4 צפייה בגלריה
(צילום: רויטרס)
חיים רמון סיפר על שמעון פרס את ההלצה הבאה: "פרס מוביל תמיד בסקרים - יום לפני הבחירות ויום לאחר הבחירות. אז בגלל יום אחד שהוא מפסיד צריך לקחת לו את הג'וב?".
זהו סיפור חייו הפוליטיים של נפתלי בנט בארבע מערכות הבחירות האחרונות. לאחר 12 המנדטים שקיבל במרוץ הראשון שלו ב-2013 הוא החל להוציא שם רע לסוקרים הפוליטיים. בנט תמיד הסתמן כהפתעת בחירות אפשרית בתחילת הקמפיין והתרסק בסיום ספירת הקולות. באפריל 2019 הוא לא הצליח אפילו לעבור את אחוז החסימה. במרץ 2020 קיבלה "ימינה" בראשותו, כשהימין התאחד לרשימה אחת, שישה מנדטים בלבד.
זה קרה משום שהליכוד ושאר מפלגות הימין ניזונות מאותו בסיס אלקטורלי. כאשר בנימין נתניהו נפגע בסקרים, בנט פורח בהם, ואז מתרחש התרגיל השחוק שבמסגרתו מצליח ראש הליכוד להפיק שוב את סצנת יום הדין שלו: אחמד טיבי ואיימן עודה צועדים שלובי ידיים עם ראשי השמאל למגורים משותפים בבית ברחוב בלפור. המתנחלים, ברפלקס מותנה תמים להפליא, מחליפים את הפתק שתכננו בעומדם מאחורי הפרגוד.
כיום הסקרים שוב מאירים פנים לבנט וחבריו, ונושקים לעיתים ל-18 מנדטים. מכיוון שנתניהו מאבד בהם 7-5 מנדטים לעומת הבחירות האחרונות אף שגוש הימין גדל קצת, ברור שמקור חלקם הוא במאגר הקולות של כחול לבן ומפלגת העבודה. יאיר לפיד נוגס בחלק מהם ו"אחיו" בנט, מן הברית המפורסמת ביניהם ב-2013, נוטל את הייתר.
זהו נשף המסכות הגדול ביותר כיום במערכת הפוליטית, כאשר מפלגה שלפי שמה ממוקמת ימינה מהליכוד קורצת לציבור הנמצא שמאלה ממנו. התוצאה: בוחרי המרכז והשמאל, המוכנים לעשות הכול כדי להיפטר מנתניהו, עוד עלולים לבחור בבנט אף שלכאורה מבחינה אידיאולוגית הוא מסוכן הרבה יותר עבורם.
בנט הוא כמו זליג, גיבור סרטו הדוקומנטרי-פיקטיבי של וודי אלן, מעין זיקית אנושית שיכול להתאים את אופיו ואת הופעתו לפי צורכי החברה שבה הוא פועל. מראשית דרכו הפוליטית הוא משווק מפלגת ימין דתית וקיצונית בעמדותיה המדיניות כתנועה סחבקית שמייצגת את הביחד הישראלי.

בתשדיר בבחירות 2013 הסבירו צעירים את תמיכתם במפלגה החדשה: "הבית היהודי זה ערב שבת, זה שירי שבת, ארוחה משפחתית, זה לקרב בין כולם, לקרב בין הלבבות, זה כיף גדול, שמחה". וגם, "זה האחים שלי, שרואים כדורגל בערב יחד בטלוויזיה".
בתשדיר אחר הוכרז: "בנט זה אח", המושג הכול-ישראלי על רעות שכזאת. כמעט אף מילה על ארץ ישראל השלמה, כפייה דתית והדרת קבוצות אוכלוסייה בשל זהות לאומית או העדפה מינית. בצלאל סמוטריץ' אמר על הכהניסט ברוך מרזל: "אנחנו לא פחות ימנים מברוך מרזל, אולי אפילו יותר". רפי פרץ, ראש הבית היהודי בעבר, אמר על הלה"טבים (לפני שהתנצל): "אני לא אוהב כלבים בבית. האם אעשה על זה מצעד גאווה?".
כיצד מצליח בנט-זליג לגשר על הפער הזה שבין התדמית לבין המציאות? לכך תורמת הביוגרפיה שלו ונוכחותו הפיזית שאינה מפחידה ומאיימת. מדובר במעין חוזר בתשובה שלא ייחס לדת משקל רב בצעירותו. הוא אפילו הסיר את הכיפה כאשר היה בקורס קצינים. הוא החזיר אותה אחרי רצח רבין, אבל כפי שטען נגדו ביטאון ש"ס, היא זעירה "בגודל של חצי שקל". גם האלקטורט החילוני-ליברלי מבחין בכך.
בנט שירת ביחידות מובחרות ולאחר מכן הצטרף לעולם ההייטק. העברית שלו מעודכנת ומותאמת לשפתם של ישראלים חילונים ולעולם המושגים שלהם. הוא לא נראה ומתנהג כנער גבעות מרקד של גוש אמונים, אלא כאיש עסקים רציונלי שניתן לסגור אתו דילים. יאיר לפיד ראה בו שותף פוליטי כאשר הצטרף עימו ביחד לממשלת נתניהו ב-2013.
4 צפייה בגלריה
הילכו שניים יחד, שוב? בנט ולפיד
הילכו שניים יחד, שוב? בנט ולפיד
הילכו שניים יחד, שוב? בנט ולפיד
(צילום: EPA)
היום כבר מדברים על חידושה של ברית האחים הזו לאחר הבחירות הבאות. אבל מה בין לפיד, שוחר שלטון החוק, לבין בנט שהכשיר את כהונתו של נתניהו כראש ממשלה גם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום? מה בין לפיד, כמי שתומך במו"מ מדיני, לבין מי שתקף את ביבי על שהסכים לוותר על הסיפוח ביהודה ושומרון תמורת הנורמליזציה עם איחוד האמירויות?
לבנט יש גם אחות. מה המשותף בין עפר שלח (אם ימשיך ביש עתיד), הליברל המתלבט, לבין איילת שקד, השמרנית הדוגמטית? אין אצלה שום משפט ספקני ומהורהר והיא נשמעת כמו מכונת סיסמאות נטולת רגש: בעד פסקת התגברות ונטרול כוחו של בג"ץ.
בכאוס הפוליטי ההפכפך בישראל עשוי בנט להיות התקווה האחרונה של נתניהו להיחלץ ממשפט, מאחר שלא נותרו לו שום מנופים אלקטורליים כדי להיחלץ מן הדעיכה בסקרים. הוא היחיד שיוכל לסייע לו להקים ממשלת גוש ימין וחסינות שתפגע אנושות במערכת המשפטית. בתמורה הוא יעניק לימינה את החזרה למדיניות ההתנחלות וסיפוח שטחים.
נתניהו, בתוך עצמו הוא גר, והנורמליזציה היחידה שהוא חותר אליה היא להמשיך ולצפות בהפגנות נגדו מן המרפסת בבית ראש הממשלה. בנט, למרות האיומים וההצהרות, עוד יהיה זה שיסייע לו בכך.
  • ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com