קשה היה לדמיין את צהלות השמחה שהשמיעו 5 עיתונאים בכירים בביירות, שעובדים כבר שנים ארוכות בערוצי טלוויזיה ובעיתונים המזוהים עם המשטר האזרחי הלבנוני. צהלות השמחה בקעו מגרונותיהם בכל פעם שהגיעו דיווחים מהדאחיה של ביירות על פגיעות מטוסי חיל האוויר בערוצי התקשורת של חיזבאללה.
אלה עיתונאים ופרשנים (אי אפשר לפרסם שמותיהם) שמדווים ועולים לשידור כל יום ולא מהססים , כבר חודשים ארוכים, לשוחח עם "העיתונאית ממדינת האויב". שניים מהם, ביקרו כאן ולמדו להכיר את מדינת ישראל מקרוב.
כדאי להזכיר כי לבנון ידועה כבר שנים כערש העיתונות המודרנית החופשית. אם כי חופש הביטוי לא מלא, ואי אפשר לכתוב הכול. הצנזור והעורך הראשי עוברים על ידיעות רגישות ומחליטים מה לא ניתן לפרסום. העיתונות הלבנונית ממלאת תפקיד משמעותי ב"קרב הדתות" במדינה שבה יש נציגות ל-11 עדות נוצריות ומוסלמיות בפרלמנט, ולכל כלי תקשורת מחזיק את מקורותיו, בני עדתו, מפגין בדרך כלל נאמנות למקורותיו כשהוא כותב נגד בני העדה המתחרה. הנשיא, ראש הממשלה, שר החוץ ועכשיו גם הרמטכ"ל הלבנוני מוזמנים להשתתף. השאלה הבוערת עד לתקיפות חיזבאללה התמקדה בבעיית איסוף הנשק של חיזבאללה, כשצבא לבנון לא הצליח להשיג את יעדיו, והעיתונאים פרסמו מאמרי לחץ "להפוך את חיזבאללה ליישות פוליטית בלבד".
בשלושת הימים האחרונים מסתמן מהפך בעמדות הפומביות ובהצהרות ראשי הממשל הלבנוני כלפי חיזבאללה. כבר לא מסתפקים בפקודות האצה לחיילי הצבא, לאסוף את הנשק ולהחרים מצבורי ציוד צבאי אלא מאיצים ברמטכל "לזרז את האיסוף", להעביר את הציוד שייתפס ויוחרם למצבורי הצבא.
אחד העיתונאים הלבנונים מצטט את ראש הממשלה, נוואף סלאם, שהפתיע בתדרוך גלוי, כשקבע ש"זמן איראן בלבנון הסתיים". אנשי התקשורת הודיעו: "אנחנו מקווים שזמן האייתוללות של איראן יסתיים בכלל, בקרוב". סלאם, כמו שר החוץ יוסף רג"י מצהירים עכשיו ש"פעולות חיזבאללה בלתי אחראיות" הפעילות הזאת חושפת את לבנון לסכנה, . חיזבאללה, מצדו שלח מסר ש"אתם לוחצים, בגיבוי מדינות זרות, לדחוק אותנו לשוליים".
פקידים בכירים, אנשי אקדמיה ותקשורת מובילים בלבנון מעריכים כי המשטר האיראני נמצא בשקיעה. אף אחד לא יודע לנחש מתי יתבצע מהפך, וגם אם המשטר לא יתחלף, יתבצע שינוי. ו"חייבים להעיף את חיזבאללה, שלא יפתחו שוב את השערים לאיראנים". מסביר בן שיחי.
"נשיא כלבבי, אמיץ והחלטי"
נשיא לבנון נשמע השבוע קצר וחד-משמעי כשהודיע ש"החרם על פעילות חיזבאללה הוא החלטה ריבונית, סופית, ומחייבת". "יש לנו נשיא כלבבי, אמיץ והחלטי" אמר אלי אחד מבני שיחי בביירות "אני מתפלל שלא יקרה לו משהו פתאומי". מאחוריו מזדנב עכשיו סעד חרירי, הנשיא לשעבר, שעוד לא החליט אם ינסה שוב את מזלו , ומהם סיכוייו. שר החוץ יוסף ראגי ידוע כאחד הקולות הביקורתיים ביותר בממשלת לבנון, נגד חיזבאללה : הוא דורש לפרק אותם מידית מהנשק, בטענה ש"הגנת לבנון היא באחריות המדינה" ומאשים ללא הרף את איראן בגרירת לבנון, באמצעות חיזבאללה, לחורבן . רג"י הלך רחוק יותר כשהצהיר כי "לישראל יש זכות לתקוף בלבנון, כל עוד חיזבאללה נשאר חמוש".
כלי התקשורת של חיזבאללה עלו על הכוונת הישראלית כבר בתחילת התקיפה בלבנון. קשה להתעלם מתיאום המטרות. קודם נהרסה תחנת הטלוויזיה הרשמית של טהרן, שעות ספורות אחרי, נפגעה הקומה השנייה בבניין שבו פועל ערוץ אל-מנאר
בלב הדאחיה התנהלו ביומיים האחרונים סידרת מתקפות מדויקות של מטוסי חיל האוויר. אחת מהן פגעה בבניין שבו משדר ערוץ אלמנאר של חיזבאללה שעל מסכיו מופיעות נשים בכיסוי ראש מלא שממנו מציצות רק העיניים. הקשר בין העיתונאים בביירות, המייצגים את התקשורת החופשית, לבין ה"סמנים של חיזבאללה" ידוע כרופף למדי. עיתונות חופשית מול "שופרות". תיעוב הדדי של תפיסת עולם, כשכתבי אל-מנאר וערוץ אל-מיאדין תקפו במילים קשות את כל מי שניסה להדהד את קולותיהם של הפוליטיקאים שקראו ליישם נורמליזציה עם ישראל. קלודין עון, בת הנשיא הקודם, חוללה סערה בעיתוני חיזבאללה כשהודיעה ש"אין לי בעייה, ואפילו הייתי רוצה, לבקר בירושלים ולסייר בתל אביב".
כלי התקשורת של חיזבאללה עלו על הכוונת הישראלית כבר בתחילת התקיפה בלבנון. קשה להתעלם מתיאום המטרות. קודם נהרסה תחנת הטלוויזיה הרשמית של טהרן, שעות ספורות אחרי, נפגעה הקומה השנייה בבניין שבו פועל ערוץ אל-מנאר. לפי דיווחי כתבי הערוץ, העיתונאים ואנשי המנהלה נמלטו , איש לא נפגע, וגם הציוד, לטענתם, החזיק מעמד. לא בטוח, הם עברו לשדר, אחרי הפסק התארגנות, ממקום אחר בדאחיה. גם כתבי ערוץ אל-מיאדין, שעורכו הראשי ידוע כ"שופרו של מזכל חיזבאללה", ספגו מכה. הבניין לא נהרס אבל לא נראה שיוכלו לשדר מתוכו. ובאותה הזדמנות, כשהמודיעין סיפק את רשימת ה"שופרות" של חיזבאללה, לחיסולך חשבונות, גם משרדי ערוץ אל-נור (האור) , נפגעו מפגיעת טיל.
סמדר פרי צילום: יריב כץאחד מסמלי השלטון הלבנוני שמלווה את החיים הפוליטיים למעלה משישים שנה הוא הפוליטיקאי המשופשף נביה ברי, בן העדה השיעית. הוא בן 88 והתמהיל של השתייכותו העדתית וערמומיותו הפוליטית, הקנו ל מעמד מיוחד .
הוא יו"ר הפרלמנט, מנהיג תנועת אמל השיעית ו"חולףץ הפקקים" עד לאחרונה, במשברים עם איראן. כעת מסתמן אצלו שינוי: אמנם ברי פרסם הודעת תנחומים בעקבות חיסולו של חמינאי , אבל הוא מתחיל להתקרב לעמדות של "רביעיית הצמרת" - נשיא, ראש הממשלה, שר החוץ והרמטכ"ל, ותומך בהנחיה לצבא לבנון (שטרם יושמה) לאסוף את הנשק של חיזבאללה כדי להביא לסוף הלחימה., וכבר נשקלים שתופי פעולה כלכליים עם ישראל.
