שישה ימים לאחר 7 באוקטובר, התבשרו אמיר ואסנת זיני כי בנם ניראל נרצח עם בת זוגו ניב רביב בקיבוץ כפר עזה. לאחר הלוויה נחתה על ההורים מכה נוספת, כאשר גילו שראשו של ניראל נערף, ומאז לא אותר. מאז נאבקים אמיר ואסנת להביא את בנם לקבורה שלמה - אך מוצאים את עצמם לבד, כאשר הגורמים שאמורים לעזור להם מעבירים את האחריות מאחד לשני.
ראיון אולפן עם אמיר ואסנת זיני
(צילום: ליאור שרון וטל סער)
"בקבורה לא ידענו. אולי היו תחושות", שיתף אמיר cאולפן ynet. "נתנו לי להרגיש שכאילו הוא נשרף. לא ידעתי שנלקח, נחטף חלק, חלק האדם שבו והחלק שזה כל המהות של בן אדם". אסנת המשיכה: "אתה מרגיש שכאילו הוא נרצח עוד פעם. אבל הפעם, ככה לתחושתי, לא בידי בני עוולה ומחבלים שאתה יודע לשים את האצבע עליהם. זו תחושה של סוג של רמאות, אני יודעת שהיה כאוס מטורף, אני יכולה להבין את זה, מנסה להבין".
ההורים אינם מוכנים לוותר, אך אף רשות מוסמכת אינה עוזרת להם לאתר ממצאים שיעזרו לסגור מעגל. "אנחנו מרגישים לבד. המאבק פתאום מתחיל להיות שלנו", אמרה אוסנת. "יש אנשים טובים ויוזמות פרטיות שנרתמו לכאב שלנו - שהוא לא פרטי, הוא לאומי לגמרי, ופשוט מנסים לעזור. אבל כן הייתה פנייה להמון גורמים, מלמעלה עד למטה, וכל אחד זרק את האחריות על מישהו אחר".
אוסנת הוסיפה כי היא ובעלה אינם יכולים לעשות זאת לבד: "צריכים להגיד לנו 'אבא ואמא תנוחו - תנו לנו לעשות את העבודה'. אבא לא צריך להיות על הברכיים ולחפור עם הידיים, עם אנשים טובים שרוצים לעזור, ולחפש חלקים של עצמות, ולשלוח למכון לאבו כביר. הילדים שלי ואמיר נחשפו לדברים מאוד מאוד קשים".
אמיר המשיך ותיאר כיצד במשך כמעט שלוש שנים המשפחה ממשיכה לחפש, והביע תסכול מכך שהם לבד. "התחלנו לחפש מסביב לבית והרחבנו כדי לשלול נקודות. ללכת לכיוון עזה אנחנו לא יכולים. המערכת לא מצאה את זה כמשימה ולא הכניסה את זה כמשימה. אני רק אדגיש, ישנם חטופים שהוגדרו חטופים, וזה מה שהחזירו. אני קשה לי להגיד את המשפט הזה, אבל אנחנו לא ניתן שיהיה הבדל בין ראש לראש, נקודה. הראש של ניראל, שנתן את חייו למדינה בחיים שלו, לא יופקר. המחבלים לקחו את הראש שלו כדי להתפאר".
ב-10 באוקטובר 2015, שבועיים וחצי לפני שחגג יום הולדת 23, נפצע אנושות ניראל זיני, שהיה אז קצין בגבעתי, במהלך פעילות מבצעית בחברון. אך זה לא עצר אותו, ועוד לפני שהספיק להשתקם מהפציעה, לאחר שאחד מלוחמיו נדקר בפיגוע בירושלים - ברח מבית החולים וחזר לשירות בצה"ל. הוא היה מ"מ בגבעתי, סמ"פ בגדוד ברדלס, ובהמשך גם מפקד הפלחו"ד, ומפקד פלוגת הניוד של חטיבת פארן. לבסוף, אחרי 10 שנות שירות, ובשל הפגיעה האנושה שליוותה אותו מאז 2015, נאלץ לסיים את שירותו בדרגת רב-סרן.
"אני לא נכנסת עכשיו לפוליטיקה", המשיכה אוסנת. "אבל אני כל בחירות בחרתי בבנימין נתניהו ואני מבקשת שהוא יבחר שתי דקות ביום שלו, אני רוצה לבוא אליו, להגיד לו ככה, בארבע עיניים, אני צריכה את העזרה שלו. שפשוט יבקש ממי שצריך לעשות את העבודה הזאת, שיעשה את זה. מתי שהוא יגיד לי אני אבוא, אני אבוא ואני רוצה להגיד לו את זה, באמת, כאמא לאבא, ולהגיד לו, 'בבקשה, תעזור לי, תעזור לנו, תעזור למשפחה שלנו'. הילד הזה נתן את הנשמה שלו לצבא, נתן לעם שלו, לארץ הזאת, אני ממש מבקשת את העזרה שלכם. אנחנו לא יכולים לבד. כל מי שיכול לעזור לנו, אנחנו מתחננים, בבקשה, תעזרו לנו בזה".
