שמעתי את מפקד המחוז הצפוני מצהיר על אחריותו לאסון במירון ומהיכרותי איתו לא הופתעתי. ניצב שמעון לביא הוא מנהיג טבעי, מפקד מקצועי, ערכי וישר דרך. מאידך, חרדתי מפני כל אלה שלא יודעים להבחין בין אחריות לאשמה, בעיקר אלה שנשמו לרווחה ואלה שישמחו למצוא ש.ג ראוי לגודל האסון.
אינני מתכוון לשפוט מקצועית אירוע ספציפי שאינני בקיא בפרטיו ובוודאי לא להצביע על אשמים. אני משוכנע שמשימת זיהוי הכשלים המבצעיים - וכאמור, אינני יודע אם היו כאלה - תהיה דווקא הקלה יותר בין המשימות העומדות לפנינו.
מה שמטריד את מנוחתי הוא תהליך הבדיקה המתפתח לכאורה. מרגע שהפריזמה היא חקירה פלילית של מח"ש, ואפילו של משטרה, התיחום לא יכול לחרוג מגבולות הכוחות האופרטיביים. מח"ש לא מוסמכת לבדוק שום גורם אחר מלבד המשטרה, והפריזמה הפלילית מוגבלת מאוד ביכולתה לטפל בנושאים אסטרטגיים. אין לי ספק שהחלטה זו נוחה מאוד ללא מעט גורמים. אך בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית עם סמכויות לבחון כל דרג, מי יבדוק את הסוגיות האסטרטגיות, שהפוטנציאל שלהן לחסוך חיי אדם בעתיד גדול עוד יותר?
היריעה רחבה מדי מכדי להתאים למאמר קצר. אסתפק לפיכך בכמה נקודות בולטות. למשל, סוגיית הבטיחות באירועים תחת כיפת השמים. מזה שנים אף משרד ממשלתי אינו מוכן לקחת עליו את האחריות על הנושא, למרות אסונות העבר (פסטיבל ערד, הר הרצל ועוד). התוצאה: משטרת ישראל נאלצת להיכנס לוואקום שנוצר בכל הופעה, צעדה, עדלאידע וכמובן במבצע מורכב מאין כמותו כמו הילולת ל"ג בעומר במירון.
משטרת ישראל מוצאת את עצמה עם כל האחריות אך עם סמכות מוגבלת ביותר. היא מוסמכת לעצור אירוע במהלכו, אולם האם היא יכולה לקבוע איזו השקעה בתשתיות נדרשת לצורכי הבטיחות?
זאת ועוד: מבצע שנתי זה אינו מוטל באופן מלא לפתחו של שום משרד ממשלתי, למרות מאמצים חוזרים ונשנים של משטרת ישראל (כולל של כותב שורות אלה) לקדם זאת תוך ניסיון להסתייע במשרד לביטחון פנים כדי לקדם החלטת ממשלה בעניין.
מפקד מחוז צפון שמעול לביא לאחר האסון
(צילום: דוברות המשטרה)
ושוב: משטרת ישראל מוצאת את עצמה עם כל האחריות אך עם סמכות מוגבלת ביותר. כנגזרת מאחריותה לשלום הציבור היא מוסמכת על פי החוק היבש לעצור אירוע במהלכו, למנוע הגעת חוגגים נוספים, להחליט לפזר את הקהל וכו', אולם האם היא יכולה לקבוע את כללי המשחק של האירוע? האם היא יכולה לקבוע איזו השקעה בתשתיות נדרשת לצורכי הבטיחות באופן שיאפשר לה לממש את אחריותה? במגרשי הכדורגל יש לה לפחות כתובת. מה קורה באירוע במירון ודומיו?
כך מוצאת את עצמה המשטרה שוב ושוב בתווך. אם ויסתה אוטובוסים בכדי למנוע דוחק והנוסעים נדרשו להמתין בחניונים - היא כמובן "מרושעת" ו"אטומה". אך אם חלילה קרה אסון - היא כמובן לא רק "האחראית", אלא גם "האשמה".
ללא ועדת חקירה בלתי תלויה, מי יאפשר בדיקת עומק של הזנחה רגולטורית ושל התערבות בשיקולים מקצועיים, ולא דרך הקשית של האסון הספציפי אלא באופן מעמיק כדי למנוע אסונות נוספים?
זאת ועוד, בשנים האחרונות מתנהל לצערי שיח פשטני על אודות אתגר ה"משילות", ובמסגרתו מסבירים לציבור חזור והסבר שהדרג הנבחר ורק הוא יכול להנחות את ה"פקידים", והם תפקידם רק לבצע. כל מי שאוזניו מחודדות נחרד בשבוע שעבר לשמוע את ההצהרות הפוליטיות תחת הכותרת לא להגביל את העלייה למירון. אלה נאמרו כמובן בהקשר הבריאותי של הקורונה, אולם יש להן השפעה מסוכנת באירוע מורכב שבו לכל החלטה מקומית של קצין משטרה זוטר יחסית עלולות להיות השלכות חמורות.
אסביר את הדברים ואמקד אותם בשיח על אודות המשטרה, אף כי היריעה נרחבת הרבה יותר. מזה כשנתיים וחצי, תוך ניצול ציני של היעדר מפכ"ל, נשחקה משמעותית יכולתה של המשטרה למנוע התערבות בשיקוליה המקצועיים. התוצאה היא לא תמיד ישירה וליניארית, לכן לעיתים היא סמויה מעיני הציבור.
אם נחשפים קציני המשטרה הזוטרים לרוח האמירה הפוליטית "לא להגביל את העלייה למירון", ואין בידם לשמוע באופן בלתי אמצעי אמירה מתקנת נחרצת של המפכ"ל, שלפיה שיקול הדעת של המפקד בשטח הוא זה שיקבע – או אז, כבר בתחילת האירוע אנו באזור הסכנה.
אמירה כזו שנותרת בחלל האוויר, בוודאי לאור החזרה עליה והדהודה בתקשורת, עלולה להשפיע על החלטה מקומית של קצין שהבין את סדרי העדיפויות ואת רוחן, ורק דחה קבלת החלטה מקצועית נדרשת ב-10 דק' מיותרות. זה לא שונה באופן מהותי משום התערבות פוליטית בהפגנה רגישה או אפילו במשחקי כדורגל (גם שם יש לא פחות לחצים פוליטיים).
דווקא בסיטואציה שבה לצערנו המשטרה ממלאת ואקום רגולטורי, מתחייב לוודא שאיש לא מתערב ישירות או בעקיפין בהחלטותיה המקצועיות.
ללא ועדת חקירה בלתי תלויה, מי יאפשר בדיקת עומק של הזנחה רגולטורית, של התערבות בשיקולים מקצועיים ועוד, ולא דרך הקשית של האסון הספציפי אלא באופן נרחב ומעמיק כדי למנוע אסונות נוספים? האם כאשר הבדיקה/החקירה איננה "ממלכתית", והיא מוכוונת משטרה או כל גורם אופרטיבי אחר, יש סיכוי שמאן דהוא יעסוק בכך? כנראה שלא.
אולי לאחר שתוצגנה מסקנות מערכתיות, יבואו לסיומם תחנוני המשטרה לרגולציה ראויה למדינה מתוקנת, מה שבכל דרך אחרת לא הביאו עד כה לשום תוצאה.
עברנו שנה קשה של שנאות בין קהילות וקבוצות בחברה. גם באסון זה, מיד נשלפות ציפורניים ולכל אחד יש מה לומר על מנהגיו של האחר, כמה הם מיותרים, מסוכנים, אוטונומיים ועוד. נדמה לי שזה כואב ומיותר, לא רק מפני שמתינו עדיין מוטלים לפנינו, אלא גם מפני שמלחמות היהודים הביאו אותנו עד כה לשוקת פוליטית שבורה, שאיננה משרתת אף אזרח במדינת ישראל. בתקווה לבשורות טובות.
- רב-ניצב בדימוס רוני אלשיך היה מפכ"ל המשטרה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
