קשה להבין את הביקורת שמותחים "גורמים משפטיים בכירים" על החלטת השופט מנחם מזרחי לבטל את מרבית ההגבלות על מזכיר הממשלה צחי ברוורמן. בסך הכל הוא יישם בנוקדנות את הנחיית נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית "להישיר מבטו אל עבר המציאות", "להתאים את פרשנות הדין לשינויי הנסיבות" ו"להעריך את המשמעות המעשית של החלטתו" אגב התבוננות "בתמונה הכללית".
כתלמיד מעולה הוא הבחין שבמציאות "רוחות מלחמה מנשבות" ועל בסיס זאת קבע ש"למדינת ישראל יש אינטרסים חשובים יותר מהתנאים המגבילים" כמו מינוי ברוורמן כשגריר ישראל "בבריטניה המצפה לבואו". הערכת משמעותה המעשית של החלטתו אגב קריאת התמונה הכללית הביאה אותו להסיק שהעיכוב מהווה "פגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל עם מדינת בריטניה" ולכן מבוטל. מאה ממאה.
למרות זאת במקום שתומכי הנשיא יחמיאו לו על יישום מהיר ודקדקני, החלו תדרוכים שהשופט מזרחי חרג מהדין הברור, שהוא "אינו שופט אלא פוליטיקאי" ושהוא עשה זאת כדי לשרת את אדוניו במפלגת הליכוד. למצער נחסך ממנו תיאור ה"בבון" הכה חביב על הגזענים הלבנים.
אפילו מי שמורגל במוסרנות הכפולה ובצביעות שמאפיינות את ההגמוניה המשפטית שלנו כבר שנים רבות בהבדל בין אנשינו למי שאינם כאלה, זה היה בוטה מדי. אך שלשום פורסמו דברי השבח של "מומחים למשפט" שצידדו בגישת הנשיא עמית וכבר אתמול נמתחה הביקורת החריפה על השופט מזרחי שפעל באותה דרך. סביר שהם יטענו שאין מה להשוות: לא דין "המתקפה הכוללת על הדמוקרטיה" שמבצעת הממשלה כדינה של המתקפה האיראנית הצפויה על מדינת ישראל אבל כל משפטן הגון יודע שכשמכניסים את "המציאות הסוערת" להיכל המשפט לא בדרכים הראשיות שקבועות בסדרי הדין, המשפט עלול לטבוע בפוליטיקה ולא תמיד אפשר לסמוך שהרוח תנשב רק לכיוון הרצוי למי שאיפשר זאת.
אך שלשום פורסמו דברי השבח של "מומחים למשפט" שצידדו בגישת הנשיא עמית וכבר אתמול נמתחה הביקורת החריפה על השופט מזרחי שפעל באותה דרך. סביר שהם יטענו שאין מה להשוות
מעבר לכך, התהיות שעוררו קריאות המציאות של שני השופטים (כל אחד במחנה נגדי שההחלטה שירתה אותו) מלמדות על קשיי יישום גישת הנשיא עמית. כיצד יכול לדעת השופט שהמציאות השתנתה אם זה אינו חלק מהראיות שהונחו לפניו ולא חלק מידיעתו השיפוטית. הוא עורך סקרי עומק? הוא מבצע מחקרי שדה? הוא קורא זאת בנייר עמדה של מכון מטעם או בעלון הקהילה שהוא חבר בה? איזה כישורים יש לשופט לאבחן חברה על מגמותיה? אין לדעת.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי במובן זה, החלטת השופט מזרחי מלמדת על צדקת גישת חלק משופטי העליון שהתנגדו לנשיא עמית כשקבעו ש"על בית המשפט לפעול לפי הכללים הקיימים ולהקפיד שלא להפוך אותם לכאלה שניתן לשנות ולעצב בהתאם לנסיבות המובאות לפניו. הוודאות המשפטית והאמון בבית המשפט מושתתים על כך שהכללים ייושמו באופן דומה בכל מקרה שלא יבוא לפתחו, ויש לנקוט משנה זהירות מפני סטייה מכך לשם הגעה לתוצאה הנתפשת כרצויה במקרה הפרטני".
אותם שופטים היטיבו להבין שכאשר הספינה משייטת במים גבוהים, מוטב להימנע מטלטלה נוספת. חובה זו מקבלת משנה תוקף כאשר העילה לשינוי המסלול מבוססת על מבט מתעתע מבעד לצוהר ספציפי ותחת ערפילי הסופה. לתשומת לב המורה יצחק עמית, תלמידו מנחם מזרחי ותומכי החלטותיהם האחרונות.
