המשטרה הודיעה הערב (שבת) כי רנ״ג איתמר אלוס ז״ל, שלחם ב-7 באוקטובר, חיסל מחבלים והציל פצועים, הלך לעולמו מסיבות רפואיות. "רנ״ג אלוס ז״ל שירת במרחב הנגב של המחוז הדרומי במסירות, במקצועיות ובתחושת שליחות עמוקה, והותיר חותם משמעותי על חבריו לשירות, מפקדיו וכל מי שהכירו", מסרה המשטרה.
איתמר אלוס ז״ל מקבל דרגה בטקס מצטיינים של המשטרה בראש השנה
(צילום: דוברות המשטרה )
שבוע לפני מותו אלוס עוד זכה לערוך לבנו בר מצווה. הוא פונה לבית החולים סורוקה, שם נלחמו הרופאים על חייו, אך נאלצו לבסוף לקבוע את מותו. הוא הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים: טליה, רחל, ניתאי, אדל ואמיתי. יותר מאלף בני אדם הגיעו להלוויתו בבית העלמין הצבאי באופקים, שם נטמן לצד גיבורים שנפלו ב-7 באוקטובר.
בתו טליה ספדה לו תחילה: "היית הלב שלי ותמיד תישאר הלב שלי. אבא, אתה גיבור ישראל. ב-7 באוקטובר היית הראשון לצאת מהבית רק עם אקדח ומחסנית. נלחמת כמו אריה. הגנת בגופך על רבים והרגת מחבלים. המעשים שלך לא עזבו אותך, הלב שלך נשא את כל האירועים הקשים ולא הצלחת לעמוד בזה. ידעתי שהקרב הזה פגע בך. תמיד אמרת ש'יש פצועים שרואים את הפציעה שלהם', ואצלך ה'פציעה הייתה בלב, בנפש', שלא מצליחים לראות. בסוף הלב שלך לא עמד לך.
"עמדתי לידך ונלחמתי עליך עד השנייה האחרונה, כולם נלחמו עליך. התפללתי שבורא עולם יעשה איתנו נס. אתמול הלכתי ברגל לבית החולים כי אמרו לנו לבוא להיפרד. אני אומרת תודה, כי אבא שלי היה אדם טוב שעשה דברים טובים. השם, אני מבינה למה לקחת אותו. בסוף אתה לוקח רק את הטובים ביותר. אני יודעת שעכשיו אתה בגן עדן. שיהיה לך טוב. אבא שלי איתי. גם אם לא פיזית".
בנו ניתאי ספד: "לימדתי אותי מהי אהבת המולדת ומהי הקרבה. ב-7 באוקטובר הקרבת את הנפש שלך. קודם ראית את האחר ואחר כך אותך".
אחותו של אלוס ספדה: "ביום שמחת תורה אחי שמע יריות בשכונה ויצא מהבית בלי לחשוב על עצמו ומשפחתו. הוא חיסל מחבלים והציל רבים מבני היישוב. הוא נפצע. את הפציעה שלו לא ניתן לראות, אבל אנחנו יודעים שהוא נפצע בנפשו. הלב הזה נפצע וקרס השבוע. אני עדיין לא מעכלת שאנחנו עומדים פה והוא שם. אתה הדוד הגיבור של כל האחיינים. לנצח תישאר הגיבור שלנו וגיבור ישראל".
בהלוויה השתתף גם הרב שחר בוצחק, שנפצע ב-7 באוקטובר וניצל בזכות אלוס. הוא ספד: "איך אדם שלפני שבוע ורקד ושמח בשבת של הבן שלו שוכב ללא רוח חיים? אנו לוחמים של שמחת תורה. נכנסנו למוות יחד. כולנו יודעים שבאותו יום שבו ראינו את המוות בעיינים וחברים שלנו מתו, משהו בנו מת. חלק מהלב לא חזר בריא ושלם.
"אני זוכר את הצעקות שלך מאחוריי: 'הרב, זה איתמר, באתי לעזור לך'. ואני צועק לך 'תיזהר, יש מחבל מקדימה'. אתה הסתערת, עובר אותי לכיוון המחבל. טיפלת בפצועים ואחר כך חזרת אליי וראית שאני מדמם למוות, ואמרת 'אני אעזור לך'. המחבל הגיע לרחוב וראה אותך כורע מעליי ופתח עלינו באש. אתה זינקת וכיסית אותי, מקבל את הכדור במקומי. אני זוכר את רעש הירי והחיבוק שלך. אותו חיבוק שחסר לאשתך ולילדים.
"תמיד אמרתי שניצלתי מהמוות באותו יום. הייתי צריך למות. בשנים האחרונות המשכת לנהל מלחמה שקטה של פצועים הנפש. מלחמה שרק מי שנפצע בה מבין. בחוץ היית איתמר שגורם לכולנו לשמוח, אבל בפנים היית בסערה. נלחם במראות שאי אפשר לשכוח. אם לא היית יוצא לקרב להילחם, היית איתנו. אבל יש גבול לכמה הנפש יכולה להכיל. היית לוחם, ובשמחת תורה נלחמת כמו אריה, ואז לחמת בכאב ובעצבות. נלחמת כמו אריה גם בבית החולים, נאבקת לפקוח את העיניים. ראינו אותך נלחם לחזור לחיים כששרנו לך שירים".
בבוקר מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר הפגין אלוס, יומנאי בתחנת משטרת נתיבות, תושייה, אומץ לב וחתירה למגע - כשלאחר ששמע את קולות הירי באופקים יצא מביתו כשהוא חמוש באקדחו האישי כדי להגן על אזרחים ולסייע בבלימת המחבלים. בפעולה זו הוא הציל חיי אדם רבים והיה שותף לבלימת מסע ההרג בעיר.
מפכ״ל המשטרה, רב-ניצב דני לוי, מסר: "משטרת ישראל מרכינה ראש ומשתתפת בצערה הכבד של משפחת אלוס. איתמר ז״ל היה סמל לאומץ לב, לערכים ולחתירה למגע, דמות מופת לשוטר ולמשרת ציבור". המשטרה מסרה: "משטרת ישראל משתתפת בצערה הכבד של המשפחה ומביעה תנחומים כנים לבני משפחתו, חבריו ועמיתיו לשירות. יהי זכרו ברוך".
בטקס המצטיינים לראש השנה תשפ״ו של מרחב הנגב, העניק לו מפקד המרחב תנ״צ אמיר קליין דרגת רב סמל בכיר. הדרגה הוענקה לאלוס על אומץ לב, הקרבה ועל היותו שוטר מגן העם - בחגיגה כפולה ליום הולדתו והצדעה על פועלו ותרומתו. עם מותו ובהמלצת מפקדיו הועלה אלוס לדרגת רנ״ג.
בריאיון ל-ynet במאי 2024 שחזר אלוס: "לא ידענו לאן אנחנו נכנסים באותה שבת. נכנסו לאופקים 15 מחבלים בשני טנדרים. זה הכביש שממנו הם באו, מפה הם נכנסו לרחוב הגורן וחיכו. מי שיצא למיגונית - ירו עליו. מי שנכנס פה לבלוקים, לחדרי המדרגות - הורגים אותו".
"אני רץ לבית, לוקח את האקדח", המשיך אלוס. "אשתי עצרה אותי, 'לאן אתה הולך?'. אמרתי לה, 'יש ירי בחוץ, אני הולך לבדוק את זה'. זיהיתי מצד שמאל את השוטר רוני אבוהרון. רוני רץ למטה. כשהוא הגיע לכיוון הבית של רחל (אדרי, ניצולת הטבח שהוחזקה כבת ערובה במשך 19 שעות - ynet), הוא ראה מולו שלושה מחבלים. כשהוא ראה אותם, הוא הוריד את הכובע וצעק להם 'משטרה, משטרה!'. הם ירו בו במקום".
רנ"ג אבוהרון, שנהרג באירוע והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים, לא היה האדם היחיד שאלוס הכיר היטב ושנפגע לנגד עיניו. "פה זיהיתי את הרב שחר (בוצחק, רב הגרעין התורני באופקים - ynet). ראיתי אותו על הרצפה, עם האקדח שלו שלוף קדימה. רצתי אליו ואמרתי לו 'הרב, מה איתך?'. הוא ענה לי, 'אני לא מצליח להזיז את הרגליים'. איך שהסתכלתי לו על הפציעה, הגיח מחבל משם, איפה שהמאזדה".
אלוס כרע על ברכיו, כאילו הרב עדיין שוכב למרגלותיו. "המחבל ירה עליי צרור, ואני חשוף, ככה", הוא הדגים. "קפצתי על הרב, תוך כדי שאני שומע את הכדורים שורקים. הכול מסביב היה מלא כדורים, ואני עצמתי את העיניים".
פורסם לראשונה: 18:39, 03.01.26
