הניסיון שצברנו ב-44 שנות לחימה בלבנון מלמד שעוד מאותו דבר לא יפתור את הבעיה. עוד 200 מחבלי חיזבאללה הרוגים, עוד 10 בניינים גבוהים (בנייני "עוצם" בז'רגון הצה"לי) שיקרסו לתוך ענני אבק ואש בדאחייה, עוד 20 כפרים הרוסים בדרום לבנון ועוד מתקן תת-קרקעי בבקעת הלבנון לייצור רקטות שיחטוף פגיעה ישירה הרסנית - כל אלו לבדם לא יפתרו את הבעיה.
חיזבאללה ימשיך להריץ אותנו למרחבים המוגנים ומפעם לפעם יהרוג לוחם צה"ל ואיכר במטולה מפני שזו תכלית קיומו, ומפני שכל עוד ארגון הטרור יכול פיזית לממש אותה עם הרקטות והכטב"מים שנשארו לו, הוא יקבל סיוע מאיראן. אבל כדי לגבש מענה שישים קץ לשנים רבות לאיום החיזבאללאי צריך להביא בחשבון שהמוטיבציה של אנשי הארגון נובעת מתערובת נפיצה של פנאטיות דתית שמתודלקת על ידי האייתוללות בטהרן ומהסיוע של משמרות המהפכה האיראנים והחיכוך עם צה"ל, שהפכו את חיזבאללה לכוח צבאי משמעותי.

לא פחות חשובה היא התמיכה של העדה השיעית בלבנון, כיום העדה הגדולה ביותר במדינה, שבמשך מאות שנים אפיינו אותה התקרבנות ותחושת קיפוח. לפתע, ב-40 השנים האחרונות חווים בני העדה תחושה משכרת של כוח וגאווה, כי חיזבאללה הוא המיליציה החמושה החזקה ביותר בלבנון והוא, ולא צבא לבנון, מגן על המדינה הלבנונית מפני ישראל והג'יהאדיסטים הסונים בסוריה.
וישנו גם ההיבט הכלכלי שמבסס את שליטת חיזבאללה בעדה השיעית. מסורתית פרנסתה של העדה השיעית בדרום לבנון ובבקעת הלבנון הייתה על חקלאות הררית קשת יום ועל סמים. אבל ענף גידול הקנאביס וזיקוק הסמים הגולמיים למחצה שהגיעו מאסיה והיו מיועדים להישלח לאירופה ספג מכה אנושה בזמן מלחמת האזרחים בסוריה. חקלאי בקעת הלבנון נותרו כמעט ללא פרנסה. לריק הזה נכנסו הארגונים הכלכליים והחברתיים שחיזבאללה הקים והסיוע הכספי - כמעט מיליארד דולר לשנה - שקיבל חיזבאללה מאיראן, ובאמצעותו מימן את אלפי אנשי הקבע שלו. זו הייתה רשת הביטחון הכלכלית שהחזיקה את ראשיהם של בני העדה השיעית מעל פני המים, גם בתקופת הקריסה הכלכלית הנוכחית של לבנון.

ההרתעה שהושגה ב-2024 נשחקה

עובדות אלה מסבירות איך חיזבאללה שספג מכה צבאית, תפקודית, פיזית ומוראלית אנושה עד פטאלית (חיסול חסן נסראללה) במבצע "חיצי הצפון" בקיץ 2024 - קם על רגליו בחורף 2026 וחזר להילחם בנו. יתרה מזאת. עם מעט הסיוע הכספי שהארגון עדיין מקבל מאיראן, הוא מצליח לגייס צעירים לשורותיו, לשלם משכורות מצומקות לפעיליו ולקנות בשוק העולמי מאות רחפנים זולים מונהגי סיב, להרכיב עליהם ראש נפץ של RPG ולהנחיל לנו הישראלים תחושה מתסכלת של חוסר אונים.
תקיפות צה"ל בדרום לבנון. עוד מאותו דבר לא יפתור את הבעיה
(צילום: דובר צה"ל)

צריך להודות בצער שנשחקה ההרתעה שיצרו המודיעין והאש האווירית של צה"ל לפני שנתיים. גם הרס הכפרים שנמשך בדרום לבנון, במקום ללחוץ את חיזבאללה להפסיק רק מגביר את זעמם של הכפריים-הפליטים, ונותן לאנשי כוח רדואן לגיטימציה להילחם. המוטיבציה הג'יהאדיסטית, והתקווה שאיראן שתתאושש אחרי המלחמה תכיר טובה לארגון, מאפשרות לבכירי חיזבאללה להתעלם מהאבידות הקשות, מהבניינים הנופלים ומההתנגדות הגוברת כלפיו בלבנון - ולהמשיך.
האמת היא שחיזבאללה נמצא כעת במצוקה גדולה מכל הבחינות. למאות אלפי פליטים שיעים שברחו מכפרי הדרום אין קורת גג קבועה ופרנסתם מהיד אל הפה. הממשלה בלבנון, בתמיכת כל העדות בלבנון כולל חלק מהשיעים, שוללת מחיזבאללה את הלגיטימציה לשאת נשק. נעים קאסם אינו מצליח להיכנס לנעליו הגדולות של נסראללה ונביה ברי, הקשיש (והמושחת), יו"ר הפרלמנט ומנהיג ארגון אמל, הוא למעשה מנהיג העדה השיעית.

אסטרטגיית ה"צומוד" של חיזבאללה

לכן חיזבאללה וראשיו, בתיאום עם האיראנים, אימצו את אסטרטגית ה"צומוד" - להחזיק מעמד ולא להישבר עד יעבור זעם. בחיזבאללה מקווים שהטריק הישן - לנצח באמצעות אי-הפסד - טריק שעובד כל כך טוב לארגונים ג'יהאדיסטיים בכל רחבי העולם, יעבוד גם להם. אם חמאס יכול אז גם אנחנו, חיזבאללה, בטח ובטח יכולים, הם אומרים לעצמם.
1 צפייה בגלריה
תקיפה בדרום לבנוןתקיפה בדרום לבנון
תקיפה בבופור. כיבוש לבנון יחייב לשהות שם לפחות כחצי שנה כחיל מצב
(צילום: REUTERS/Stringer)
במצב כזה יש שתי דרכי פעולה אסטרטגיות שבאמצעותן יוסר האיום הנשקף לישראל מחיזבאללה. האחת היא כיבוש לבנון כולל בקעת הלבנון, ומצור על ביירות, פחות או יותר בנוסח מה שעשינו במלחמת לבנון הראשונה. מהלך כזה יאפשר את פירוק חיזבאללה מיכולותיו הצבאיות האסטרטגיות ויאפשר לממשלת ולצבא לבנון לסיים את המלאכה. כיבוש ישראלי גם ישלול מחיזבאללה את האפשרות לנצח במלחמת אזרחים, אם וכאשר העדות האחרות יקומו לעשות עימו חשבון.
אלה היתרונות הבולטים של מהלך כזה בזירה הלבנונית - אבל החסרונות מנקודת ראות ישראלית גוברים. צה"ל עייף ומשווע לכוח אדם לוחם ולתחזוקה של פלטפורמות הלחימה אחרי יותר משנתיים לחימה. כיבוש לבנון יחייב אותנו לשהות שם לפחות חצי שנה כחיל מצב בלבנון עד שיושג הסכם. הבידוד של ישראל בזירה הבינלאומית יגבר. סביר שטראמפ, ובוודאי האירופים והערבים, ילחצו עלינו בטרם השגנו את מטרות המבצע. אין טעם למנות את כל הרשימה.

הפתרון האפשרי

אבל יש דרך פעולה אחרת שיש לה סיכוי להצליח, בלי לגבות מאתנו מחיר בלתי נסבל. מדובר בפעולה במקביל בכמה ערוצים שיש לה חלון הזדמנויות פתוח לרווחה במצב הנוכחי. הערוץ הראשון הוא לחץ והרתעה צבאיים שיספק צה"ל באמצעות תמרון ואש אווירית שיונחתו בהפתעה, יהיו תחבולתיים ומהירים ויתנהלו לטווח ומשך זמן מוגבלים אבל משמעותיים. לא בטוח שמהלך צבאי כזה יפתור כליל את בעיית רחפני הסיב, אבל הוא ירחיק את חיזבאללה מהגבול ומהקו הצהוב ויכריח את המחבלים להתפזר. בהקשר זה איני בטוח שהפסקת אש בלבנון היא רעיון כזה רע. גם אם הפסקת אש כזו תיכפה עלינו בימים הקרובים במסגרת הסכם בין טראמפ לאיראנים היא יכולה לשרת אותנו לא רע (בעיקר אם האיראנים יאלצו את חיזבאללה לכבד אותה).
גם אם הפסקת אש כפויה תאלץ את צה"ל להימנע מהתמרון הגדול והמהיר, היא תיתן בינתיים למערכת הביטחון שהות להשלים את מאמצי הפיתוח וההצטיידות באמצעים להתמודדות לא רק עם רחפן נפץ אחד או שניים, אלא בעיקר עם נחילי רחפנים שעוד נפגוש כנראה בכל זירות הלחימה.
ערוץ שני הוא מדיני: משא ומתן אפקטיבי ומואץ בין ישראל לממשל הלבנוני של הנשיא ג'וזף עאון, בניגוד לגרירת הרגלים הנוכחית בוושינגטון. עצם קיומו של משא ומתן כזה שולל מחיזבאללה את הלגיטימציה החוקית להציג עצמו כמגן לבנון. אבל המטרה תהיה להגיע למצב בשטח שבו אין איום על ישראל משטח לבנון (ומנגנון שיוודא שאכן זה קורה), ובתמורה לבנון מקבלת בחזרה את השטחים שצה"ל מחזיק בהם כעת ותיקוני גבול קטנים.
ערוץ שלישי הוא הבטחת סיוע כלכלי לשיקום לבנון בקנה מידה גדול אם חיזבאללה יפסיק לפעול כמיליציה חמושה, כולל הקמת קרנות מימון על ידי סעודיה, קטאר וארצות הברית, באופן שייצור אופק ומוטיבציה לבני כל העדות ולממשלה הלבנונית לבודד ולנטרל את חיזבאללה כדי להיחלץ מהמשבר; סיוע בינאלומי אמריקני, צרפתי ואמירתי לחיזוק צבא לבנון באמצעות ציוד ואימון יחידות מיוחדות (לוחמים לא שיעים) שיוכלו למלא תפקיד ממשי בפירוק חיזבאללה ככוח לוחם ומניעת שיקומו; וניתוק חיזבאללה מהסיוע הצבאי והכספי האיראני, בשיתוף פעולה עם השליט החדש בסוריה.
אפשר להוסיף או לגרוע, אבל זה פחות או יותר המרשם שאם ייושם יש לו סיכוי להצליח. השאלה היא אם ממשלת ישראל הנוכחית בראשות נתניהו יכולה ומסוגלת ליזום מהלך רב-ערוצי כזה, לרתום אליו את הנשיא טראמפ ולהסכים לעסקה אמיתית עם עאון, שתכלול ויתורים על שטחים בלבנון שהתועלת הביטחונית שלהם מפוקפקת.