הערב (יום ו') – ערב חג הסוכות, זמן שמחתנו. זהו החג היחיד שלגביו התורה חוזרת שלוש פעמים על המצווה לשמוח: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד); "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז, טו); "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ).
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל – לחצו כאן
אבל מדינת ישראל ניצבת השנה בפתח החג השמח שלה כשהיא מדממת משנאת אחים, משותקת מפחד הקורונה, וחסרת כל אמון במנהיגיה ששיסו, שיקרו ונכשלו. מצב הרוח הלאומי בשפל, מפלס הזעם עולה, האלימות הרימה את ראשה המכוער, והחרדות מרקיעות שחקים. אז מה עושים? זה כל כך פשוט, אחיות ואחים שלי – קמים והולכים.
"פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם, ומתחיל ללכת.
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום"
השיר הישן והאהוב של אמיר גלבוע מזכיר לנו שיש דרך נהדרת לצאת מתוך החרדות, הדכדוך והפילוג שמלווים אותנו מאז שהחל משבר הקורונה. יש לנו דרך, והיא פתוחה. כולנו יכולים לעשות משהו שמוכח מדעית כמקטין חרדות, משפר בריאות גופנית, מגדיל חוסן חברתי ומשפר מצב רוח – להתחיל ללכת.
הטעות הנפוצה ביותר בהבנת הנקרא לגבי הסגר הנוכחי – וזוהי טעות נוראה ואומללה, ששותפים לה גם דוברי הממשלה וגם האזרחים המפוחדים – היא ש"סגר" פירושו "להיות סגורים בבית". לא נכון! סגר פירושו להפסיק להתקהל ולהצטופף, ובייחוד – להפסיק להתקהל בחללים סגורים. לא רק שמותר לנו לצאת החוצה – מומלץ לנו לצאת החוצה.
נייר עמדה שפרסם השבוע איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, שכותרתו "חשיבות עידוד הפעילות הגופנית והיציאה אל הטבע בזמן הסגר למען בריאות הציבור", והוא מגובה בנתונים ובמחקרים מדעיים, קובע: "הליכה או תנועה פעילה בשטחים פתוחים, תוך שמירה על כללים מתאימים, מאפשרת פעילות יחידנית אפילו במסגרת חברתית, ללא סמיכות וללא התקהלות. יש לה חשיבות דרמטית בהפגת הבדידות, חיזוק הלכידות החברתית ותחושת הסולידריות".
על נייר העמדה הזה חתומים לא רק ראשי איגוד רופאי בריאות הציבור. חתומים עליו גם ראשי החברה לרפואת ספורט בישראל, החברה להגנת הטבע, בתי הספר לבריאות הציבור באוניברסיטאות, האיגוד הישראלי למקדמי ומחנכי בריאות, ועוד רבים וטובים.
גם אני הקטן סומך את ידי על הדברים. למרות שלא התבקשתי לעשות זאת, אני חותם על המסמך הזה בשתי ידיים, כאיש בריאות הנפש – פעילות יחידנית מחוץ לבית, ובייחוד בחיק הטבע, היא מרשם בדוק ומנצח להפחתת חרדות, שחרור ממתחים, ושיפור גדול במצב הרוח. ככה זה. אז צאו החוצה, אחיות ואחים שלי, ותתחילו ללכת.
נאה דורש – נאה מקיים. החל מיום ראשון הקרוב, א' דחול המועד, אחגוג את חג הסוכות בהליכה יחידנית בדרכים היפות של הארץ הזאת. במקום לבלות במלון של חמישה כוכבים ביוון, אבלה אותו כאן, במלון של אלף כוכבים בארץ ישראל, תחת כיפת השמיים. אני קורא לכל עם ישראל להצטרף.
אבל אל תלכו איתי – לכו עם עצמכם. או לכו לידי, לא קרוב מדי. שמרו על מרחק של שני מטר לפחות מכל מי שלא גר איתכם באותו בית. ואנא – ללא אכילה משותפת, צעקות, שירה, או שימוש בכלי נשיפה. לא צעדות ולא הפגנות, אלא הליכה יחידנית באוויר הפתוח. כל אחד לחוד בשטח, אבל בלב – כולנו יחד.
ומה עם המחאה? מה עם ההפגנות? האם דווקא עכשיו זה הזמן להתקפל, לנוכח צעדי ההשתקה וההפחדה של הממשלה המבוהלת שלנו? ובכן, לעניות דעתי, המחאות וההפגנות כבודן במקומו מונח. כותב שורות אלה מתכונן לחזור אליהן אחרי החג, במשנה מרץ ובכוחות מחודשים.
אבל לעניות דעתי, בייחוד לאור אירועי הלילה האלים שעבר עלינו, מה שנחוץ לנו עכשיו בישראל כמו אוויר לנשימה הוא לא הפגנות ומחאות, אלא אחדות ולכידות חברתית. על רקע פסטיבל השנאה והשיסוי שמשתולל סביבנו, בואו נעשה במשך שבוע אחד משהו שכולנו, ימין ושמאל, ערבים ויהודים, חרדים ודתיים וחילונים, יכולים לעשות במשותף ולפרגן זה לזה.
בואו ניקח לנו פסק זמן של שבוע ממחול השנאה והפחד והפילוג, ונעשה משהו שיקדם את הבריאות הגופנית והנפשית ואת החוסן החברתי של כולנו – בואו נלך. במקום הפייק ניוז ברשתות, וההמלצות המפוקפקות של בעלי עניין, בוא נקבל את 10 ההמלצות של מומחי הקבינט האזרחי.
הערב – ערב חג. בואו נחגוג אותו. בואו נבנה יחד סוכות שלום של תקוות וכוונות טובות. בואו נזכור שכולנו עם אחד. "פתאום קם אדם" – אז בואו נקום, ונצא לדרך.
office@yovell.co.il
