זה לא היה נאום רע. בנימין נתניהו הפגין הערב (רביעי) קצת יותר ביטחון לעומת ההופעות הקודמות שלו בשבועיים האחרונים. זה היה בעיקר נאום צפוי, עם חידוש משמעותי אחד בלבד – החטופים מקבלים שדרוג. ונדמה שאם מישהו ציפה שראש הממשלה יקבל אחריות – זה לא קרה. וגרוע מכך, ה"אחריות" היחידה שקיבל עליו היא לעתיד לבוא. הוא בעצם אומר לנו – אני לא עוזב. אני לא לוקח אחריות על מה שהיה, אבל אני זה שיהיה אחראי על מה שיהיה. לא כך נראית קבלת אחריות.
המחדל ייבדק עד תום, הוא אמר, וכולם יצטרכו לתת תשובות. גם אני. זה בהחלט יפה מצדו שהוא מודה שהיה מחדל. אבל הוא ניסה להגביל את העניין ל"7 באוקטובר". צריך להודות שככל שמדובר במחדל הצבאי והמודיעיני הנקודתי – ראש הממשלה לא נושא באחריות ולא אמור לשאת באחריות. אבל הסיפור הוא לא המחדל הנקודתי, עניין חמור בפני עצמו. הסיפור הוא המחדל הקונספטואלי, שהוביל להתעצמות אדירה של חמאס, בדיוק כשם שהסיפור מצפון הוא לא חדירה קטנה שאולי תצליח, אלא השאננות של יותר מעשור לנוכח התעצמות אדירה של החיזבאללה.
בן-דרור ימיניבן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזי
ברוב שיחות הרקע עולה תמונה עגומה מהתנהלות נתניהו בשבועיים האחרונים. זה כולל את המינויים התמוהים. זה כולל את ההתייעצות שלו דווקא עם גבי אשכנזי, אישיות ראויה, אבל זו בעיטה בשר הביטחון המכהן יואב גלנט, באמצע המלחמה. הלוואי, צריך לומר, שנתניהו צודק. הלוואי שיש שם הרמוניה. הלוואי שהדאגות הן רק, ואך ורק, לקבלת ההחלטות הטובות ביותר, על רקע נסיבות לא פשוטות. אבל יש חשש, ויותר מחשש, שהתמונה קצת שונה.
אנחנו אומה במלחמה. אומה מאוחדת. אומה שחטפה מכה וזקוקה לניצחון מול זוועות חמאס-דאעש. נתניהו מוביל את המערכה עם 22 אחוזי תמיכה בלבד. ולמרות נקודת התורפה הזאת, כל עוד הוא המוביל, צריך להתפלל שהפוליטיקה הקטנה תישאר בצד, לצורך השגת המטרות. אינשאללה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il