תקופת הקורונה הוכיחה עד כמה תפקיד המורים בכלל ובישראל בפרט הוא חשוב ומרכזי. השנה האחרונה כפתה על כולנו הרגלי עבודה אחרים. למורים, העבודה בקורונה קשה שבעתיים.
בשנה החולפת עשו המורים מעל ומעבר. למדו מהר להמיר את הלימודים בכיתה ללמידה מרחוק, ניסו יום-יום לדאוג ליציבות הנפשית של הילדים ולהשאיר אותם עם תחושת שייכות למסגרת החינוכית, בכל מחיר. בלי יותר מדי עזרה וגיבוי, המורים המציאו מחדש את המקצוע שלהם, הפיקו סרטונים, הכינו מצגות, פיתחו משחקים, מערכי שיעורים חדשניים, נתנו תשומת לב אישית לכל תלמיד ועוד.
והנה, דווקא עכשיו, מפרסם הממונה על השכר במשרד האוצר את דו"ח השכר במגזר הציבורי, לפיו השכר הממוצע של המורים בישראל עומד על כ-12 אלף שקלים בחודש. איך בדיוק הגיעו לזה? הממוצע הוא שקר סטטיסטי מתעתע. כשרוצים לעוות נתונים מציגים את הממוצע. הרי ממוצע השכר, במגזר כל כך גדול, כולל בתוכו את כל אנשי החינוך הבכירים, שלא עוסקים בכלל בהוראה פרונטלית. זה כולל מנהלי בתי ספר, יועצים, מפקחים ועוד.
שכר הבסיס של מורה מתחיל בישראל הוא כ-5,000 שקלים. זו המציאות ואי אפשר להתעלם ממנה. שכר המורים חייב לעלות בצורה משמעותית ומיד. לא מעניינת פה פוליטיקה, לא בחירות ולא קואליציה. שכר המורים הוא אינטרס של כלל אזרחי ישראל. זה הזמן לדאוג לתנאי השכר של המורים ולהעלות משמעותית את שכרם. כי המורים הם גיבורי השנה הזו, לצד הצוותים הרפואיים.
העבודה בזום קשה יותר מעבודה בימי שגרה. ומה לא עשו להם בשנה החולפת? בהתחלת משבר הקורונה, למי ששכח, רצו בכלל לנכות להם את ימי הזום מהשכר, כי היו מי שטעו לחשוב שללמד בזום זו לא עבודה. המורים בישראל ראויים ליחס מכבד יותר.
משבר הוא הזדמנות, וזו ההזדמנות שלנו כאזרחי המדינה להוקיר את המורים ולפתוח דף חדש בהתייחסות לתנאי העסקתם ושכרם. הגיע הזמן שמקצוע ההוראה יהיה מבוקש, מכובד וראוי להערכה. ההורים לילדים בישראל למדו להעריך מחדש את המורים של הילדים שלהם, כי פתאום הם ראו על צגי המחשב את המאמץ העילאי שהמורים משקיעים בילדיהם. הגיע הזמן שגם קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות ילמדו להעריך את מורי ישראל.
עו"ד רוית דום עיני היא מנכ"לית רשת עמל