5 צפייה בגלריה
המלך עבדאללה הראשון
המלך עבדאללה הראשון
הקשר הבריטי. המלך עבדאללה הראשון
(צילום: ויקיפדיה)
"ירדן היא מדינה מלאכותית שאין לה עתיד", אמר ראש הממשלה דוד בן גוריון זמן קצר לפני מלחמת סואץ ב-1956. גם שירותי הביון המערביים העריכו באותה תקופה שימיו של המלך חוסיין ספורים. טענות בדבר חוסר יציבותה של ירדן או חשש מקריסת השלטון נשמעו לאורך השנים ולמרות זאת, לא רק שירדן שרדה, אלא שהיא מציינת היום (א') 100 שנים להקמתה ונחשבת לאחת המדינות היציבות ביותר במזרח התיכון.
הקמתה של ירדן ב-1921, תחת שלטון הבית ההאשמי בראשות עבדאללה, הייתה קשורה לברית הפוליטית שנוצרה בין המשפחה ההאשמית מחג'אז (היום סעודיה) לבין נציגי בריטניה במזרח התיכון ערב מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה. קשרים אלו הובילו ב-1916 למרד הערבי נגד האימפריה העותמאנית, בהנהגת המשפחה, בתמורה להבטחה בריטית להקמת מדינה ערבית במזרח התיכון.
אף שהמרד הערבי לא זכה להצלחה גדולה, בריטניה תגמלה יפה את המשפחה ההאשמית: האמיר עבדאללה מונה כשליט עבר הירדן ואילו אחיו הצעיר פייסל מונה למלך עיראק שבה שלט עד מותו ב-1933. היו אלה שתי ישויות טריטוריאליות חדשות שהוקמו באופן מלאכותי על ידי בריטניה, ובראשן עמדו מלכים שלא מבני המקום.
הידיעות על ניסיון הפיכה מעיבים על חגיגות המאה ומשדרים לכאורה שהיציבות תלויה על בלימה, אולם מבט היסטורי מפוכח מחזק את ההערכה כי הלוגו "100 שנה למדינה הירדנית.... הצעדה נמשכת", אינו מופרך
"ההסדר ההאשמי", כפי שכינו זאת רבים, היה נוח לבריטניה: הוא אפשר לה לשלוט באזור בזול באמצעות בני-ברית ערבים. הברית בין עבדאללה לבריטניה נמשכה במשך כל 30 שנות שלטונו. במהלכן לא רק שנבנתה עבר הירדן - שנותקה ב-1922 מארץ ישראל (פלשתינה) והפכה לישות פוליטית נפרדת - אלא אף התעצבה כמדינה פרו-בריטית מובהקת, עד שהיו שטענו כי הפכה למדינת חסות לכל דבר ועניין.
עבדאללה פיתח את המדינה ובנה בה את מוסדותיה, אך מעל לכול שאף להרחיב את גבולה אל מעבר לגדה המזרחית. במהלך מלחמת 1948 הוא השתלט על ירושלים המזרחית והגדה המערבית, שאותן סיפח לירדן באפריל 1950. אבל מימוש השאיפות הפוליטיות שלו עלו לו בחייו, וביולי 1951 הוא נרצח בהר הבית בירושלים בידי מתנקש פלסטיני.
את עבדאללה ירש נכדו המלך חוסיין (ביניהם הייתה תקופת כהונה קצרה של אביו טלאל, שאולץ לוותר על כסאו על רקע מצבו נפשי). הקשר ההדוק של ירדן למערב אפשר לחוסיין להתמודד ביעילות עם חתרנות מבית ומחוצה לה. הסיוע הגלוי והחשאי שקיבלה ירדן, כולל מישראל, הביא לסיכול ניסיונות הפיכה ולחשיפת קשרים להפלת חוסיין.
במשך 46 שנות שלטונו הוא שמר על יציבות הממלכה כנגד כל הסיכויים. הוא מנע את התבססות אש"ף בירדן ולא היסס להגיע לעימות עמו בספטמבר 1970 ("ספטמבר השחור"), וזאת בעזרת ישראל וארה"ב. לאורך השנים הוא טיפח קשרים עם ארה"ב והמערב ושמר על קשר חשאי עם מדינת ישראל – קשר שהתפתח להסכם שלום ב-1994, לאחר הסכם אוסלו עם הפלסטינים.
5 צפייה בגלריה
המלך חוסיין עם יצחק רבין. שנים של קשר חשאי לפני השלום
המלך חוסיין עם יצחק רבין. שנים של קשר חשאי לפני השלום
המלך חוסיין עם יצחק רבין. שנים של קשר חשאי לפני השלום
(צילום: סער יעקב, לע"מ)
לאורך שנות קיומה אירחה ירדן פליטים רבים ממדינות שונות במזרח התיכון. תחילה היו אלו הפלסטינים, לאחר מכן עיראקים, בהמשך סורים, לבנונים ועוד. לפי הערכות שהתפרסמו במערב, מספר הפליטים שקלטה ירדן רק בעשור האחרון – כ-1.5 מיליון – הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה.
לממלכה הגיעו גם מהגרי עבודה רבים, בין השאר ממצרים, ממרוקו, מהודו ומהפיליפינים, אבל למרות השינוי הדמוגרפי והגידול המהיר של האוכלוסייה (חלקם של הפלסטינים ירד לכדי מחצית), לא נפגעה היציבות הפוליטית של הממלכה. בניגוד לדעה הרווחת בעבר, הפלסטינים מעורים בחיי הכלכלה במדינה ואינם מהווים איום על יציבות המשטר.
שאלת שרידותה של הממלכה היא אחת המסקרנות באזור. בשעה שמדינות ערביות אחרות כמו סוריה, מצרים ועיראק עברו הפיכות צבאיות ומהפכות, ירדן נותרה יציבה. מעבר לסיוע חוץ צבאי וכלכלי, ללגיטימציה הדתית של השלטון ההאשמי יש משקל מכריע בשרידות המשטר. לגיטימציה זו נשענת על העובדה שההאשמים הם מצאצאי הנביא מוחמד. בהקשר זה יש גם חשיבות לתפקיד שירדן ממלאת באל-חרם א-שריף (הר הבית) בירושלים, וזאת בהתאם להסכם השלום עם ישראל. אין ספק כי ניתוק הקשר של ירדן עם ירושלים עלול לגרום לזעזועים בממלכה.
5 צפייה בגלריה
המלך עבדאללה ואבו מאזן
המלך עבדאללה ואבו מאזן
המלך עבדאללה ואבו מאזן
(צילום: רויטרס)
סולחה בבית המלוכה בירדן? כל הפרטים
(צילום: משי בן עמי)

גם לתפקיד ההיסטורי של המשפחה ההאשמית בהנפת דגל הלאומיות הערבית במהלך מלחמת העולם הראשונה יש חשיבות. למעשה, התפקיד שמילאה המשפחה בלאומיות הערבית הפך לנרטיב-העל ההיסטורי של הממלכה שנלמד ונחגג בירדן מדי שנה.
לאחר מאה שנה, ובמיוחד בעקבות האביב הערבי, נמצאת ירדן במקום טוב ביחס למדינות ערביות אחרות. ואכן, לפי מדדים בינלאומיים היא כיום יציבה ובטוחה יותר מרוב שכנותיה במזרח התיכון. היא ליברלית וחופשיה באופן יחסי, והתושבים בה נהנים מיותר זכויות בהשוואה למדינות ערביות אחרות. במהלך מחאות האביב הערבי נהרג בממלכה אדם אחד בלבד, נתון המצביע על האיפוק בתגובה של גורמי הביטחון.
פרופ' אלי פודהפרופ' אלי פודה
גם המיעוטים האתניים והדתיים בירדן משולבים במערכת הפוליטית ובמגזר העסקי הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה המקומית, ובמדד השחיתות העולמי היא מדורגת נמוך באופן יחסי מרוב מדינות האזור.
פרסום פרשת מעצר הנסיך חמזה והידיעות על ניסיון הפיכה, דווקא ימים אחדים לפני חגיגות המאה, מעיבים על המאורע ומשדרים לכאורה שהיציבות תלויה על בלימה, אולם מבט מפוכח והיסטורי מחזק את ההערכה, כי הלוגו שפורסם לחגיגות – "100 שנה למדינה הירדנית.... הצעדה נמשכת", אינו מופרך.
פרופ' רונן יצחקפרופ' רונן יצחק
ואולם, הבית ההאשמי יצטרך להמשיך ולהיות קשוב לקולות שבאים מהציבור ולאיומים הנשקפים לממלכה מבחוץ. המשך יציבותה של ירדן בראשות הבית ההאשמי מהווה אינטרס עליון של ישראל, אולם לעיתים נראה כי ישראל אינה עושה די על מנת לשמר את הברית הזו.
  • פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי אסלאם ומזה"ת באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר בוועד המנהל של מיתווים; פרופ' רונן יצחק הוא ראש החטיבה ללימודי המזה"ת באקדמית גליל מערבי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com