שנת 2026 אמורה להיות הראשונה זה שלוש שנים שבה ישראל לא נמצאת במצב מלחמה. אלא שהשקט ששורר כעת, שהושג בדמם של יותר מ-2,000 חיילים, חיילות, אזרחים ואזרחיות, עלול להיות רק זמני. בצפון, בדרום ומעבר לים עדיין מורגשות רוחות המלחמה. חיזבאללה טרם התפרק מנשקו, גם חמאס לא מוכן, ובאיראן - כך על פי הדיווחים - נערכים בעצימות למערכה הבאה עם ישראל, אחרי התבוסה הכואבת שספגו ביוני האחרון. בישראל, התפיסה הרווחת לפני 7/10/23 כבר אינה קיימת בדרג המדיני והצבאי; שם מאמינים כי כל איום יש לנטרל לפני שהוא הופך קיומי. התוצאה, יש הסוברים הכמעט בלתי-נמנעת, היא שקרבות נוספים הם רק עניין של זמן.
רוביו: "המטרה: שחמאס לא יוכל לאיים על ישראל. אם הוא יוכל, לא יהיה שלום"
כך למשל, בזירה הצפונית: עם סוף שנת 2025 תם הדד-ליין שהציבו בוושינגטון ובירושלים לפירוק חזבאללה מנשקו מדרום לליטאני. המשימה לא הושלמה, וארגון הטרור השיעי עדיין מחזיק בנשק ובכוחות ואף משתקם. לפני כמה שבועות ישראל הבהירה שהיא עשויה להיאלץ לצאת למבצע צבאי נוסף נגד השיקום, ובמקביל העלתה את היקף התקיפות נגד מחבלים ומצבורי נשק ואמל"ח. אלא שמאז נרגעו מעט הרוחות.
למרות שהיעד לא הושג, סוגיית חיזבאללה קיבלה מקום מינורי בלבד בפגישתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במאר א-לאגו. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא שהשניים רואים עין בעין בנושא - כשאף צד לא רוצה בקריסת הפסקת האש. נתניהו אף הוריד הילוך בשיח ההתקפי, ובריאיון ל"פוקס ניוז" הגדיר את חיזבאללה כ"צל של עצמו".
האמריקנים, מצידם, מתכוונים לאפשר לישראל להמשיך בתקיפות בלבנון - אך ככל הנראה מבלי לשבור את הכלים. לצד זאת, הם מאמינים כי יש לתת צ'אנס נוסף לממשלת לבנון להתחזק מול חיזבאללה, ובונים על התהליך. כאן דווקא ישנה מחלוקת בין ארה"ב לישראל, שאמנם מכירה ברצון הטוב - אך טוענת כי למרות זאת, אין בלבנון יכולת לפרק את ארגון הטרור מנשק.
לפני כחודש הזהיר מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, כי בסופו של דבר ארגון הטרור יגיב לתקיפות הישראליות. אם וכאשר זה יקרה, עלולה לשוב המלחמה בצפון. בלבנון כבר מודאגים מכך שטראמפ נתן לישראל "אור ירוק" לפעול, אך בשופרות חיזבאללה טוענים כי "לא ברור לאיזו הסלמה ישראל תפנה ובאיזה היקף".
משטר חלש, מפוחד - ומאיים
ומעבר לאיום הלבנוני מרחף עדיין האיום האיראני. בשבועות האחרונים, וביתר שאת ככל שהתקרב מועד פגישתו של נתניהו עם טראמפ, התפרסמו עוד ועוד דיווחים על תוכנית הטילים האיראנית שמתקדמת - ועל כך שבטהרן מתכוננים למערכה הבאה. גורמי ביטחון שניסו להרגיע את האווירה הזהירו גם מתרחיש של "מיס-קלקולציה", שבו איראן תתקוף ראשונה מחשש שישראל תתקוף אותה בקרוב.
ובינתיים, בצל גל השמועות, דובר צה"ל מסר כי לפי שעה אין כל שינויים בהיערכות הכוחות או בהנחיות פיקוד העורף. בשטח, ברחבי הארץ עדיין ניתן לראות את זירות ההרס מהטילים ששיגרה איראן בסבב האחרון ביוני, שחלקן הגדול לא טופל. לא מדובר רק על זירות ענק כמו פגיעת הטיל בבית החולים סורוקה, או הפגיעה הישירה במכון ויצמן; גם בתים פרטיים שנפגעו עדיין לא שוקמו במלואם, וכך גם דירות שחרבו ובניינים שקרסו וטרם התחילו העבודות על חידושם.
במאר א-לאגו נתן טראמפ סוג של אור ירוק לצה"ל לתקוף באיראן ככל ולא יהיו הסכמות על תוכנית הטילים שלה, שמבחינת ישראל מהווים איום קיומי גם אם טהרן לא תגיע לפצצה גרעינית. טהרן, שנחלשה משמעותית מאז 7 באוקטובר 2023, עדיין מחזיקה בפרוקסי יעילים הן בלבנון, הן בעיראק והן בתימן - והיא שולחת זרועותיה גם למדינות נוספות, במטרה לנסות ולהדק שוב את טבעת החנק על ישראל.
אלא שלצד כל אלה, מצבו של המשטר האיראני רע, ובמערת הביטחון מעריכים כי לא סביר שיפתח במתקפה כלשהי בקרוב, ומזהירים מאמירות חסרות אחריות. פרשננו נדב איל כתב בטורו ב"ידיעות אחרונות" לפני שבועיים כי מלבד משבר המים, שוב ושוב נשבר השיא של קריסת המטבע האיראני, הריאל. בצר לה, לאחרונה הממשלה בטהרן ביטלה סובסידיות קטנות על דלק. ההיערכות הייתה היסטרית: אתרי אופוזיציה איראניים דיווחו כי טהרן הפעילה את כל כוחותיה, מהמשטרה ועד הבסיג', כדי לוודא שביטול הסובסידיות (אירוע כספי בלתי משמעותי) לא יוביל להתקוממות עממית. מצב המשטר גרוע, בכל קנה מידה. אם בטהרן יש שעון גדול הסופר את השעות והימים לחיסול ישראל, בכמה מקומות בישראל מודדים את מדדי יציבות המשטר האיראני; הם הגיעו לאחרונה לשפל.
תיעוד: מפגינים באיראן תוקפים את בניין הממשל המחוזי במחוז פארס
מי שרוצה לפנטז על נפילת משטר האייתוללות, בהחלט יכול – הוא מעולם (או לפחות מאז 2009) לא היה חלש ומפוחד יותר; לעיתים מתברר שהוא חלש מכדי לאכוף כללי צניעות על נשים, לדוגמה. אסטרטגית, לפי איל, זו התפתחות משמחת שיכולה לבשר על נפילת השלטון (לא מומלץ לעצור את הנשימה); בטווח הקצר, זה כאב ראש גדול. משטר פצוע, מדמם, יכול לרוץ לפצצה. או מלחמה.
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, איים היום כי "פעולה צבאית תגבה מחיר כבד". בהודעה מטעם משרד התקשורת של חמינאי לעגו להצהרות התקיפות שנשמעו במאר א-לאגו, והזהירו כי "לכל טיפשות נוספת יש מחיר אחר מהקודמת. ארה"ב ממשיכה במדיניות ההפחדה שלה. אם הממשל האמריקני היה חכם, הוא היה מבין שהוא לא יכול לפנות לעם האיראני בשפת הכוח והאיומים. כוחותינו נמצאים בכוננות גבוהה. הם הפיקו את לקחי מלחמת 12 הימים". דברים אלו הצטרפו לתגובה של נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, כי "התגובה לכל תוקפנות תהיה קשה ותגרום לכם להתחרט".
עזה וזירות נוספות
ברצועת עזה, ישנה הסכמה שאם חמאס לא יתפרק מנשק - ישראל היא זו שתפרק אותו. הדבר מעכב גם את הקמת כוח הייצוב הבינלאומי, את המעבר לשלב ב' ואת השבתו של החלל החטוף רס"ר רן גואילי. לפי שעה, אין הסכמה על דד-ליין כלשהו לחמאס, אך נראה כי לוחות הזמנים הולכים ומתקצרים ומתקרבים למה שישראל רוצה - ולא למה שטורקיה וקטאר לוחצות. בישראל מזהירים ממה שנראה כמשיכת זמן מצד חמאס, בתמיכת פטרוניו, שנועדה כדי לאפשר לארגון הטרור לשקם את כוחו. בינתיים, האמריקנים לא מאפשרים לישראל לשבור את הכלים גם כאן, וצה"ל תוקף רק כשחמאס מפר את הפסקת האש.
גם בסוגיית המעורבות הטורקית ברצועה אין הסכמה בין ישראל לארה"ב. על אף שהוסכם כי לא יהיו חיילים טורקים בכוח הייצוב, האמריקנים מתעקשים שאנקרה כן תקבל תפקיד בעבודות השיקום ברצועה, חרף היותו של הנשיא רג'יפ טאיפ ארדואן אחד התומכים הבולטים של חמאס בעולם, לצד קטאר.
ומלבד כל אלה, ישראל תידרש בעתיד ככל הנראה גם לסוגיית המשטר החות'י בתימן, שלא נטש את האידיאלוגיה הרצחנית והאנטי-ישראלית שלו. לאחרונה התאמנו בצה"ל לקראת תרחיש של פלישה חות'ית מירדן, ובצה"ל הקדימו אוגדה שעוסקת בהגנה על הגבול המזרחי מאיומים אלו. וישנו גם המשטר הסורי, שמנהל מאחורי הקלעים מגעים להסכם ביטחון עם ישראל שבינתיים לא מבשיל, וכוחות צה"ל עדיין פרוסים לאורך הגבול מעבר לגולן כדי להגן "מלפנים" על היישובים. המנהיג אחמד א-שרע אמר מצד אחד כי על ישראל לסגת, אך מצד שני הבהיר כי לא ייזום פעולה התקפית כלשהי נגד ישראל שתסכן את סוריה. בישראל, לפי שעה, לא פועלים נגדו כל עוד שלומם של הדרוזים בסוריה מובטח.
