לפני כשבועיים חתם השר לביטחון פנים אמיר אוחנה על צו האכיפה לחוק איסור צריכת זנות, שנכנס לתוקפו שנה וחצי קודם לכן. כשאושר החוק בכנסת הוכנה לצידו תוכנית שיקום מפורטת, שמטרתה להרחיב את המענה לנשים בזנות, כחלק ממהלך משולב שמחד מפליל את הלקוחות ומאידך אמור לסייע ביציאה מהזנות. התנגדותו של השר אוחנה במשך חודשים לחתום על הצו, שאמור לאפשר למשטרה לאכוף את החוק, הבליטה את אוזלת ידה של המדינה, שלא השכילה להעמיד את מערך הטיפול והשיקום שעליו התחייבה, ושבלעדיו עלולה האכיפה להרע את מצבן של הנשים בזנות.
בתוך הדיון הציבורי והמקצועי בלטה ההתעלמות מהאוכלוסיות המודרות והמושתקות ביותר הנמצאות בזנות. במחקר שערכתי בשנה שעברה עם עמיתותיי, פרופ' הילה שמיר ופרופ' עינת פלד, על פי מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל, מצאנו שכרבע מהגברים שזיהו עצמם הומואים או ביסקסואלים הצהירו שקיבלו בחייהם תשלום על מין, ואילו 48% מהגברים הגאים ציינו כי שילמו על מין לפחות פעם אחת בחייהם.
זאת בהשוואה לשליש מהגברים ההטרוסקסואלים ששילמו על מין, וכ-3.5% מהגברים ההטרוסקסואלים שקיבלו תשלום על מין. בנוסף, מעל 20% מהטרנסג'נדריות במדגם הצהירו שקיבלו תשלום על מין.
פעילותן המבורכת של עמותות בקהילה הגאה המסייעות לטרנסג'נדרים (בהן "טרנסיות ישראל", "מעברים" ו"פרויקט גילה להעצמה טרנסית"), העלו את המודעות של קובעי המדיניות לצרכים הייחודיים של טרנסיות בזנות, ובתכנון הרחבת מעני הרווחה והבריאות עבורן. אלו טרם הוקמו בפועל, וחשוב להמשיך ולהגביר את ההבנה ותכנון המענים הייחודיים תוך שילוב העמותות הרלוונטיות בקבלת ההחלטות.
להקמת מענים לגברים בזנות דרושה אסטרטגייה שבמסגרתה יועברו משאבים לארגוני הקהילה על מנת שאלו, מהיכרותם עם השטח ועם האוכלוסייה הייחודית, יוכלו לסייע בבניית מערכי שיקום וטיפול
אולם אוכלוסיית הגברים בזנות, שרבים מהם הומואים וביסקסואלים, נותרת ללא מענה. כיום ישנו מרכז אחד בלבד, המופעל על ידי עמותת עלם, המסייע לנוער וצעירים עד גיל 21 בזנות (הלב 24/7 בתל אביב). פרט לכך, אין שום מענה לגברים בזנות, וגם המידע על צורכיהם הייחודיים לא קיים.
התבוננות במעני השיקום והטיפול עבור גברים בזנות שמתוכנן על ידי משרדי הממשלה לשנים הקרובות, מגלה כי הפתרונות הייעודיים להקמה מצומצמים עד זניחים, ולא מתחשבים במאפיינים הייחודיים של אוכלוסייה זו. בקהילה הגאה ובציבור הרחב, התופעה לא מומשגת כ"זנות", ותשלום עבור מין לגברים מתבצע במרחבים מגוונים, רובם ברשת (באתרי היכרויות למשל), על ידי יחידים, ולא במסגרות פיזיות (דוגמת בתי בושת או מועדוני חשפנות).
הניסיונות לאכיפת החוק
(צילום: שחר גולדשטיין | כתב: אסף קמר)
לזיהוי הצרכים והקמת מענים לגברים בזנות דרושה אסטרטגיית פעולה שבמסגרתה יועברו משאבים לארגוני הקהילה הגאה על מנת שאלו, מהיכרותם עם השטח והבנתם את האוכלוסייה הייחודית, יוכלו לסייע בבניית מערכי שיקום וטיפול, כמו גם בעריכת קמפיין הסברה בקהילה הגאה לצמצום ניצולם של צעירים ובגירים על ידי גברים המשלמים על מין לגברים.
ד"ר גיא שילהאסטרטגיה זו הופעלה בעבר (ופועלת גם היום) למניעת התנהגות מינית סיכונית ומניעת הידבקות במחלות המועברות במגע מיני (דוגמת HIV), שמצליחה רק בזכות שיתוף הפעולה של הממסד הרפואי עם גופי הקהילה, שמכירים את המאפיינים, הצרכים והמסגרות הייחודיות לאוכלוסייה זו.
דרכי האכיפה של חוק איסור צריכת זנות טרם ידועות, וימים יגידו עד כמה החוק אכן מצליח במטרותיו למיגורה, ואם האוכלוסייה בזנות אכן נתרמת ממערך הסיוע שקיים ועוד יורחב. אולם כבר כעת ברור שעל מנת לספק מענה לטרנסיות וגברים בזנות, שהסיוע להם הוזנח שנים וגם עכשיו אינו מפותח דיו, יש צורך בשיתוף ארגוני הקהילה הגאה ונציגות הארגונים הטרנסיים במוקדי קבלת ההחלטות, ובהפניית משאבים לקהילה הגאה לבניית מערכי הסברה וטיפול.
- ד"ר גיא שילה הוא חוקר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
