מאמינה במאבק וחושבת שזה הצעד הראשון שלנו בלעשות שינוי בחברה הערבית ובכל מדינת ישראל. למוחמד אני אומרת - אתה במקום יותר טוב עכשיו. אנחנו נעבוד ונשנה את החברה הערבית ואת המצב הזה. לא נשתוק ונעשה שינוי".
המפגינה עדן סיפרה: "אני לומדת בבית ספר מרחק שעה מהבית שלי הלוך חזור, כי התיכון שנמצא מאחורי הבית שלי לא בטוח, אני לא יכולה ללמוד בו. פעם אמרו שהם לא נוגעים באנשים חפים מפשע, ואז נגעו. פעם אמרו שהם לא נוגעים בנשים, ונגעו. ואז אמרו שלא נוגעים בקטינים, ועכשיו נגעו. אז מי הבא בתור?".
לאור האלימות בחברה הערבית, ולאחר האירועים האחרונים בטמרה, פנו חברי קבוצת מנהיגות נוער בעיר לשר החינוך, לשר לביטחון פנים, לראש העיר למנכ"ל העירייה בבקשה שיפעלו לחיזוק ביטחונם של בני הנוער. "אנו מרגישים כי הזכות שלנו לחיים בביטחון נפגעת, למרות שמדובר באחת מזכויות האדם הבסיסיות", כתבו.
במכתב הציעו בני הנוער כמה צעדים, בהם חיזוק מערך התמיכה הרגשית (הגברת התמיכה הנפשית בבני הנוער), הגברת הנוכחות המשטרתית וקידום המחויבות הקהילתית של בני הנוער. קבוצת המנהיגות כוללת בני נוער בגיל 15 עד 17 המתגוררים בטמרה, והיא מופעלת על ידי מחלקת הנוער בעירייה בשותפות עם עמותת "יסוד" ועם גורמים נוספים.
עו"ד עדי שי, המתמחה בחקיקה ובזכויות אדם ממשרד דנינו-שי-משה, ויו"ר הוועד המנהל של עמותת "יסוד", אמרה כי "מציאות החיים של פחד, כמתוארת בפנייה של חברי הנהגת הנוער, אינה רק בטמרה, אלא גם, כפי שעולה גם מפעילותנו בבתי ספר נוספים ברחבי הארץ, בחלקים נרחבים של החברה הישראלית". לדבריה, "זכויות היסוד של כולנו נרמסו בחודשים האחרונים ואם השיח הזה לא יתקיים, הדמוקרטיה שלנו בסכנה".
