"במקום לחגוג אנחנו קוברים". בבית העלמין ברתמים שבנגב, הובא היום (ראשון) למנוחות סמל יהודה פרץ, לוחם בגדוד 51 של גולני, שנהרג שלשום בתאונת דרכים אזרחית בדרכו הביתה. פרץ, בן 19 במותו, סיים לאחרונה מסלול לחימה בחטיבה, ואמור היה להתחתן בעוד כחודש. הוא נהרג בכביש 222 מדרום לבאר שבע, לאחר שיצא מחאן יונס לכבוד חגיגות החינה עם ארוסתו, שהיו אמורות להיערך היום.
הלוויתו של סמל יהודה פרץ
(צילום: רתמים)
אימו שמרית ספדה לו. "יהודה, בן שלי, לפני שנכנסת לעזה הלב שלי לא היה רגוע, דאגתי מאוד, שמעתי סגולה טובה להגיד כל יום פרק תהילים של היום הולדת הבא שלך. ובאמת אמרתי את הפרק כל יום והרגשתי ביטחון".
היא סיפרה: "ביום שישי בבוקר כבר היית בבסיס בצאלים והתלבטתי אם להגיד את המזמור או לא. בסוף אמרתי, ובכל זאת לא תגיע ליום הולדת 19. כבר נגזרה הגזרה, הקשה והמרה. חתן שהיום יום האירוסין שלו, ובמקום לחגוג אנחנו קוברים אותו.
"היו לך עקרונות והלכת בדרכך, סללת אותה אבן אחרי אבן. לא מוכן ללמוד מטעויות של אחרים עשית את הטעויות שלך ותיקנת. שאפת כל הזמן להשתפר בכל תחום. נולדת יהלום, וכל הזמן ליטשת עוד, ואז בשבריר שנייה - נקטפת. הלוואי שנלמד ממך להיות תמיד בעשייה ולשאוף תמיד להשתפר כל אחד בדרכו".
האב מוטי שיתף: "ביום חמישי שלח לי יאיר, אבא של עדי, בקשה שאכין דבר תורה למסיבת האירוסין שלך ושלכם. ביום שישי, כשקיבלנו את הבשורה הקשה, התקשרתי לבשר לו את האסון כדי שיבשר לעדי בצורה הנכונה. אמרתי לו שבמקום דבר תורה, אני הולך להכין הספד ליהודה.
"בכניסתך האחרונה לעזה, לפני שבועיים, התאמנת פה בדיונות של צאלים. באתי לבקר אותך, ואמרת: 'אבא, זה ממש בית, אני ממש בבית. הכול טוב'. לא חששת בכלל", סיפר האב. "במהלך המלחמה החשובה והצודקת שלנו, יצא לי להיכנס למקומות, ואמא שאלה אותי: 'אתה לא דואג?' ואמרתי שלא, כי לוקחים את הטובים ביותר. אתה שמעת את זה וצחקת. והנה, לקחו אותך. אתה מהטובים ביותר".
ארוסתו עדי נפרדה בכאב: "יהודה שלי, ארוס שלי, בן זוג שלי, החבר הכי טוב שלי, חצי שלי, נשמה טובה שלי וכמעט בעלי. זה לא קורה לנו, אתה לא מבריז לי ברגע האחרון. כל מה שאני מדמיינת אותך בראש שלי זה העיניים שלך.
"גדלנו יחד מגיל 15. שלוש שנים זכיתי להיות הכי קרובה אליך. אהבת אותי ברמות שאי-אפשר להסביר, בכל דרך אפשרית. אם זה לנסוע אליי בטרמפים עד הקצה השני של הארץ, לכתוב לי מכתבים ושירים, לנגן ולשיר לי - הפתעת אותי ותמיד היית שם".
היא סיפרה: "בשיחת טלפון האחרונה שלנו ביום חמישי התקשרת להגיד לי שהוציאו אותך בהפתעה מעזה כדי שתוכל להיות בבית בגלל האירוסין שלנו. בסוף השיחה בלי קשר לכלום, אמרת לי 'עדי אני לא מפחד למות', הוא אמר לי את זה בכל שיחות הטלפון האחרונות. הוא לא פחד מכלום. לא להאמין איך הכול מתהפך עלינו בשנייה. שום דבר לא בידיים שלנו, הכול היה מוכן חוץ ממך".
בקהילת רתמים סיפרו על צעיר שהיה מדריך בבני עקיבא והתנדב בשומר החדש. אחרי 7 באוקטובר הגיע פרץ להתנדב בחווה של לירן אלמוסנינו, תושב כמהין, שנפל כשיצא להגן על יישובי דרום עוטף עזה. שלו בוסקילה, שריכזה את המתנדבים, סיפרה כי "את יהודה הכרתי ממש בהקמות של הצוות, הוא הגיע עם החיוך הענק שלו ונדבק בחיידק של העבודה. תמיד חיפש איפה אפשר לעזור. לא היה יום עבודה אחד שהוא החסיר ממנו.
"היה לו את השילוב המושלם בין עבודה רצינית ואיכותית לבין זה שהוא היה אהוב וחברותי מאוד. יהודה הביא איתו המון חברים מהישיבה בירוחם שהגיעו לעבוד גם הם. כל דבר שהיה צריך היה אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה על הצד הטוב ביותר".
ביום שישי בשעה 15:15 התקבל במוקד 101 של מד"א דיווח על רכב שהתנגש במעקה בטיחות בכביש 222 סמוך לביר הדאג', שמדרום לבאר שבע. חובשים ופרמדיקים של הארגון הגיעו לזירה וקבעו את מותו של פרץ, שסבל מחבלת ראש קשה והיה ללא סימני חיים. דובר צה"ל כי "בעקבות האירוע נפתחה חקירה משותפת של משטרת ישראל והמשטרה הצבאית החוקרת".
פרמדיק מד"א, דן אביבי, סיפר: "ראינו צעיר שוכב כשהוא מחוסר הכרה ללא דופק וללא נשימה, עם חבלת ראש קשה, ואת הרכב עם פגיעות פח בחלקו הקדמי. ביצענו בדיקות רפואיות אבל הפציעה שלו הייתה מאוד קשה ולצערנו נאלצנו לקבוע את מותו במקום".
