אירוע ירי בטירה בסופ"ש
( )

את האש הזו גם 1,000 שוטרים - אחד בכל פינת רחוב, שניים ליד כל חנות, שלושה בכל ניידת, עשרות ניידות בכל יישוב - לא יוכלו לעצור. בטח ובטח אם לא יימצא מי שיעזור להם. להם ועוד יותר מכך, לעצמו.
בספטמבר 2021 נרצח פאדי גריפאת במהלך חתונה בטייבה. כוחות המשטרה שהגיעו למקום נדהמו לגלות שהזירה נקייה ומצוחצחת. כתמי הדם נשטפו, מישהו טרח ואסף את התרמילים הריקים. להוציא את הדיווח הראשוני שאכן היה כאן ירי ויש הרוג, עדי הראייה לא ראו ולא שמעו דבר. יתרה מזו, אחדים אף העידו שמדובר בבחור טוב, ממשפחה טובה, שאין לה שום קשר לעולם הפשע; אמירות שכבר הפכו לחלק בלתי מבוטל מארסנל העדויות הנאספות.
"איכשהו", אומר קצין בכיר במשטרה, "הניסוח חוזר על עצמו בשינויים קלים. הנרצח תמיד, או כמעט תמיד, אדם שלא הסתבך עם החוק, שלא רב עם אף אחד, שכולם אוהבים אותו, והמשפחה לא מבינה איך קרה שירו בו. ואני לא מדבר על כדור תועה".
זה חזר על עצמו גם ביום שישי האחרון. אלמונים ירו לעבר סוכת אבלים בכפר קאסם בשעה שהיו שם יותר מ-150 איש. למרבה המזל רק חמישה מהם נפצעו. בנאן טהא סיפא, שסוכת האבלים הוקמה לאחר מות אמו, אמר: "אנחנו לא יודעים מי עשה את זה ומה הייתה המטרה שלו. יש לנו יחסים טובים עם כולם ואין לנו שום הסבר למה שקרה. כאן מגיע תפקיד המשטרה, שחייבת לעשות את עבודתה".
את ר', בעל עסק גדול באחת הערים הערביות במרכז, זה מצחיק. "צחוק מר", הוא מבהיר. "פעמיים זרקו לי רימון לתוך העסק", הוא אומר, "ואני יודע בדיוק מי זרק וכל השכנים שלי, במרכז המסחרי כאן, יודעים. יודעים ושותקים". ובכל זאת, אני שואלת, מה עשית? "הגענו להסדר", הוא אומר, "גם במשפחה שלי יודעים לטפל בדברים מהסוג הזה".
כזה עוד לא היה לנו, אמר אחד המרואיינים למחרת הירי בגריפאת בחתונה. גם אתמול התבטאו בצורה דומה אחרי הירי שלשום במוהנד עיראקי בטירה. הוא נהרג, בנו בן העשר ואחיינו בן השש נפצעו קשה. ככה עוד לא היה, אמרו בעיר, וטענו שהיורים ניסו לחסל גם את הילדים. "אנחנו מתפללים להחלמתם - וחוששים לשלומנו", אמר קרוב משפחה. חוששים ויודעים למה. עיראקי הוא ההרוג ה-58 מתחילת השנה. נרצח אחד כל שלושה ימים. לפחות.
אריאלה רינגל הופמןאריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טל
וכל זה אומר, אם לחזור לפתיח, שגם אם אי-אפשר - ויותר מזה, אסור - להסיר מהמשטרה את האחריות למה שקורה בחברה הערבית, צריך מנה גדושה של היתממות כדי לטעון שאם המשטרה תעשה את עבודתה, זה לא יקרה. המשטרה חייבת להקצות כוחות, לגייס משאבים, להפעיל מודיעין ולהקטין ככל שניתן את הפשיעה ברחובות. אבל המשטרה לא תוכל לעשות את זה בלי שנבחרי ציבור ערבים יתגייסו למאבק, בלי שראשי רשויות, חברי כנסת מהסוג שיודע לנצל היטב הזדמנויות להגיע למיקרופון, אמהות ואבות וצעירים ברחוב, ייקחו חלק פעיל ונחוש במלחמה הזו.
ובניסוח של ר', איש עסקים ממולח, שבא ממשפחה "שיודעת לבד מה צריך לעשות במקרים כאלה", יש רק שתי אופציות: "לסגור חשבונות בכוחות עצמנו, והרצח ברחובות יימשך, או לפתוח את הפה".
  • אריאלה רינגל הופמן היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il