זה היה עוד יום שבת קיצי בירושלים. חבורת נערים יצאה לגלידרייה בבית חנינא, ישבה במקום ואכלה. שום דבר באותן דקות לא רמז כיצד היום הזה יסתיים. ואז הגיעה השיחה ששינתה הכול: החבורה הוזעקה לדירתה של לינור ששון, שם כבר נמצאות אגם צרפי ושילת חוטה. בשעות הבאות, לפי ממצאי החקירה, הפך המפגש להתארגנות לקראת מה שיתרחש בהמשך. כשהחבורה יצאה מהדירה, חלק מחבריה כבר היו מצוידים בסכינים ובכלי תקיפה.
היעד היה דירה אחרת בירושלים, שאליה הגיע בניהו רזי. בתיעודים שנאספו הוא נראה עולה אליה נינוח, מבלי להבין, כך לפחות סבורים החוקרים, את גודל הסכנה שמחכה לו למעלה. בתוך זמן קצר הוא כבר היה מוקף. שיחת וידאו נפתחה לאגם וללינור, שהמתינו ברכב למטה. רזי נדחק אל הקיר, הותקף ולבסוף נדקר למוות. חברו מתניה, שהגיע מעט אחריו, ניסה להתערב ולמנוע את הדקירה.
כשנגמר האירוע בדירה, החל המרדף. בתוך שעות נעצרו מרבית החשודים, אבל אדם אחד היה חסר - אביאור ששון. ובחדרי החקירות, דווקא השם שאיש כמעט לא הסכים לומר יהפוך לאחד מקצות החוט המשמעותיים ביותר בפענוח הפרשה.
"כבר מהרגע הראשון הבנו שאנחנו בתוך אירוע גדול, ושזו לא חקירה שתיגמר בלילה אחד", משחזרת רס"מ שלומציון מרקס, מצוות החקירה במשטרה. "מקפיצים את החוקרים, מגיעים לזירה, מתחילים תשאולים, מז"פ וחקירות של העצורים. אגם נעצרת בבית הוריה בפסגת זאב, לינור והקטינים נתפסים ברכב בדרך לפסגת זאב, ושילת נעצרת בתחנת אוטובוס כשהיא רוצה לעלות על קו לבאר שבע. כל אחד ניסה להתרחק בדרך שלו. ואז אנחנו עושים את החשבון ומבינים שחסר מישהו - אביאור. מהר מאוד הבנו שהוא לא עוד שם בתיק, אלא דמות שאנחנו חייבים למצוא".
"כולם ידעו שהוא דומיננטי – ואף אחד לא אמר את השם שלו"
בחדרי החקירות נתקלו החוקרים בחשודים צעירים מאוד, אבל בחלק מהמקרים בהתנהלות שהפתיעה גם חוקרים מנוסים. "יש לך ילד בן 15 שיושב מולך ומתנהל כמו עבריין ותיק", מספרת מרקס. "חלק שמרו על זכות השתיקה, חלק מסרו גרסאות, ואנחנו יושבים איתם שעות ומפרקים כל משפט: פה שיקרת, פה הגרסה שלך לא מסתדרת עם המצלמות, פה משהו חסר. היו כאלה שכמעט עד סוף הפרשה לא הוציאו מילה. אתה מסתכל על הגיל שלהם ולא מאמין לרמת הקשיחות שאתה פוגש בחדר".
אבל ככל שהחקירות נמשכו, החוקרים הבחינו בדפוס חריג. "כולם ידעו שאביאור דומיננטי - ואף אחד לא אמר את השם שלו. אף אחד לא הפיל עליו אחריות, אף אחד כמעט לא הכניס אותו לסיפור. כשכמה אנשים יושבים בחדרים שונים וכולם שותקים בדיוק על אותו אדם, אתה מבין שהשתיקה הזאת צועקת. מבחינתנו היה ברור שיש משהו מאחוריה".
"השתיקה סביבו צועקת". מעצר אביאור ששון
(צילום: דוברות המשטרה)
לטענת צוות החקירה, בהמשך התברר כי לפני המעצרים נעשה ניסיון לתאם גרסאות. "אנחנו יודעים שלינור עשתה תדריך לחבורה לפני המעצר, אמרה להם שהם ייעצרו ושיגיעו אליהם. מבחינתנו זה הסביר הרבה. לא במקרה כולם ידעו לדבר על הכול - ורק כשמגיעים לאביאור, פתאום יש חומה".
"היא לא הייתה צריכה להחזיק סכין כדי להניע אנשים"
ככל שהפאזל התחבר, נותרה שאלה מרכזית: כיצד חבורה של צעירים, שלא הכירה את אגם, שילת ובניהו, הגיעה יחד לאירוע שהסתיים ברצח? "זו הייתה אחת השאלות שהעסיקו אותנו מההתחלה", אומרת מרקס. "מה הקשר של הקטינים האלה לבניהו? למה שמישהו יעשה דבר כל כך חמור בשביל מישהי שהוא לא מכיר? כשאתה פוגש את הדמויות ומתחיל להבין את מערכות היחסים ביניהן, התמונה משתנה".
לדבריה, אגם הפכה לדמות מרכזית בחקירה. "היא הייתה מאוד מניפולטיבית מהרגע הראשון. היא הפעילה מניפולציות, התמסכנה, בכתה ועשתה הצגות. בהתחלה היא אמרה: 'לא ידעתי שהוא נרצח', כשאנחנו יודעים מהראיות שהיא ידעה בזמן אמת מה קורה. אתה רואה איך היא מדברת על שילת ואיך היא מנהלת את האנשים סביבה. מבחינתנו היא השתמשה באנשים ככלים. היא לא הייתה צריכה להחזיק את הסכין בעצמה כדי להניע אחרים".
"השתמשה באנשים ככלים". צרפי
"החשוד הכי צעיר יושב שם ומחייך. זה רגע שאתה לוקח הביתה". רפ"ק זקן ורס"מ מרקס
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"כ-10 דקות לפני הרצח אגם שולחת הודעות איום, וכך גם שילת", אומרת מרקס. "כשאתה מחבר את ההודעות, ההתארגנות, כלי התקיפה ומה שקורה בדירה - מבחינתנו זו כבר לא קטטה שיצאה משליטה. זו תשתית של תכנון. בסוף, הראיות מספרות את הסיפור גם כשחלק מהחשודים מסרבים לספר אותו".
מתוך שעות ארוכות בחדרי החקירות, מרקס זוכרת במיוחד תמונה אחת. "החשוד הכי צעיר, בן 15, יושב שם ומחייך. ואני מסתכלת עליו וחושבת: אתה חשוד באירוע שבו אדם נרצח, החיים שלך השתנו ברגע - על מה אתה מחייך? מה אתה לא מבין פה? זה רגע שאתה לוקח איתך הביתה".
"אצל חלקם הפנים לא זזו. קיפאון מוחלט"
היעדר החרטה, מספרות החוקרות, היה קשה אפילו יותר מגילם של החשודים. "אף אחד לא שאל מה עם בניהו. אף אחד לא שאל על המשפחה שלו", אומרת מרקס. "אדם מת. מישהו איבד בן, משפחה איבדה עולם שלם. ואתה יושב מול מי שמיוחס להם חלק באירוע ולא רואה צער. אצל חלק מהם הפנים לא זזו. קיפאון מוחלט. אתה מחכה לאיזה סדק, לאיזה רגע שבו הם יבינו את המשמעות של מה שקרה והוא לא מגיע".
לדברים מצטרפת רפ"ק הילה זקן, ראש לשכת חקירות במרחב ציון, שמספרת: "בשלב מסוים הם אפילו עשו הימורים בחקירות כמה שנים כל אחד הולך לשבת. זה היה מצמרר. אתה מבין שהם קולטים שיש מחיר פלילי, אדישים למחיר האנושי שבסוף אדם לא חוזר הביתה".
הפרט שנחרט: "הוא קבע להתחיל לעבוד בפיצה, היו לו תוכניות"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בתחילת החקירה, לדבריה, אגם ושילת עוד היו משוכנעות שהן עומדות להשתחרר. "הן אמרו: 'בדיון הבא אנחנו משתחררות'. ואז הגיעה הצהרת התובע וראינו את הפנים שלהן. שם המציאות נכנסה לאולם בית המשפט. הן הבינו שהדלת לא תיפתח והן הולכות לרצות זמן ממושך במעצר".
מכל התיעודים בתיק, רפ"ק זקן חוזרת שוב ושוב דווקא לרגע שלפני הכול - בניהו עולה לדירה אחרי שפגש את חבורת הצעירים כבר ברחוב וזו ביקשה ממנו לעלות לדירה "להמשיך לדבר": "הוא נראה נינוח. יכול להיות שמבפנים הוא מת מפחד, את זה לעולם לא נדע. אבל הוא לא נראה כמו אדם שמבין שהוא עולה למקום שבו בתוך זמן קצר יקיפו אותו צעירים עם כלי תקיפה. בלתי נתפס לחשוב מה עבר לו בראש כשהוא הבין שהוא מוקף ואין לו באמת לאן ללכת".
מרקס מתארת את הרגעים בתוך הדירה: "ארבעה מקיפים אותו ואחת עומדת ומצלמת. הם דוחקים אותו לקיר. הייתה אפילו איזושהי התנצלות מצדו, למרות שהוא מראה שגם עליו יש סימני אלימות. הוא היה לבד. מתניה מגיע קצת אחריהם, נכנס לתוך המעגל הזה ומנסה למנוע את הדקירה. בנקודה הזאת כבר הכול קורה מהר מאוד".
"חיפשתי אצלם טיפת חרטה - והבנתי עד כמה היא איננה"
אצל החוקרות נחרט גם פרט קטן מחייו של רזי, שהפך אחרי הרצח לכואב במיוחד. "אני יודעת מהמשפחה שהוא התחיל לעבוד", מספרת מרקס. "ביום חמישי שלפני הרצח הוא קבע להגיע לעבודה ביום ראשון בפיצה האט. היו לו תוכניות. הוא רצה לעבוד, לגדול, להתפתח, כמו כל צעיר. ליום העבודה שקבע הוא כבר לא הגיע".
לדברי החוקרים, בחודשים שקדמו לרצח נראה היה שרזי דווקא מנסה להתרחק מאגם. לאחר תקופה סוערת הגיע שקט מסוים וייתכן שדווקא השקט הזה הוריד אצלו את תחושת הסכנה. "הוא ניסה לצאת מהקשר הזה", אומרת מרקס. "אגם התגייסה והורידה הילוך, והייתה תקופה של רוגע. יכול להיות שבגלל זה הוא הסכים להגיע לדירה. הוא חשב שהסערה מאחוריו. מבחינתנו, בחקירה עלתה אובססיה שלה כלפיו".
כשמרקס נשאלת מה הייתה אומרת לבניהו אילו הייתה יכולה לפגוש אותו לפני אותו יום שבת, היא לא מדברת על ראיות ולא על חקירות. "הייתי לוקחת אותו לשיחה עם ההורים ואומרת לו: תצא מהקשר הזה. זה קשר רעיל. קשרים כאלה לא תמיד נעצרים במקום - הם עולים עוד מדרגה ועוד מדרגה. חבל שלא היה משהו שיגרום לו להתרחק בזמן. הוא ניסה לצאת, אבל בסוף הוא טבע בתוך הקשר הזה".
לינור ששון, אגם צרפי ושילת חוטה. "השתיקות, ההימורים על שנות המאסר והיעדר החרטה - זעזוע"
אחרי שבועות של חקירה, מאות שעות מול חשודים, מצלמות, טלפונים, הודעות ומרדף אחר חשוד נמלט, התיק הפך עבור החוקרות ליותר מתיק רצח. מה שנשאר איתן הוא הפער הבלתי נתפס בין גילם של המעורבים לבין חומרת האירוע שבו הם נאשמים. "אלה ילדים", אומרת זקן, "אבל כשאתה רואה את ההתנהלות בחדרי החקירות, את השתיקות, את ההימורים על שנות המאסר ואת היעדר החרטה - אתה מקבל זעזוע".
רפ"ק זקן זוכרת במיוחד את המבט של שילת בדיון הצהרת התובע: "היא מסתכלת לי בעיניים ולוחשת עם השפתיים: 'אלוהים ישלם לכם'. באותו רגע חשבתי: בניהו נרצח, משפחה קברה ילד, ואת עדיין מרגישה שאת הקורבן ושאנחנו אלה שצריכים לשלם? זה היה רגע קשה. לאורך כל החקירה חיפשתי אצלם טיפת חרטה וברגע הזה הבנתי עד כמה היא איננה".
"מאיפה אני יודעת. חשבתי שפתחו לו את הראש": מחקירת השוטרת
פרטים חדשים מחקירת רצח בניהו רזי חושפים את גרסתה של אחותה של אגם צרפי, שוטרת המשרתת במחוז ירושלים, שנחקרה לאחר שהתברר כי זמן קצר לאחר האירוע הגיעו לביתה אחותה אגם ושילת חוטה - שתיים מהחשודות בפרשה. השתיים סיפרו לה על אירוע אלים וחמור שבו היה מעורב בניהו, אך למרות הדברים ששמעה, השוטרת לא דיווחה בזמן אמת למשטרה.
בחקירתה במח"ש שנחשפת לראשונה נשאלה השוטרת על הדברים שסיפרה לה שילת: "את סיפרת ששילת אמרה שיצאו לבניהו שפריצים מהראש ונתנו לו בראש פטיש שניצל. מה הבנת מזה?". השוטרת השיבה: "קיבל זעזוע מוח, מאיפה אני יודעת. חשבתי שפתחו לו את הראש. שאלתי אותן למה הן לא הזמינו משטרה אחרי שבניהו ומתניה הרביצו להן, והן אמרו לי שהם היו רוצחים אותן".
כתב האישום לשבעת החשודים ברצח רזי
(צילום: גיל יוחנן)
לדבריה, רק במוצאי שבת נחשפה לדיווחים על צעיר בן 19 שנפצע אנושות באירוע פלילי. "שאלתי את אגם ואת שילת: אתן בטוחות שזה לא קשור אליכן? הראיתי להן תמונה של המקום והן ענו לי: כן, כן, זה המקום. אמרתי להן: אנוש זה לא טוב. ואז אגם צעקה לי: רק שהוא לא מת, אין מצב שהוא מת".
החוקרים הטיחו בשוטרת כי באותו שלב שתי מעורבות באירוע פלילי חמור ישבו בסלון ביתה. "את שוטרת, מה את עושה בנקודה הזאת? יש לך בבית מישהי שנכחה באירוע שבמהלכו יצאו לאדם שפריצים מהראש", שאל החוקר. השוטרת השיבה: "להזמין משטרה". כשנשאלה אם עשתה זאת, השיבה: "לא".
בהמשך הודתה כי הייתה צריכה לפעול אחרת: "ברור. כשאחותי ושילת יצאו מהבית הבנתי שעשיתי טעות שלא התקשרתי באותו רגע למשטרה ואמרתי להן שהן צריכות להסגיר את עצמן". לדבריה, "זו סיטואציה שפעם ראשונה אני עומדת בה ולצערי זו סיטואציה מאוד מורכבת. בדיעבד הייתי פועלת אחרת".
השוטרת טענה: "לא ידעתי שמתנהל מצוד. אם אני לא טועה אמרתי להן שהן צריכות ללכת למשטרה". החוקר הקשה עליה והשווה את התנהלותה לעבודתה כשוטרת: "אם את מגיעה לזירה או לתאונה ואת רואה נהג פוגע, את אומרת לו 'אני חושבת שאתה צריך ללכת למשטרה?'". "לא", השיבה. "אז מה את עושה?" - "עוצרת אותו". החוקר שאל: "אז למה באירוע הזה התנהגת אחרת?".
"הכול בא עליי בבלגן, עם צרחות בבית ובכי, והן ישר קמו והלכו", הסבירה. אז הטיח בה החוקר: "את מבינה שברגע שבחרת להסתיר את המידע הזה ולא לדווח על כך הפכת משוטרת לשותפה לעבירה?". בתגובה שאלה השוטרת: "אני יכולה לדבר עם עורך דין?".
