שעות לפני שכמעט ונרצחה לעיני בנה עוד ניסתה שירה איסקוב להתעלם מהמתח הגובר בינה לבין בעלה אביעד משה והתמקדה בהכנות לראש שנה שהתכוונו לחגוג באותו ערב במצפה רמון. המתבונן מהצד לא יכול היה לדמיין את המתרחש מתחת לפני השטח. היא העמידה סירים על הגז, אפתה עוגות וחלות ודאגה ליין, אבל בתוך דקות ההצגה קרסה. ויכוח שניצת ביניהם חשף את מה שהיא ניסתה להסתיר, אפילו מעצמה. דקות אחרי שהודיעה לו שהיא רוצה להתגרש התפרצה האלימות שלו שוב. איסקוב קרסה על הרצפה ומסביבה שלולית דם. בנה בן השנה ו-10 חודשים ישב שם, כמה עשרות סנטימטרים ממנה.
- לקריאת כתב האישום המלא נגד אביעד משה - לחצו כאן
לאחר יומיים במחלקה לטיפול נמרץ שבה איסקוב להכרה. בחדר מספר 5 במחלקת האשפוז בבית החולים סורוקה היא שכבה עטופה בתחבושות, עם צלקות טריות, יד שבורה וצלעות כואבות, ושיחזרה את הערב שבו כמעט נרצחה - את התחינות על חייה, את מכות המערוך, את הדקירות ואת הצעקות לעזרה. כל מה שזכרה עד הרגע שבו איבדה את הכרתה בזרועותיה של שכנתה שהצילה את חייה.
עדות נוספת הצליחה חוקרת המשטרה לגבות ממנה רק כעבור יומיים נוספים שבהם נלחמו הרופאים על חייה. על פי פרוטוקול הדברים שאמרה שם גובש כתב האישום המייחס למשה ניסיון לרצוח אותה במכות וב-20 דקירות סכין וכן בהתעללות בבנם הפעוט.
הגשת כתב האישום נגד אביעד משה
(צילום: רועי עידן)
התיאורים המפורטים לפניכם קשים מן הסתם לקריאה ולעיתים גראפיים ביותר. אבל המקרה של איסקוב – ששרדה כדי להכתיב את הפרוטוקול הזה – משרטט כרוניקה של התפתחות יחסים אלימים, כולל הסימנים המקדימים, באופן שנשים רבות כבר לא יצליחו לשרטט, ואולי להציל את הקורבן הבאה.
"נהיינו הורים נורא מהר"
עד לפני כמה שנים התגוררו שירה איסקוב ואביעד משה באותו בלוק בתל אביב. הם נהגו לעשות ג'וגינג עם קבוצת שכנים ובמהלך אחת הריצות היא שיתפה אותו בכך שנפרדה מבן זוגה. משה החל לחזר אחריה. "באחת השיחות סיפרתי שנפרדתי סופית מהאקס, ושבוע אחרי הוא הציע לי לגלוש בסאפ בים", היא סיפרה לחוקרת. "מפה לשם לא הבנתי כל כך מה קורה. עדיין היו לי רגשות לאקס שלי ולא הבנתי איך זה מתנהל. אחרי חודש וחצי נהיינו זוג. מהר מאוד התארסנו".
מערכת היחסים של השניים התקדמה במהירות. בדצמבר 2018 הציע לה משה להתחתן ובמרץ כבר היו נשואים. באפריל היא נכנסה להיריון ובסוף נובמבר ילדה את בנם הבכור. "זהו. זאת הייתה התקופה שלנו בתל אביב. נהיינו הורים נורא מהר", סיכמה.
זמן קצר לאחר מכן קיבל משה הצעת עבודה בבסיס הצבאי מחנה רמון. שירה התפטרה מעבודתה כדי לעבור למצפה רמון איתו כשברקע מצבם הכלכלי קשה. "הוא ביקש ממני להצטרף אליו למסע הזה. אמרתי יאללה נלך על זה. אני איתך".
היא מצאה עבודה כמנהלת קשרי לקוחות במקאן וואלי והשניים החלו את חייהם במצפה רמון: "היה מעבר טוב. ההתאקלמות במקום הייתה קשה בגלל המרחק מהבית, מהחברים והמשפחה. אבל היה לנו את השקט שלא היה בתל אביב. תוך כדי זה הסתדר".
אלא שהמעבר למצפה רמון לא איפשר לזוג התחלה נקיה. לאיסקוב עוד היו משקעים כלפי משה בעקבות אירוע אלים קודם ביניהם, עוד כשהתגוררו בתל אביב, אבל את התקיפה ההיא הם העדיפו לסגור "בתוך המשפחה" ולנסות לשכוח ולהתקדם הלאה. למרות זאת היא סיפרה בעדותה: "אחרי מה שהיה בתל אביב לא רציתי עוד ילדים ממנו".
לדבריה, תקופת הקורונה שיפרה את מערכת היחסים ביניהם ובעקבות כך שינתה את דעתה והחליטה להיכנס להריון, אבל שבועיים לפני התקיפה בערב החג היא עברה הפלה טבעית. לדבריה, אף שהייתה מכווצת מכאבי תופת על הרצפה, משה היה אדיש לסבל שלה. "אמרתי 'טוב, ניקח אקמול ונסבול עוד יום'", סיפרה בעדותה, אלא שבהמשך הכאבים החמירו והיא הגיעה למיון, שם אמרו לה שלעובר אין דופק. "התחלתי לבכות", שיחזרה. משה בחקירתו הכחיש את הדברים.
לדבריה, מאז ההפלה הידרדרו היחסים ביניהם. "כל הזמן כעסים ממנו", סיפרה. היא מצידה האשימה אותו בהפלה ובמהלך הוויכוח בערב החג כינתה אותו "רוצח".
"הנה הוא התחיל להרביץ, הוא חזר לזה"
עדויותיה של שירה הופסקו פעמים רבות בשל טיפול רפואי אינטנסיבי שעברה באותם הימים וקטע את החקירות. פעמים אחדות היא ביקשה לעצור את החקירות בגלל קושי רגשי להאזין להקלטה של התקיפה ולצרחות מאותו לילה.
את ההקלטה, הראייה המשמעותית ביותר בתיק השיגו חוקרי המשטרה מהטלפון הנייד של משה. לדברי איסקוב, הוא היה כפייתי ונהג להקליט באובססיביות ויכוחים שניהלו. "אני לא יודעת אם זה מצחיק או לא שהוא הקליט את עצמו בזמן מעשה רצח, שהוא הפיל את עצמו", אמרה לחוקרת. "זה מסביר לי למה הוא לא דיבר. לא יודעת מה הוא חשב אבל הוא לא דיבר. הוא ידע שיש הקלטה".
עם התקדמות החקירה, כשהיא על מיטת בית החולים, החלה איסקוב לשחזר את תקיפתה: כיצד נחנקה, כיצד ירקה את שיניה, כיצד הרגישה את הכרתה מתערפלת ואיך אזרה את הכוח לצעוק לשכנים.
הריב הראשון באותו יום החל בגלל בקבוק יין. היא שלחה את משה לקנות בקבוק שמצא חן בעיניה, אולם הוא רכש את הסוג הלא נכון. "הוא התחיל להקטין אותי", סיפרה לחוקרת. "הוא אמר לי 'שום דבר לא טוב לך. לכי לעזאזל. לכי תקני את היין שאת רוצה'. אמרתי לו, למה הדיבור הזה? זה יין בשבילנו".
היא ניסתה להדחיק וכהרגלה פנתה לבישולים, אבל עד מהרה התעורר ויכוח חדש, הפעם על נושא אחר, והעימות הפך פיזי. "התחילו גיפופים", סיפרה. כשבנם התעורר היא לקחה אותו לאמבטיה והתקשרה לאביה לומר לו שהיא באה הביתה. כאן, כנראה, נחרץ גורלו של הערב.
"הוא התחיל להרביץ לי מיד", סיפרה איסקוב בעדותה. "הוא הרים אותי, השליך אותי במסדרון, ואני אומרת לו (לאבא, א"ק) 'הנה הוא התחיל להרביץ, הוא חזר לזה'. שנה שלמה הוא לא עשה את זה והנה הוא חזר לזה שוב. ואז הוא ניסה להרגיע את ההורים שלי".
איסקוב ניסתה להמשיך לקלח את בנם, ובזמן הזה משה תיעד את עצמו מקלל אותה. "נתתי לו סטירה ואמרתי לו 'אתה חוצפן, איך אתה נותן לי מכה?'", סיפרה. בשלב הזה, המשטרה הודיעה לה שהיא נחקרת תחת אזהרה בגין תקיפה סתם של בן זוג.
"ואז קיבלתי את הנוקאאוט"
איסקוב ארזה תיק ורצתה ללכת להוריה, אך משה חסם בפניה את הדלת. "ותוך כדי הוא סוגר את החלונות והתריס שצמוד לדלת", סיפרה לחוקרת. "אמרתי לו 'תן לי לצאת'".
בשלב הזה, לדבריה, הוא שינה גישה וניסה לפייס אותה. "הוא אמר לי 'מאמי, בואי, תירגעי'", אבל איסקוב התעקשה ואמרה: "אמרתי לו שהוא הרים יד וזה נגמר. אין משטרה. אין כלום. נסיים יפה עם גירושים וזהו".
למשה זה הספיק. העימות הפיזי עלה מדרגה. "ואז עם המערוך הוא נתן לי חבטה בראש. נפלתי ישר על הרצפה והוא חובט בי עוד פעם ועוד פעם וכולי דם, שלולית של דם", סיפרה. בעדות אחרת היא הוסיפה: "הוא עמד לפניי ועשה כמו בייסבול. בום, בום, בום. אבל המכה הראשונה הייתה מאחורה שלא ראיתי".
בהמשך, כשתיארה את אותה מכה ראשונה, סיפרה "זה היה ממש שניות. איך שהוריד אותו (את הילד א"ק) לרצפה, ישר הסתובבתי לתפוס את הילד כי זה ילד שרץ, ואז ישר קיבלתי את הנוקאאוט".
"את לא תהיי אימא שלו"
רגע אחד של הארה היה לה בזמן שהיא שרועה על הרצפה וסופגת מכות: היא צריכה לנסות להיחלץ מהמצב לפני שתאבד את חייה. "אני אומרת 'מה אני אעשה?', והוא בדממה, לא צועק עליי, ואני בהתחלה לא הבנתי", סיפרה בחקירה. "ואז אני אומרת - אם אני רוצה שיצילו אותי אני צריכה לצעוק. ואני צועקת 'הצילו, שכנים. תזמינו משטרה. אני במצוקה. ואז הוא ישב עליי וחנק אותי עם שתי הידיים שלו ואמר לי 'תמותי כבר' והילד ליד.
"ואז הוא הפסיק לכמה שניות, והרמתי את הראש. ירקתי את השיניים שנשברו לי ואמרתי לו שירים את הילד כי הוא בוכה, שירגיע אותו. הילד היה משבצת לידי, בוכה, בוכה, צורח. כמה זמן הוא בכה. מסכן. אמרתי, 'אביעד, אני לא לוקחת ממך את הילד, הוא נשאר של שנינו, שבוע שבוע'. ואז הוא אמר לי 'את לא תהיי אימא שלו'. הוא הוציא סכין מהמגירה של הסכו"ם".
(צילום: שחר גולדשטיין)
במהלך החקירה, כשהציגו לשירה תמונות של הסכין שבאמצעותה נדקרה, היא סיפרה כי זו סכין לחיתוך צלי שבבית בקושי השתמשו בה. עד אז היא חשבה שנדקרה באמצעות הסכין שבה השתמשה בהכנות לחג, עם להב קטן יותר.
איסקוב החלה לאבד את ההכרה אך בדיוק אז שמעו השכנים שלה את צעקותיה, דפקו על הדלת וביקשו להיכנס. האור מבחוץ סימן לה שהעזרה הגיעה. "הרגשתי אור אז נראה לי שהדלת נפתחה ונסגרה", סיפרה בעדותה. "שמעתי דפיקות בדלת אבל לא שמעתי מישהו נכנס הביתה. רק אחר כך עדי השכנה החזיקה אותי, שמה אותי עליה ואמרה לי 'שירה, הכל בסדר, האמבולנס בדרך, תישארי בהכרה, אני אשמור על הבן שלך'. ביקשתי שידאגו לילד ושיזמינו אמבולנס כי אני לא יכולה לנשום, ואז התעלפתי והתעוררתי לפני יומיים".
"רואה חדשות ולא מבינה שזו אני"
את כל זאת סיפרה איסקוב בשתי חקירות ארוכות כשהיא עדיין סובלת כאבי תופת. פרוטוקול החקירה מלא בשורות ארוכות שבהן תיארה בפירוט את הכאבים שאיתם היא מתמודדת: "יש לי לחצים. לא כאבי ראש. כמו ברגים שמסובבים אותם וזה יותר כואב. מסובבים את הכאב ליותר חזק".
על ההקלטה של ניסיון הרצח היא אמרה: "קשה לי לשמוע את זה. אני רואה את זה בחדשות ולא מבינה שזו אני. ואז זה נקלט".
בימים אלה נמצאת איסקוב בעיצומו של הליך שיקום. שעות ארוכות מוקדשות להליך ההחלמה שאותו טרם סיימה. במקביל, בקרוב צפוי להתחיל משפטו של משה, שלאורך כל חקירותיו לא שיחזר בפני חוקריו את שאירע באותו הערב, שמר לרוב על זכות השתיקה והאשים את איסקוב באלימות - מילולית ופיזית - כלפיו.
בתום חקירתו האחרונה הטיחו בו חוקריו שהוא מנסה לצייר עצמו כקורבן, ושיתפו אותו בגרסה שהציגה אשתו. "היא זו שחזרה לנו מהמוות", אמרו לו.
