בשעה זו מתקיים תרגיל צבאי ענק בהשתתפות אלפי חיילים בגבול הצפון, למרות הקורונה. הרמטכ"ל, בתבונה, הבהיר שהכשירות של הצבא חשובה גם במחיר אחוז מסוים של הדבקות. ביטחון ישראל ותושבי ישראל קריטי, ולכן אי-אפשר להניח את האימונים בצד. ביטחון היא מילת קסם בחברה הישראלית. הטראומה צרובה היטב בבשר, ואנחנו מוכנים להקריב המון על מנת לייצר את התחושה החמקמקה הזאת. אולי בגלל זה גנרלים הופכים מיד להבטחה הבאה בפוליטיקה.
ביטחון של נשים, לעומת זאת, זו מניה נטולת רייטינג. המילים הללו יחד כבר נשמעות מוזר. מה לנשים ולביטחון. מה למדינה ולביטחונן של נשים. רצח נשים מזמן איננו נושא שנתון בשוליים. אלפי מילים נכתבו רק בעיתון הזה על חומרת המצב. יש קונצנזוס רחב מאוד שמכיר בבעיה ויודע היטב שיש דרכים לצמצם את מעגל האלימות. אז למה הקונצנזוס הזה לא מתורגם למעשים ולהחלטות? כי באופן כמעט בלתי מודע, נשים הן לעולם לא "הכלל". הן תת-קטגוריה שעומדת לבדה, גם אם מדובר ב-51 אחוז מהאוכלוסייה.
החצר האחורית של האלימות בתוך המשפחה מוזנחת כבר שנים רבות מאוד, הקורונה היא בסך הכל עוד קטליזטור. כשמחליטים שוב ושוב על סגר מלא, אין אף רמטכ"ל שידפוק על השולחן ויאמר שביטחון נפשי ופיזי חשובים כמו המאבק בנגיף. אין גנרל שיטען שחייבים לתת מענה מקיף בתחום האלימות בשל זינוק של פי שלושה בכמות התלונות. חיי נשים פחות חשובים מחייהם של כלל האזרחים. בטח אם הן הגיעו מלכתחילה מחברות מוחלשות או ממעמד נמוך ושקוף.
שתי נשים בשעתיים, מי בסכין ומי בפטיש, זו זוועה. אבל לצערנו זו זוועה שמחר תידחק אל שולי החדשות. הנשים הללו יהפכו לעוד סטטיסטיקה שתישלף ברצח הבא. הסיבה היא פשוטה וכואבת להחריד. בהפגנות נגד אלימות תמצאו נשים מוחות, בדרישה לפתרונות תמצאו נשים חושבות, בהצעות החוק המגוונות תמצאו נשים יוזמות. איפה הן אינן? סביב שולחן מקבלי ההחלטות.
עד שהשוויון המיוחל יגיע, אפשר רק לקוות שיקום הגבר שיהיה מוכן להיות הגנרל שיוצא אל הקרב הזה. שמגייס דיביזיות ותקציבים ומודיעין בשביל לייצר תיקון, שיקום וסיוע שביכולתם להציל חיים.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
