1 צפייה בגלריה
אפי איתם אפי פיין
אפי איתם אפי פיין
אפי איתם
(אביהו שפירא)
טענות רבות ומשונות עולות בימים אלו כנגד מינויו של תת-אלוף (מיל') אפי איתם ליו"ר מועצת יד ושם – החל מכך שלא ראוי למנות איש פוליטי לתפקיד מעין זה, ועד קביעות מוסריות הנוגעות להתבטאויותיו ומעשיו באינתיפאדה הראשונה.
התנגדות זו היא חלק מתופעה רחבה של פסילת כמעט כל מועמד לתפקיד בכיר – בין אם נגיד בנק ישראל, מפכ"ל משטרה או שופט עליון – מסיבה כזו או אחרת. מספיקה התבטאות בעייתית אחת בעיני המתבונן על מנת להצדיק קריאות לפסילה, ולא יועילו זכויותיו הרבות לאחר שירות של עשרות שנים לטובת החברה. תופעה זו נובעת בחלקה מצדקנות וטהרנות יתר, ועיקרה בהתנגדות למועמדים השייכים למחנה האחר. כל המחנות שותפים לחגיגת הפסילה, כאשר המחנה הליברלי מהדר במצווה זו.
המגמה הבעייתית לא רק משקפת כשל ערכי ומוסרי, אלא גם מוסיפה שמן לתבערת השיסוי המאיימת עלינו מכל עבר. המוטיבציה הבלתי נלאית למצוא בכל מועמד שגיאות ולהפכן לזדוניות מבטאת צביעות והתחסדות. בנוסף, הוצאת אמירות או מעשים מהקשרם היא מעשה גרוע משקר – וזה הדין לגבי העלילה נגד איתם שלפיה הוא תומך בטרנספר, וזאת אף שפעמים רבות הוא יצא נגד אמירות מעין אלו.
השאלה שצריכה להישאל היא היכן שמים את הדגש בדיונים על לקחי השואה, מהו תפקידו העיקרי של מוסד יד ושם, והאם האמירה "לא עוד" היא העיקר
גם הקריאה שלא למנותו בשל היותו אישיות פוליטית נשמעת מוזר, בלשון המעטה – הרי לא ניתן להלין על איכותם של הפוליטיקאים ולבקש שדמויות איכותיות עם תחושת שליחות יצטרפו לשדה הפוליטי, אך לאחר מכן לא לאפשר להן לקבל תפקידים בעלי מטען ערכי.
בהקשר זה השאלה שצריכה להישאל היא היכן שמים את הדגש בדיונים על לקחי השואה, מהו תפקידו העיקרי של מוסד יד ושם, והאם האמירה "לא עוד" היא העיקר, או שהדגש צריך להיות ההיבט המוסרי וההתמודדות עם הרוע המאיים על כל האנושות, כולל על החברה הישראלית.
אפי איתם, כמי שסיכן את נפשו לטובת ביטחון ישראל לאורך 30 שנות שירותו ביחידות הקרביות, ואף עוטר בעיטור המופת, ראוי בהחלט להוביל את יד ושם – כמקום שנותן ביטוי ללקח הלאומי-ציוני, ושתפקידו לשקוד על שימור והנחלת זכר השואה של עם ישראל ולחנך למוסר אנושי. הוא, שגדל בקיבוץ עין גב תחת הפגזות סוריות, לאם שהוריה נרצחו על ידי שכניה בלטביה, ושהיא עצמה נלחמה כאחות בצבא הרוסי, איבדה את בעלה בקרבות והקדישה את חייה לאחר המלחמה לאיסוף ילדים ברחבי אירופה מבתי יתומים – חייב להיות בעל רגישות לקדושת החיים ולמוסר אנושי.
ההוויה יוצרת את התודעה, ועם מטען שכזה ניתן להוביל את זיכרון השואה והגבורה ולטפח אחדות מסביב לנושא השואה.
  • מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com