האו"ם החליט לצרף רשויות בישראל לרשימה השחורה של מבצעי אלימות מינית חמורה, לכאורה כלפי עצורים פלסטינים, והציב אותה לצד ארגוני טרור כמו דאעש, אל קאעידה וגם חמאס.
החלטה זו מעלה שורת שאלות מטרידות: האם לוחמי צה"ל, שב"ס והימ"מ מסתכנים כעת במעצרים ותביעות בחו"ל? האם מדובר בעוד מהלך פוליטי נגד ישראל או בתמרור אזהרה משפטי שעלול להשפיע גם על בית הדין בהאג? והאם יושפעו שיתופי פעולה ביטחוניים וחופש הפעולה של ישראל בעולם? מומחים למשפט בינלאומי מזהירים מהנזק התדמיתי והדיפלומטי שכבר נגרם, אך חלוקים בשאלה עד כמה הדוח מבוסס ומה ישראל חייבת לעשות כבר עכשיו כדי למנוע את הצעד הבא נגדה.
אלוף-משנה (במיל') ד"ר ערן שמיר-בורר, מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, כיהן בעבר כראש המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית. לדבריו, ההשלכות הישירות הנובעות מן הדוח הן בעיקר במישור הציבורי, התקשורתי והדיפלומטי: "יש פה פגיעה בלגיטימציה ובדימוי של מדינת ישראל ושל גופי הביטחון שלה, הנובעים מכך שמופנות כלפיהם האשמות חמורות מאוד, ומעצם כך שאנחנו מופיעים באותה 'רשימה שחורה' לצד ארגוני טרור ומדינות לא-דמוקרטיות, שאנחנו לא רוצים להשתייך לאותו מועדון איתן".
"צו מעצר דורש ראיות מספקות"
הוא מוסיף כי "לדוח עלולות גם להיות השלכות עקיפות שהן חמורות הרבה יותר. למשל, הוא עלול לסייע לדרום אפריקה בתיק הג'נוסייד (רצח עם) שהיא מנהלת נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ), וכולל טענות בעניין היחס של ישראל לעצירים פלסטינים. הוא עלול גם לפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני של ישראל עם מדינות בעלות ברית. הוא עלול לתת רוח גבית לסנקציות שמדינות שונות מקדמות נגד גורמים ישראלים. והוא עלול גם בהמשך להשפיע על החקירה הפלילית המתנהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), ולהעלות את הסיכון לצווי מעצר של בית הדין".
עם זאת, לטענתו אין סכנה לצווי מעצר נגד חיילי צה"ל: "ה'רשימה השחורה' שבדוח מתייחסת לא רק לצה"ל אלא באופן כללי יותר לכוחות הביטחון הישראליים (Israeli armed and security forces), ויש להניח שמתייחס גם לשב"ס ולימ"מ, על-רקע טענות למעשים במתקני כליאה, מתקני מעצר ובתחנות משטרה.
"לא נראה שהמשרתים בגופים אלה נמצאים בסיכון לצווי מעצר או הליכים משפטיים אחרים. כדי לבסס עילה לצו מעצר צריך לגבש ראיות מספקות שהאדם שאותו מבקשים לעצור היה מעורב באופן אישי בביצוע עבירות, או שהייתה לו אחריות פיקודית לכך. ככל שיש ראיות כאלה, ההגנה הטובה ביותר מפני סיכונים משפטיים בחו"ל היא שישראל תממש בעצמה את החובה לחקור ולמצות את הדין עם האחראים".
שמיר-בורר טוען כי "אסור להתעלם בשעה שעולות נגד ישראל טענות קשות, שגם כך נעשות בהקשר רחב יותר שבו ישראל נתונה למתקפה דיפלומטית ומשפטית בזירה הבינלאומית על-רקע המלחמה". לדבריו, "אם נשאיר את המגרש ריק ונאפשר רק לגורמי או"ם, מדינות וארגונים שעוינים את ישראל להכתיב את הנרטיב בשיח התקשורתי והדיפלומטי, יש סיכון של ממש שיצאו עם ידם על העליונה, וההשלכות שעלולות לנבוע מכך למדינה, למשרתים ולאזרחים הן חמורות".
"נכון לבקר את הפוליטיזציה שדוח המזכ"ל (אנטוניו גוטרש) נגוע בה, אבל בכך אין די. כדי לשכנע שאין בסיס לטענות המופנות נגדנו, חשוב גם לפעול, ולהתייחס לגופן של הטענות. למשל, להראות שבמקרים שבהם הייתה הצדקה לכך, ישראל חקרה וחוקרת טענות לביצוע עבירות כלפי עצירים פלסטינים על-ידי סוהרי שב"ס, על-ידי חיילי צה"ל או על-ידי אזרחים ישראלים, ושישראל פועלת כדי למנוע מעשים כמו אלה שמתוארים בדוח", הוא מוסיף.
לדבריו, לנוכח החשדות החמורים בנוגע ליחס כלפי עצירים פלסטינים, והרושם שנוצר שישראל מנסה להסתיר את המתרחש במתקני המעצר והכליאה ולכן מונעת מאז פרוץ המלחמה גישה של גורמים כמו הצלב האדום למתקני הכליאה ולעצורים המוחזקים בהם, חשוב שישראל תראה שאין לה מה להסתיר.
הוא מציין כי הגיבוי הפוליטי שניתן ללוחמי כוח 100 בפרשת שדה תימן על-ידי גורמים בממשלה ובכנסת, למרות שההחלטה לבטל את כתב האישום נגדם לא הזימה את החשדות החמורים שיוחסו להם, והמתקפה על המאמצים של מערכת המשפט למצות את הדין במקרים המתאימים, בוודאי אינם מועילים לישראל. אמנם אין אפשרות להגיש ערעור על הדוח, אבל לדבריו יש פעולות שניתן לנקוט כדי שישראל תושמט מהרשימה השחורה שתפורסם בשנה הבאה (הליך המכונה delisting).
"כדי שזה יקרה ישראל נדרשת לנקוט פעולות שונות שהדוח מפרט: בראש ובראשונה - לחקור באופן מקצועי טענות לפגיעה בעצירים פלסטינים, וכן למנוע פגיעה בעצירים פלסטינים מן הסוג שהדוח מתייחס אליהם. אם ישראל תצליח לשכנע שהתייחסה ברצינות לטענות ולדרישות שהופנו אליה, יש סיכוי טוב שבשנה הבאה לא תיכלל בדוח".
״ב׳רשימה השחורה׳ של מזכ"ל האו"ם מופיעים ארגוני טרור כמו חמאס ודאע"ש בעיראק, לצד גופי ביטחון של מדינות כמו רוסיה, לוב וסומליה. מועדון מפוקפק של מדינות שישראל אינה שייכת אליו״, מסכם ד״ר שמיר-בורר.
"ניסיון לרצות את הפוליטיקה העולמית"
לדברי עו"ד יובל ששון, מומחה למשפט בינלאומי ושותף במשרד עו"ד "מיתר", עצם ההשוואה היא מקוממת. "כמי שייצג משפחות חטופים ונכנס לראיות של 7 באוקטובר, ומכיר את מה שעוללו לחטופים, עצם ההשוואה היא פשוט מקוממת. הפער בין הדברים הוא בלתי-נתפס. הטענות על האלימות ופשעי מין על-ידי הרשויות בישראל מסתובבות כבר הרבה זמן, כדי לעשות איזשהו 'איזון' בין מה שקרה ב-7 באוקטובר לבין ההתנהלות בישראל".
3 צפייה בגלריה
שער הכניסה לבסיס שדה תימן. באו"ם מייצרים "איזון" בין 7/10 לבית התנהלות ישראל
(צילום: מאיר אבן חיים)
"אין שום ראיות לדברים האלה" טוען ששון. "אי-אפשר לקבוע דברים כאלה בהיעדר ראיות, וראיות זה לא אמירות. אנחנו יודעים איך לחקור פשעי מין. זה ניסיון מאוסה לרצות את הפוליטיקה העולמית וזה מה שהאו"ם מנסה לעשות. הם לקחו את פרשת שדה תימן שאין שום ראיות משם ומשווים את זה לפשעי חמאס ששם יש לנו את כל הראיות, ופשעי המין היו שיטתיים. שלחו מחבלי נוחבה בבוקר 7 באוקטובר אחרי שקיבלו קטמין מתוך מטרה לבצע פשעי מין. זה טענות בעלמא".
לדבריו, דוחות מסוג זה עלולים להשפיע על ישראל ואפשר להשתמש בהם נגדנו: "צריך לזכור שהדוחות האלה יכולים לשמש בהחלט גופים בינלאומיים, שיכולים להתבסס עליהם. כבר ראינו שבית הדין בהאג השתמש בזה בנושא הרעבה, וגם השתמשו בזה להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר".
ששון טוען כי דווקא קיים חשש למעצרם של לוחמים בחו"ל, אבל מסביר שמדינה שתוציא צווי מעצר תצטרך להוכיח שאכן יש סיבה והצדקה לכך: "הסמכות האוניברסלית היא בדיוק צווי המעצר, אבל מדינה שמוציאה צו מעצר נגד חייל צריכה להוכיח כדי לעצור אותו. צריך להוכיח שהוא ביצע את פשע המין או שהייתה לו אחריות פיקודית על לוחמים אחרים שביצעו את הפשע, ובלי שעוברים את הסף הראייתי, אי-אפשר להגיע לזה".
"אם אכן נעשו פשעים, צריך לחקור אותם", הוא אומר. "אבל הטענה שאנחנו לא חוקרים היא שקרית. שדה תימן זו דוגמה אחת, אבל צה"ל מבצע תחקירים כל הזמן כמו בנושאי ביזה ואלימות. יש הרבה תיקים שנחקרים. הם התבססו על חלק מהאמירות של פוליטיקאים שונים שמזינים את המכונה הזו שפועלת נגדנו בנוגע לעצם המעשים וגם בנוגע ליכולת של מדינת ישראל לחקור את עצמה".
לשיטתו, מדינת ישראל צריכה להתיחס לדוח: "זו דילמה מאוד גדולה כי אלה גופים מאוד מוטים נגד ישראל. המדינה צריכה לעשות הרבה יותר בהסברה ולחקור יותר את המקרים. עדיף לנו לחקור את עצמנו ולבדוק את הטענות, ואם יתברר שמשהו נעשה בצורה בלתי-חוקית, צריך להעמיד לדין. מותר לדברר את זה בעולם, כדי שהטענה שישראל לא חוקרת באופן שיטתי תופרך".
