בשבוע האחרון נעשה ברור, גם למי שאינו מומחה למדיניות בינלאומית ואמריקנית, שלממשלת ישראל יהיו קשיי הסתגלות ניכרים לממשלו המיועד של ג'ו ביידן.
ראשית - מפני שסולם הערכים, מדיניות החוץ והאסטרטגיה המקובלים על הזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית ועל צוותו של הנשיא הנבחר, שונים קוטבית מאלה המקובלים על ממשל טראמפ; שנית - מפני שממשלת ישראל נתפשת בארה"ב, בצדק, כחונה במחנה טראמפ ותומכיו, ומפני שלראש הממשלה נתניהו יש היסטוריה של עימותים צורמים עם הממשל הדמוקרטי של הנשיא אובמה, שביידן היה סגנו. כמה מבכירי ממשל אובמה שודרגו על ידי ביידן למשרות המשפיעות ביותר בממשל שייכנס לתפקידו ב-20 בינואר.
אגב, לא רק בישראל, כל מנהיגי בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון מבינים שיצטרכו לבצע התאמות ושינויים במדיניות הפנים והחוץ שלהם.
נתניהו מזהיר את ביידן מחזרה להסכם עם איראן
(צילום: מכון הדסון)

ביידן ונתניהו, 2016. היסטוריה של עימותיםביידן ונתניהו, 2016. היסטוריה של עימותים
ביידן ונתניהו, 2016. היסטוריה של עימותים
(צילום: חיים צח, לע"מ)
אחרי שביידן השלים פחות או יותר את הרכבת הצמרת המיועדת של ממשלו, הורה שר הביטחון בני גנץ לגורמי הערכה במשרדו ובצה"ל למפות כשלב ראשון את הנושאים הביטחוניים והאסטרטגיים שבסבירות גבוהה יהיו שנויים במחלוקת עם הממשל החדש. אחר כך נערכו (ועדיין נערכים) דיונים בהשתתפות בכירי משרד הביטחון וצה"ל במטרה לגבש המלצות לבקשות, הצעות ודרישות במסגרת התיאום ושיתוף הפעולה הביטחוני - ולצידן המלצות לגבי ההתנהלות הישראלית מול גורמי הממשל החדש.
בימים כתיקונם נושאים קריטיים כאלה נידונים בקבינט המדיני-ביטחוני או בצוות שרים מצומצם בראשות ראש הממשלה. מערכת הביטחון, המל"ל, משרד החוץ וקהילת המודיעין מכינים את חומר הרקע ומגישים המלצותיהם. אולם גנץ למוד הניסיון יודע כי במשטר הנשיאותי דה פקטו שהנהיג נתניהו בשנה ומשהו האחרונות, אין לדעת אם ובאיזה פורום יהיו דיונים ויתקבלו ההחלטות, ואם הוא כשר ביטחון ושרים אחרים יעודכנו או שיעמדו בפני עובדות מוגמרות.
כך למשל, שר הביטחון ושר החוץ אינם יודעים בוודאות עד היום על מה דנו ומה סוכם – אם בכלל – במפגש ה"חשאי" של נתניהו וראש המוסד עם יורש העצר הסעודי לפני כחודשיים. לכן החליט שר הביטחון ליזום היערכות לקראת הממשל החדש בוושינגטון בתחום הנמצא ישירות באחריותו. אם יתנהל מתישהו דיון מסודר בממשלה או בקבינט, מערכת הביטחון תבוא אליו עם הצעה מגובשת ומנומקת המבוססת על מיטב ההערכות המודיעיניות והמדיניות.

הציר שעובד

הבדל מהותי בין ממשל ביידן לממשל טראמפ שמבחינים בו גורמי הערכה ביטחוניים בישראל הוא בגישה הבסיסית לניהול ומימוש מדיניות ואסטרטגיה. טראמפ הרבה לבצע מהלכים חד-צדדיים וחד-פעמיים גרנדיוזיים שהתבססו בעיקר על כישורים שייחס לעצמו, בצדק או שלא בצדק, ועל צוות יועצים שפחד להתנגד לדעתו. הוא התנהג כמנחה כל יכול בתכנית ריאליטי. טראמפ גם הרבה לקבל החלטות כסוליסט על פי שיקולי רווח והפסד בלי להתייעץ ולתאם עם בעלות ברית, ואף הרבה במתכוון להתעמת איתן ועם מנהיגיהן.
לעומת זאת, ביידן וצוותו הם מאמינים אדוקים במולטילטרליזם; כלומר בתהליכים מורכבים המתבצעים בשיתוף פעולה עם בעלי ברית ועם קואליציות של בעלי עניין משותף לארה"ב. החתירה להישגים אסטרטגיים במלחמה בטרור ובתפוצת הנשק הגרעיני צריכה להתבצע במסגרת החוק הבינלאומי, בשיתוף פעולה עם אירופה, סין ורוסיה, וככל האפשר בגיבוי של האו"ם - ובשום פנים אינה מצדיקה פגיעה בערכים הומניים אוניברסליים וערכי הדמוקרטיה הליברלית.
בני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי עם מארק אלכסנדר מיליבני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי עם מארק אלכסנדר מילי
שר הביטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי עם ראש המטות המשולבים הגנרל מארק מילי
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
לא משנה מה חושבים בישראל על הישגיו (הדלים) של ממשל אובמה בעולם בכלל ובזירה המזרח-תיכונית בפרט – במערכת הביטחון מעריכים שממשל ביידן עומד לצעוד באותו תלם.
לאור זאת ממליצים גורמים בכירים במערכת הביטחון שהדיאלוג עם ממשל ביידן יתנהל בראשיתו בעיקר בין מערכות הביטחון; בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין הפנטגון והזרועות והפיקודים של הכוחות המזוינים של ארה"ב. הסיבה אינה בהכרח שיש זהות רעיונית וחשיבתית בין הצדדים, אלא בעיקר מפני שלממסדים הביטחוניים יש כבר כמה גופים קבועים (ועדות) שבהם מתנהל ברציפות דיאלוג ביטחוני, צבאי ומודיעיני, טקטי ואסטרטגי.
הוועדות הללו מתכנסות בפרקי זמן קבועים, אחת לכמה חודשים, ודנים בהן על נושאים בעלי עניין משותף. למשל הוועדה המשותפת לצה"ל ליוקו"ם (פיקוד אירופה) ולסנטקו"ם (פיקוד מרכז האמריקני הכולל את המזרח התיכון), והמשך בוועדות המשותפות שבהן יושבים בכירים מהפנטגון ומחלקת המדינה (משרד החוץ האמריקני) עם בכירי משרד הביטחון הישראלי. בגופי ההידברות נוצרה במשך הזמן הבנה הדדית עמוקה בין הצדדים, והסכמה על מתווי פעולה שאינם תלויים בהכרח בזהות היושבים בבית הלבן או במעון רה"מ בירושלים.
גם הקשר בין אישים בממסד הביטחוני האמריקני החדש לבין מקביליהם בישראל הוא גורם חשוב שעשוי לגשר על חילוקי דעות. לרמטכ"ל כוכבי יש קשר הדוק והרבה שעות שיחה ותיאום מבצעי עם יו"ר המטות המשולבים הגנרל מילי, ואילו שר ההגנה האמריקני המיועד, הגנרל (בדימוס) לויד אוסטין, שהיה מפקד הכוחות האמריקניים בעיראק, הוא מכר ותיק של גנץ מהימים ששניהם לבשו עדיין מדים. כך גם סגנו של אוסטין, שגנץ עבד מולו כנספח צבאי בוושינגטון.

למנוע עימות בין ישראל לביידן

תחום המחלוקת העיקרי בין ממשל ביידן לממשלה הנוכחית בישראל הוא כוונתם של ביידן ואנשיו לחזור ל-JCPOA, הסכם הגרעין שחתמה איראן עם חמש המעצמות וגרמניה ביולי 2015. טראמפ פרש מההסכם והטיל מחדש סנקציות על ייצוא הנפט של איראן ועל יכולתה לעשות שימוש במערכת הסליקה הבינלאומית. ביידן ואנשיו הודיעו רשמית שאם איראן תחזור לציית להסכם הגרעין, גם ארה"ב תחזור אליו. המשמעות היא שהסנקציות הנשכניות שהרסו את כלכלת איראן יבוטלו, והיא תוכל לחזור לייצא נפט ולקבל כסף תמורתו. בתמורה מתכוון ביידן להיכנס למו"מ עם איראן על תיקון סעיפים בעייתיים בהסכם הגרעין המקורי, על הגבלות על תוכנית הטילים ועל הפסקת החתרנות האזורית של איראן.
איש אינו יודע מה בדיוק רוצה ממשל ביידן להשיג מהאיראנים, ואיך ישיג את מבוקשו. אבל במערכת הביטחון של ישראל סבורים שחזרה להסכם הגרעין המקורי ככתבו וכלשונו תהיה אסון ותקדם בצורה ניכרת את איראן – כבר בזמן הקרוב - לבעלות על נשק גרעיני. זאת בעיקר אם יוסרו הסנקציות מעל טהרן לפני שהאיראנים נתנו תמורה ממשית כלשהי.
השגריר לשעבר דן שפירו באולפן ynet
(צילום: ליהי קרופניק)

עם זאת, עימות ראש בראש עם ממשל ביידן כבר בראשית דרכו לא יועיל ואולי אף יזיק לאינטרס הישראלי, סבורים במערכת הביטחון, כפי שקרה בימי אובמה. כדי שלא להגיע לעימות הוכנה בקריה סדרת הצעות ועצות מפורטת שתוגש לאמריקנים כדי לעזור להם במו"מ שייפתח (אם וכאשר ייפתח) עם טהרן, ובמידת האפשר להשפיע על תוצאותיו.
דוגמה להצעה אפשרית כזו היא לדרוש מאיראן שלא לפתח ולייצר טילים בליסטיים וטילי שיוט המסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני, אולם להתיר פיתוח וייצור כמויות מוגבלות של טילים לטווחים בינוניים וקצרים. בכל מקרה הכוונה של מערכת הביטחון הישראלית היא לנהל את הדיאלוג הרגיש הזה עם ממשל ביידן בלי הדלפות לתקשורת ומאחורי דלתות אטומות ונעולות בחדרי הדיונים בקריה בתל אביב ובפנטגון בוושינגטון. השאלה היא אם ירושלים תשתף פעולה.

הדאגה: ארה"ב תעזוב, איראן תשתלט

הנושא השני בחשיבותו מנקודת ראות מערכת הביטחון הישראלית הוא לשכנע את ממשל ביידן להמשיך לחזק ולגבש את המחנה האנטי-איראני במזרח התיכון, שבו חברות המדינות הערביות הסוניות המתונות וישראל. ביידן והאנשים שבחר אינם מסתירים את סלידתם מהפרות זכויות האדם במדינות המפרץ, כמו גם מהמלחמה בתימן שגרמה – ועודה גורמת - לאסון הומניטרי מהחמורים שידעה האנושות בעת האחרונה. סעודיה ואיחוד האמירויות מוחזקים אחראים להתמשכות המלחמה הזו ללא תועלת וללא יכולת לנצח בה.
לכן הממשל החדש בוושינגטון צפוי להתנגד למימוש עסקות הנשק הענקיות שנסגרו בין טראמפ ליורשי העצר של סעודיה ואיחוד האמירויות, ולהחליש אותן ואת קשריהן עם ארה"ב. גם הנורמליזציה עם ישראל תיפגע מהרעת הקשרים בין וושינגטון לממשלים אלה. במערכת הביטחון בישראל משוכנעים שארה"ב מתכוונת כעת להתמקד בזירה המזרח אסייתית בעימות עם סין, ולכן ממשל ביידן גם צפוי להמשיך את הדילול עד לכדי סיום של הנוכחות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון בכלל, ובסוריה ובעיראק בפרט. מגמה שאובמה החל בה וטראמפ קידם.
תקיפת צה"ל על יעדים איראניים בסוריה בנובמבר
(צילום: דובר צה"ל)

נושא זה מדאיג מאוד את מערכת הביטחון בישראל, מפני שהסתלקות ארה"ב ממאחזיה בעיראק ובסוריה תאפשר לאיראן להפוך את עיראק וסוריה לגרורותיה ולהגשים את רעיון המסדרון היבשתי של הציר השיעי הרדיקלי מטהרן לבירות. מערכת הביטחון תנסה לשכנע את הממסד הביטחוני הוושינגטוני בחשיבות המאחזים המזרח תיכוניים לאמריקנים ולמשק האנרגיה הבינלאומי גם בעידן הנוכחי.

ההכרעות יחכו

נושא שלישי שבו צופה מערכת הביטחון חילוקי דעות לא קלים הוא הנושא הפלסטיני. אמנם ביידן לא צפוי להחזיר אחורה את הגלגל ולבטל את העברת השגרירות לירושלים או את ההכרה ברמת הגולן, אבל קיים חשש שהנשיא החדש ואנשיו, שהודיעו כבר שהם רואים בהקמת שתי מדינות על בסיס מתווה קלינטון את הפתרון הראוי לסכסוך, ייטעו תקווה מחודשת אצל הפלסטינים שביכולתם ללחוץ על ישראל לסגת קווי 67 בסיוע וושינגטון.
בהקשר זה מציינים בקריה שבממשל המיועד של ביידן יהיו פעילים בתפקידי מפתח שר החוץ לשעבר בממשל אובמה ג'ון קרי, והשגרירה לשעבר באו"ם סוזן רייס. שניהם יהיו חברי קבינט ושניהם מצדדים במתווה קלינטון. בכירים לא מעטים במערכת הביטחון מצדדים גם הם ברעיון שתי המדינות, אך לא בחזרה לקווי 67. לכן צופים בקריה עימותים עם הממשל האמריקני הבא לא רק בעניין זה אלא גם בשאלות הומניטריות הנוגעות לניהול ענייני יהודה ושומרון, ולמבצע גדול אפשרי ברצועת עזה.
ההערכה כרגע היא שהמחלוקת בכל הנושאים שצוינו כאן לא תופיע מיד, מפני שהממשל החדש בוושינגטון ימתין כמה חודשים לפני שיכנס ברצינות למאמץ יישוב העימות עם איראן, או יתעמק מחדש בסוגיה הפלסטינית. תחילה ימתינו בוושינגטון לתוצאות הבחירות בישראל במרץ, אחר כך יהיו הבחירות להנהגת חמאס ואולי גם ברשות הפלסטינית, וביוני יהיו הבחירות באיראן. כשתהליכים אלה יסתיימו, אומר בכיר במערכת הביטחון, לא רק הממשל החדש יהיה יותר מגובש ביחס למזרח התיכון – גם אנחנו נכיר טוב יותר את ממשל ביידן ואת המצב הפוליטי בארה"ב, ונדע לשתף פעולה ולפתור את המחלוקות עם בעלת הברית החשובה ביותר שלנו.