1 צפייה בגלריה
מעשה אלימות ברכבת הקלה בירושלים
מעשה אלימות ברכבת הקלה בירושלים
תיעוד האלימות של צעיר פלסטיני כלפי נער חרדי
לא ניתן לנתק את הקשר בין עליית המדרגה בפיגועי הטרור ביהודה ושומרון לבין עליית התעוזה של צעירים ערבים שהיכו יהודים בירושלים בפנים גלויות, והעלו את הסרטונים לראווה לרשתות החברתיות. "טרור הטיקטוק" שימש השראה. במבט ראשון הוא נראה כמו אקט של אלימות ספונטנית שרק במקרה צולם – אבל בפועל מדובר בהמשך מערכת הטרור, רק ברשת.
אל לנו להתבלבל: זוהי הסתה מכוונת ומתמשכת העוטפת את המפגע ומובילה אותו בהחלטה מושכלת, בחסות חופש הביטוי של הרשתות החברתיות. החסות הזאת מתבססת על חוק אמריקני ארכאי המונע ממדינות להגן על עצמן מפני אופי הטרור הזה.
כשביקש הקונגרס האמריקני להגן על הרשתות החברתיות ולמנוע מהן לשאת באחריות לתוכן שמועלה בפלטפורמות שלהן, הוא תיקן את סעיף 230 ל"חוק ההגינות בתקשורת". משמעות התיקון היא שלרשתות חברתיות ושרתי אינטרנט בארה"ב אין אחריות על מה שפרסמו גולשים או משתמשים, גם אם התוכן מהווה לשון הרע, פגיעה בפרטיות או הסתה לאלימות. החוק לא רואה את הרשתות כ"מפרסם" אלא בחזקת "לוח מודעות". כלומר, כל הישר בעיניו יפרסם.
האחריות מתרחקת מהרשתות עוד יותר כאשר מי שמבקש לתבוע אותן חרף החסינות, מחויב להוכיח קשר ישיר בין דברי ההסתה לבין אירוע האלימות עצמו - דבר שהוא קשה עד בלתי אפשרי. בכך קם הגולם על יוצרו והותיר את קובעי המדיניות נטולי יכולת לקבוע היכן עובר הגבול בין חופש ביטוי לגיטימי לבין מסרים המסיתים לאלימות ולרצח. תיקון סעיף 230 לחוק מהווה סכנה לכל מדינה דמוקרטית, ואין מי שמעז לבטלו.
הכדור נשאר במגרש של הרשתות החברתיות, לשיקול דעתן הבלעדי. טיקטוק ופייסבוק הקימו לכאורה מנגנון פנימי לטיפול בתכנים, אך הן מסירות באמצעותו פוסטים תחת כללים מעורפלים המיושמים באופן לא עקבי
אם נרצה להבין כיצד טיקטוק הפכה מפלטפורמה של סרטוני ריקודים ואתגרים, לכלי לשיתוף סרטונים המתעדים תקיפה אלימה וביזוי של יהודים וחיילים, רצוי לחזור לתקופת אינתיפאדת הסכינים, שבה היה לפייסבוק חלק מרכזי בליבוי מעגל ההסתה, ובמתן במה לדברי הלל ושבח למרצחים.
כתוצאה מכך הועלתה ב-2018 הצעת חוק ממשלתית שנועדה להטיל הגבלה משמעותית על אפשרות ההסתה ברשתות החברתיות. אך ימים ספורים לפני העברתה בקריאה שנייה ושלישית הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו להסירה מסדר היום, בנימוק של סכנה לזכויות הפרט וחופש הביטוי. חוק הפייסבוק ירד מסדר היום, ועימו האפשרות לרסן מעט את הרשתות החברתיות.
וכך הכדור נשאר במגרש של הרשתות החברתיות, לשיקול דעתן הבלעדי. טיקטוק ופייסבוק הקימו לכאורה מנגנון פנימי לטיפול בתכנים "שלא תואמים את כללי הקהילה", אך הן מסירות באמצעותו פוסטים וסרטונים תחת כללים מעורפלים, המיושמים באופן לא עקבי. הרשתות החברתיות, בעיוות מוחלט של כוונת המחוקק, הפכו למגן דווקא על חופש הביטוי של מפגעים, ושל כל אלו הבזים למה שמסמלות הדמוקרטיות המערביות.
עו"ד ניצנה דרשן לייטנרעו''ד ניצנה דרשן-לייטנר
במשך שנים נמנעו הרשתות החברתיות משיתוף פעולה עם מדינות שבהן פעלו, ונלחמו בחירוף נפש נגד איומים רגולטוריים, משום שלא רצו לחלוק עם שום גורם את כוחן העצום בניווט גבולות השיח העולמי. זה לא רק חסר היגיון, אלא גם מנוגד לחוק אחר בארה"ב - האוסר מתן סיוע לטרור מכל סוג שהוא.
ניטור תוכן באופן אפקטיבי הוא מהלך מורכב לביצוע, הדורש משאבים עצומים, אבל הגיע זמנן של דמוקרטיות חפצות חיים לקדם במהירות חקיקה שתסיר מעל הרשתות החברתיות את חסינותן, לצד הפעלת לחץ ציבורי וכלכלי של מפרסמים. הגיע הזמן לומר בבירור - ערך חופש הביטוי לא עולה על ערך חיי אדם.
  • עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר עומדת בראש ארגון "שורת הדין"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com