1 צפייה בגלריה
גבעת הראל
גבעת הראל
מאחז גבעת הראל
(צילום: משה מזרחי)
מאבק "ההתיישבות הצעירה" נכשל. כך סיכמו המתנחלים שלושה חודשים של קמפיין, מהם חודש באוהל מחאה, כמה שובתי רעב, שלוש הפגנות, שני מתעלפים, ועשרות אלפי שקלים. בין היתר כתבו בהודעת הסיכום של מטה המאבק כי: "25 אלף מתיישבים שנשלחו על ידי ממשלות ישראל להתיישב על קרקעות מדינה נותרו מופקרים בשטח וללא מרכיבי ביטחון. נתניהו וגנץ בחרו להשאיר אותנו אזרחים סוג ג'". אך האם המאבק אכן נכשל?
ננסה להבין מה היה לנו כאן. הניסוי של הכשרת המאחזים החל בספטמבר 2019. הנסיין היה מבואות יריחו ‑ יישוב חקלאי ללא הסדרה, צפונית לעיר יריחו, שקיים כבר 17 שנה בשטח שנחשב לקונצנזוס. על רקע מערכת הבחירות דאז הפעילו כמה פעילים בולטים בהתיישבות, יחד עם הפרויקטור זאב חבר, הידוע בשם "זמביש", לחץ על נתניהו להסדיר את היישוב. אחרי ניסוחים משפטיים, שחלקם נכתבו על ידי המתנחלים עצמם, הסדירה אותו הממשלה תוך שלושה ימים.
הניסוי צלח, אפילו מעבר למצופה, והמשמעות אדירה. סמל יישוב, תקציבים, תשתיות, ובעצם חיים נורמליים כמו בכל מקום אחר. ההצלחה גרמה למתנחלים לתהות מדוע לא להסדיר כך עוד עשרות יישובים שנמצאים במצב דומה - יישובים או מאחזים, שבהם כדי להפעיל מכונת כביסה צריך לתאם עם השכן משום שאחרת החשמל ייפול.
לפני 15 שנה חששו אנשי "ההתיישבות הצעירה" מפינוי, מהמינהל האזרחי, מעתירות ומדה-לגיטימציה בציבור. היום הם עולים לירושלים ובראש מורם מניפים דגל ודורשים את מה שמגיע להם
בנקודה הזו הם החלו לגבש את המיזם "ההתיישבות הצעירה". מדובר על כ-70 נקודות התיישבות בכל רחבי יהודה שומרון. השם חשוב: לא מאחזים - מושג המעורר קונוטציה של פורעי חוק, אלא התיישבות – פעולה אקטיבית שמתחברת עם חלוציות. לא ישנים - כי למה אנחנו נזכרים עכשיו? אלא צעירים שרוצים הסדרה. ואז יצאו לדרך.
זה החל בסיורים ביישובים והיכרות עם האנשים מאחורי ההסדרה. נערכו פגישות עם נציגי הממשלה שבהן גובש מתווה הסדרה של 46 יישובים מתוך כ-70 שנמצאים במצב משפטי "נוח" להסדרה, כלומר - שאינם על קרקעות פלסטיניות פרטיות, שלא מתנהל נגדם הליך משפטי ועוד.
אחרי כל זה הוחרף הטון: הוקם אוהל מחאה, נערכו הפגנות והופעל לחץ. בחודש הבא יצוינו 15 שנה לאירועי הפינוי הקשים בעמונה (מה שמכונה "עמונה א"). אז, לצורך פינוי תשעה בתים הביא ראש הממשלה אהוד אולמרט פרשים וכוחות גדולים שנהגו ביד קשה, כמעט חסרת תקדים, במתנחלים. התמונות שיצאו משם היו קשות ונצרבו בתודעה. עמונה הפכה לסמל. אף אחד לא מעלה על הדעת תמונות כאלה היום.
אלישע בן קימון אלישע בן קימון צילום: אבי מועלם
11 שנה אחרי, בפינוי המכונה "עמונה ב", פונה יישוב שלם, והתמונות שיצאו משם היו שונות לחלוטין. המפונים עברו ליישוב חדש שהוקם והוסדר עבורם. מצא את ההבדלים.
לפני 15 שנה האנשים של "ההתיישבות הצעירה" חששו מפינוי, מהמינהל האזרחי, מעתירות ומדה-לגיטימציה בציבור הישראלי. היום אותם אנשים עולים לירושלים ובראש מורם מניפים דגל ודורשים את מה שמגיע להם ‑ שירותי ביטחון, מים, חשמל. תנאי מחיה הומניטריים. "ההתיישבות הצעירה" הפכה לשם מוכר, כזה שמתגלגל על לשונם של חברי הכנסת והשרים. בבואם להצביע בעד או נגד הם יזכרו את האוהל, את האנשים, את המאבק. גורלם די הוכרע. אז האם המאבק נכשל?
  • אלישע בן קימון הוא כתב יהודה ושומרון של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com