עם שמתאמץ כל כך למען אחים שלו, שמתרגש כל כך משובם, הוא עם מופלא. עם שלא עסוק עד צוואר בסגירת החור שממשיך להציף את הספינה שבה אנחנו מפליגים בלב ים, עם שלא משקיע את כל האנרגיה בתיקון מלא ושלם של הגשר השבור, ומתמקד רק בחגיגת ההודיה של אלה שהתרסקו ממנו ונותרו בחיים, הוא עם טיפש, ילדותי וחסר אחריות.
ברגעים אלה כולנו חלק מתוכנית ריאליטי סוחטת דמעות, אבל אני לא שוכח שהמפיקים של כל זה הם בני השטן. מי שהביאו אותנו אל הרגעים הכה מרגשים הם המצורעים שפשטו על בתינו ובלי להסס ירו בראשי ילדים נוכח פני הוריהם. שחטפו קשישות דמנטיות על קלנועית, שאנסו ובזזו, ומאות האלפים שצהלו למראה כל זאת.
והם הרי לא השתנו במילימטר, רק שלשום נחנך בעזה ברוב טקס מתחם אירועים שזכה לשם "נובה" - אות וסמל למה שכל הבלתי מעורבים רואים כהישג הגדול של שבעה באוקטובר 23 - אונס המוני של נערות וירי של צרורות רוחב לעבר הגב של המוני אזרחים לא חמושים שנמלטים.
הם ימשיכו להפיק לנו יופי של ריאליטי, עצוב ודרמטי, ואז יגיע גם טוויסט שמח, וכל זה על הגב שלנו, על העתיד שלנו
ואם לא נלך אל השורש, אם לא נכרית את הרוע מהיסוד, הם ימשיכו לאמלל את חיי ילדינו ואנחנו המטומטמים, עוד נתרגש שוב ושוב. הם ימשיכו להפיק לנו יופי של ריאליטי, עצוב ודרמטי, ואז יגיע גם טוויסט שמח, וכל זה על הגב שלנו, על העתיד שלנו.
פוטנציאל לאירוע הבא נמצא ממש מעבר לפינה
כל לב סביר אמור להתמלא הבוקר בשמחה של הקלה על 20 איש ובני משפחותיהם שיצאו מחשיכה לאורה, ובו בזמן להיות מכווץ ומוטרף מדאגה על מיליוני יהודים שהם אנחנו, על כולנו - היעד לחטיפה הבאה. כי מעשית, הפוטנציאל לאירוע הבא נמצא ממש מעבר לפינה.
מרגשים אותנו בצילומים של חטופים לשעבר שצופים בשחרור חטופים עכשוויים, וכולנו מרוגשים מכל זה בעודנו בחזקת חטופים עתידיים. משמיעים לנו את השיר שהכי חיזק את חטופי העבר, ואת השיר שהכי אהוב על חטופי הווה, ורק את השיר שעוד ייכתב חלילה במאבק לשחרור החטופים שעוד לא נחטפו, רק אותו אי אפשר לשמוע.
ויש את קבוצת הכדורגל שהם אוהדים, ואת הגולים שהוקדשו להם, ועדיין אין את הגולים שעוד לא הובקעו וטרם הוקדשו לחטופים שטרם נחטפו. ומראים לנו את ההורים של החטוף ואת מה שציירו לו הילדות שלו, אבל לא מראים לנו את השורש היסודי, את מה שהביא אותנו הנה, את השנאה ותאוות הרצח המוסלמית שהיא היא המקור לכל היום המרגש הזה, ובאופן מהותי לא השנתתה בכלל.
משמיעים לנו את השיר שהכי חיזק את חטופי העבר, ואת השיר שהכי אהוב על חטופי הווה, ורק את השיר שעוד ייכתב חלילה במאבק לשחרור החטופים שעוד לא נחטפו, רק אותו אי אפשר לשמוע
רוב הזמן ביום הזה, ברוב המקומות, יש עיסוק נרחב עד כדי גיחוך בפרונוגרפיה רגשית, ובין לבין מתפלקת האמת המזוקקת: ראש הממשלה שלנו מהנדס את המציאות בלי הרף ומנסה לשדר מציאות אלטרנטיבית, אבל לידו נמצא איש אחד שלא יודע שלא לומר את האמת: "המלחמה נגמרה" אומר דונלד טראמפ.
ובתוך כל האוקיינוס הרגשי שמציפים אותנו בו, כל מי שטיפה מעמיק לחשוב, יודע היטב שהמלאכה כלל וכלל לא הושלמה. ואם היא לא תושלם בקרוב וביסודיות, אתם כבר יכולים להתכונן אזרחי ישראל, צפוי לכם עתיד שיכלול עוד הרבה מאוד רגעים מרגשים.
