ערב אחד באמצע נובמבר האחרון כינס סגן מפקד יחידת השלל של צה"ל, סא"ל (מיל') עידן שרון-קטלר, דיון סיכום תקופתי עם עמיתיו מהיחידה המקבילה באמ"ן, האמש"ט. הנוכחים היו קציני מילואים שיכלו להתרווח מעט עם כוס קפה ולסקור בסיפוק את התפוקה שזה עתה סיימו לצבור: אלפי אמצעי לחימה שהוצאו בהצלחה מדרום לבנון, רגע לפני שצה"ל יסיים שם את הפעולה הקרקעית ותוכרז הפסקת אש. כל זאת אחרי שכבר לוקטו עשרות אלפי אמצעי לחימה מרצועת עזה בשנה שקדמה לכך.
"יאללה, בואו נפתח תחנת איסוף שלל גם במעבר קונייטרה", הציע סא"ל עידן, קצין עם קוקו לראשו. זו הייתה לא רק תזכורת לעובדה שהיחידה לא פעלה כך, בשתי זירות לחימה, מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973, אלא גם הלצה נבואית. "כולנו צחקנו", הוא משחזר. "לא היה לנו מושג שמשטר אסד ייפול בשבוע שלאחר מכן ואכן נצטרך לטפל גם בטנקים סובייטים ובטילי נ"ט ממוצבי ה'פיתה' בגולן הסורי".
ביחידת השלל המטכ"לית שתחת אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה (או בשמה ההיסטורי יחפ"ש - יחידה לפינוי שלל) הצטברו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל כ-180 אלף פריטי אמל"ח - מרצועת עזה, מדרום לבנון ומסוריה. מדובר בכמות שמספיקה להקמת צבא קטן.
לאן הולכת מלחמת חרבות ברזל - כתבות נוספות:
• המלחמה שלא הוכרעה: הכישלונות וההישגים | תמונת מצב
• לראשונה זה 25 שנים: "מיני רצועת ביטחון" לצה"ל בדרום לבנון
• "לוחמי רפאים": מחבלים "צצו" מההריסות | ההלם ומפת הנסיגה
מה זה כולל? מעבר לכסף מזומן, מטילי זהב ותכשיטים בשווי מיליוני שקלים, נלקחו שלל טילים שונים נגד מטוסים; רחפנים; טילי נ"ט מתקדמים לכל הטווחים; אלפי מטעני חבלה במשקלים שונים; אלפי רובים תקניים, בהם חדשים מהניילון; רובי צלפים; מכשירי קשר צבאיים; מצפנים, משקפות ואמצעי ראיית לילה; מדים ונעליים; עשרות כלי רכב, ואפילו אוצרות לאספנים כגון רובים צרפתיים משנות ה-30 ואקדחים נדירים ויקרי ערך ששימשו את המקומבנים שבין מחבלי בחיזבאללה. אינדיאנה ג'ונס פינת מארון א-ראס.
מדובר בטונות רבות של ציוד שמפוזר כעת ברחבי הארץ בעשרות מחסנים ומרתפים ממוגנים, חלקם סודיים, בציפייה לתשובה לשאלה שבשלב זה עדיין פתוחה בחלקה: מה ישראל תעשה עם כל האוצר הצבאי הזה?
עם שלל על הגב בארץ רדואן
רב-סרן א' מיחידת אגוז היה מהראשונים שנשלחו בחלקה הראשון של שנת 2024 למבצעים חשאיים של פיקוד הצפון בדרום לבנון. מדובר בקצין חד, קשוח ומנוסה, וגם לא קטן במיוחד בממדי גופו, שיצא עם חבורה של לוחמים שזה עתה סיימה קרבות קשים במעוזי חמאס בחאן יונס ברצועת עזה. תשומת הלב הישראלית התמקדה באותה תקופה בזירה הדרומית - להיכנס או להיכנס לרפיח, ללכת לעסקת חטופים שנייה או לחכות - אבל א' וחבריו מחטיבת הקומנדו כבר התרכזו בזירה אחרת.
הם נשלחו לעשרות מבצעים סודיים בארץ רדואן שבדרום לבנון כדי לאתר מצבורי נשק ואמל"ח שיועדו לשמש את הכוח המובחר של חיזבאללה בפלישה לגליל, ולהביא אותם לארץ בלי להתגלות. בכך הם גם הכירו את השטח והכינו אותו לפעולה הקרקעית הגדולה והרועשת של יתר חטיבות צה"ל שהחלה בסוף ספטמבר.
"לא יכולנו להשתמש בכלי רכב כי עברנו ממש בקרבת מחבלים בכפרים השיעים וזה היה חושף אותנו", הוא משחזר. "בהתחלה סחבנו לארץ בלילות על הגב את הטילים, כלי הנשק וארגזי התחמושת שמצאנו שם, אבל די מהר זה היה יותר מדי. ממש שבר את הגב. והאנשים שלנו עוד חסונים".
השלל העצום שמצאו הלוחמים עלה לדיון בצמרת פיקוד הצפון, שהפנימה שמול גני הילדים של מטולה ומשגב העם, מול בתי שלומי ושכונות קריית שמונה, נמצאים מאגרי נשק עצומים שכאלה. קצין שהיה בסוד העניינים מסביר: "בסוף אושר להם להשמיד מרחוק כמחצית מהשלל, ואת היתר להביא לישראל. וגם זה היה קשה מאוד. לא יכולנו לפתוח תחנות לאיסוף שלל כמו שפרסנו בצמתים ובכבישים שצמודים לגבול עזה כדי לא לחשוף את המבצעים בדרום לבנון".
הדילמה הגיעה עד אלוף פיקוד צפון והרמטכ"ל, והוחלט שהשלל יילקח לישראל רק אם הדבר לא מסכן את הכוחות. ביחידת השלל חיכו ללוחמים עם שובם, ונדהמו מהאיכות של אמצעי הלחימה. "לא היה צריך לחדש או לנקות אותם כפי שעשינו לחלק מהרובים והאמל"ח שיצא מעזה כדי לוודא את הבטיחות שלהם", אומר גורם ביחפ"ש. "השלל מלבנון יצא מנוילן ומשומן, ארוז לעילא, עם רישומות מצאי שקציני התחזוקה והאפסנאות בצה"ל יכולים ללמוד מהם".
ואם חייל רוצה מזכרת
יחידות שלל היו פזורות באוגדות צה"ל עוד לפני 1973, אבל כלקח ממלחמת יום כיפור הוחלט לאגד אותן לגוף מטכ"לי לשעת חירום, שכל אנשיו משרתים במילואים. פקודות מטכ"ל בנושא השלל עודכנו לרוב בזמן מלחמות, בהתאם לאופיין. זה קרה במלחמת לבנון הראשונה, ובפעם האחרונה במבצע צוק איתן, ביולי-אוגוסט 2014. לאחר אותו קיץ הוחלט לפצל את היחידה לשלוחות בדרום ובצפון, ובמחנה מרכזי בבסיס צריפין ליד ראשל"צ. כך למשל, בבסיס ג'וליס מטפלים אנשי היחידה בשלל שעלול להתפוצץ - מטילי נ"ט ועד מטעני חבלה - ועושים זאת לרוב עם יוצאי יחידת יהל"ם.
תכשיטים וכסף שנתפסו בעזה ולבנון במהלך המלחמה:
יותר מ-500 איש, רובם ככולם במילואים, משרתים ביחידת השלל תחת מרכז האספקה המרכזי של צה"ל באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל), אבל בסך הכול עוסקים במשימה 2,400 חיילים, וגם זה לא מספיק. בצבא מנסים לגייס "שדכני שלל" לגדודים וליחידות כדי לייעל את התהליך כבר בשטח האויב.
חלק מאנשי היחידה הם בעל אופי מיוחד של חובבי איסוף, "קולקטורים", והם עובדים לפי מתודה סדורה: הוצאת השלל מהחטיבה שהביאה אותו משטח האויב, קטלוג ראשוני, תיעוד, זיכוי חבלני ופיזור למחסני השלל. מכאן יש שני יעדים עיקריים: חקר מודיעיני לטובת המשך הפעילות המבצעית והבנת אמל"ח האויב; ואחסנה לטובת שימוש עתידי, כגון מכירה/מסירה למדינה אחרת או מיחזור לצורכי צה"ל.
קולות במערכת הפוליטית קראו בחודשים האחרונים להעביר את השלל כסיוע לאוקראינה במלחמתה ברוסיה, אבל הרעיון ירד מהפרק בינתיים. יש לכך כמה סיבות. הראשונה היא רצון לשמור על ניטרליות, ודאי מול רוסיה של פוטין שעדיין מחזיקה באינטרסים בסוריה. מעבר לכך, לא מדובר בכמויות משמעותיות ביחס להיקפי הלחימה של אוקראינה. השלל מישראל כמעט ולא יורגש בסדרי הכוחות הגדולים של וולודימיר זלנסקי, שממילא נתמכים על ידי ארה"ב וגרמניה.
בצה"ל גם לא מאשרים אם הצליחו למחזר חלק מחומרי הנפץ לטובת שימוש עבור כוחות ההנדסה של צה"ל, אך ל-ynet נודע שהדבר לכל הפחות נוסה כפיילוט, ולו כדי להקל על הצורך האדיר של צה"ל במטעני חבלה.
"אנחנו ממהרים לטייב את השלל לטובת הלוחמים שלנו", אומר סא"ל שרון-קטלר. "למשל, מיד אחרי הפלישה של חמאס לנגב המערבי ב-7 באוקטובר חקרנו את מטעני ההצמדה שהוא פיתח לכלים המשוריינים, וכך מיגנו את הטנקים ואת הנמ"רים בהתאם בשבועיים וחצי שבין הטבח לבין תחילת התמרון הקרקעי".
עד כה נרשם מספר קטן, ככל הידוע, של מקרים שבהם שלל נגנב על ידי חיילי צה"ל, אבל אף אחד מהם לא השתייך ליחידת השלל. המקרים הללו, שכללו גניבות רובי קלאצ'ניקוב מעזה ובמקרה אחד גם ג'יפ של חיזבאללה, מטופלים במישור הפלילי. בצה"ל פחדו שהתופעה תתרחב, עד ששוטרים צבאיים בודקים את תאי המטען של כל המכוניות שיוצאות מבסיסים עם שלל אויב, כדי לוודא שאף אחד לא לקח איתו מזכרת.
"הכל מתועד וממוספר אצלנו", מסביר סא"ל שרון-קטלר. "קודם כל אנחנו מזכים את השלל מהיחידה הלוחמת, והכל מרוכז בדו"ח נתוני שלל יומי. כך נמנעת גם ביזה".
מה עושים עם הטנקים?
יחידת השלל רשמה לאחרונה ציון היסטורי: בפעם הראשונה מאז מלחמת יום כיפור שאנשיה אספו אמל"ח של צבא אויב סדור ומדינתי. גם בפנטזיות הכי פרועות של סא"ל עידן, ספק אם יכול היה לדמיין משימה כזו לפני כשנה. מה שהתחיל כספק בדיחה ספק תקווה, הפך בשבועות האחרונים למציאות: חיילי השלל של צה"ל מצאו עצמם בתוך שטח סוריה, מעמיסים שני טנקי 55-T סובייטים מיושנים, וזה אחרי שאספו מצבא אסד המתפורר אלפי פריטי אמל"ח בהם טילי נ"ט, מטעני שוואז גדולים, רובי קלאצ'ניקוב ותחמושת למכביר – הכל מתוצרת מזרחית. באחד המוצבים הסוריים אפילו נמצא רובה גרמני ישן מהתקופה הנאצית.
"באחד מהטנקים דווקא מצאנו מערכות יחסית חדשות, ונראה שהוא שודרג ותוחזק גם בשנים האחרונות, עם מערכת ירי טילי נ"ט מתוך הטנק עצמו. שניהם היו כשירים", אומר סא"ל עידן.
דצמבר האחרון: תצוגת השלל של צה"ל
תצוגת האמל"ח והשלל שנלקח מחיזבאללה
(צילום: אביהו שפירא )
התדהמה אחזה גם בתושבים הסורים. תחילה גררו חיילי צה"ל באישון לילה, באמצעות כלי משוריין, את שני טנקי השלל בשטח הפתוח עד לכביש ליד קונייטרה. במקום ההעברה למשאית התובלה המתינו צלמים מקומיים סקרנים שתיעדו את הטנקים חוצים את הגבול לישראל בדרכם למשכנם החדש בבסיס צה"ל ברמת הגולן.
"הפגזים והכוורת שהכילה אותם בבטן הטנק היו משומנים, ממש מגורזים, משהו שלא עושים בכלל בתורת הלחימה שלנו, כי איזה טען ירים פגז שיחליק לו מהיד?", אומר סא"ל עידן בהתייחס למה שמצא כשנכנס ראשון לטנק הסובייטי. "זו כנראה הייתה הדרך שלהם למנוע מהפגזים להיתקע שם מהחלודה שהצטברה.
"זה היה מאוד מוזר, לקחת שלל, טנקים, מבלי שיש בהם גופות של אויב כמו שהיה בעבר, כשאת יחידת השלל ליוו אנשי הרבנות. בכלל, זה היה מאוד סוריאליסטי עבורנו, לאסוף שלל מאויב בלי להילחם בו בכלל, רק לגשת לתוך הבסיסים שלו ולהעמיס".
כעת מתלבטים בצה"ל מה לעשות עם שני הטנקים הסורים - אם לגריטה או למוזיאון. יש עוד אופציה – גם אם פחות רומנטית: להפוך אותם למטרת ירי בבסיס ההכשרות של השריון בשיזפון.
מה עושים עם מכשור רפואי?
ההגדרה המשפטית-צבאית היבשה ל"שלל" היא כל רכוש או חפץ שנמצא בבעלות של ארגון טרור או מדינת אויב שנמצאת במלחמה או במצב לחימה נגד ישראל. על פניו, הגדרה פשוטה וברורה, אבל בשטח היו לא מעט דילמות שהסתיימו בהשארת רכוש של מחבלים - כמו מכוניות וכסף - או מאידך בלקיחת ציוד רפואי שספק אם יכול היה לשמש לטובת פח"ע. למשל: בובת הכשרה רפואית שנמצאה בעזה. לוחמי צה"ל מצאו אותה בתחילת התמרון ברצועה, בכלוב חטופים, והיא נועדה לשמש את מחבלי חמאס לתרגל טיפול רפואי בשבוי ישראלי, תינוק או ילד. מזוויע ככל שיהיה – הבובה הזו נלקחה כשלל למטרה משנית: תדמית והסברה לטובת ישראל במאמצי הלגיטימציה בזירה הבינלאומית.
דילמה נוספת שהעסיקה את אנשי יחידת השלל והיועצים המשפטיים שלה התעוררה בשיא התמרון, כשצה"ל נערך לתקוף בית חולים ששימש מעוז ראשי של מחבלי הנוחבה. נותרה בו מכונת MRI חדשה יחסית ויקרה מאוד, כזו שגם במערכת הבריאות הישראלית היו משוועים לקבלה, בעיקר בפריפריה.
"התלבטנו אם לשלוח כוח להוציא אותה, ואחרי התייעצויות רבות הוחלט שלא, כי לא הוכח שהמכשיר הזה שימש למטרות טרור", אומר גורם ביחידת השלל. "חשבנו אולי להוציא המכונה לפני התקיפה ואז להחזירה לעזתים, אבל אז הבנו שהם יוכלו לתבוע אותנו אם המכונה תינזק". בסופו של דבר בית החולים ששימש כבסיס טרור הותקף, ובתוכו מכונת ה-MRI.
עוד דילמת שלל שהעסיקה את הכוחות התעוררה כשמפקד יחידה שלחם בעזה זיהה חלקי חילוף של הפלסטינים והבין שהם יכולים לשמש גם את הטנקים והכלים של יחידתו. "הוא יצר איתנו קשר, שלח תמונות מהשטח והסביר שייתכן מאוד ויהיו חסרים לו החלפים הללו", מוסיף הגורם.
הפינה הכי מרתקת בבסיס השלל המרכזי בצריפין היא "מזוודות הכסף" – הררי המזומנים שחיילי צה"ל תפסו והחרימו בשטח אויב. גם כאן מן הסתם יש שטח אפור. למשל, ליחידת השלל הגיעו ארבעה מיליון שקל שנמצאו בבית פרטי של מפקד חטיבה בחמאס. הם הופללו כשלל ונלקחו לישראל.
בצה"ל מסבירים כי "אם לוחמים נכנסים לבית של מחבל בעזה ורואים על השולחן 200 שקל במזומן, הם לא יכולים לקחת את זה. זה לא שלל כי אין לדעת אם זה שימש או יועד לשימוש של ילדיו או אשתו".
את כספי השלל סופרים במכונות בנקאיות שצה"ל רכש ליחידת השלל, לצד משקלים לבדיקת ערך מטילי זהב ותכשיטים שנתפסו בלבנון ובעזה. ספירות ושקילות אלו מתבצעות בנוכחות שני קצינים, עם הדפסת מסמך מיוחד והעברה ברכבים מאובטחים למדור הקופה הראשית משרד הביטחון בקריה בתל אביב. שם מתבצעת ספירה חוזרת והפקדה בבנק ישראל לטובת חילוט. עד כה הוחרמו כך לא פחות מ-100 מיליון שקל במזומן מעזה ומלבנון במטבעות שונים: שקלים, דולרים, יורו ומטבעות של מדינות ערביות.
כיום רק לוחמי השייטת משתמשים גם בקלאצ'ניקובים שנחשבים לעמידים יותר במים, וטרם הוחלט אם להעביר להם האיכותיים ביותר שנתפסו בלבנון. "אנחנו לא אוהבים לקלוט סתם שלל, להחזיק ולתחזק אותו בלי שנרוויח מזה", מודה סא"ל שרון-קוטלר. "אני תמיד שואל מה הערך של השלל הזה? הרי לא תצייד גדוד גולני ברובי קלאצ' חדשים. גם אין לנו תחזוקה לטילי נ"ט צפון קוריאניים, סיניים ורוסיים שתפסנו".
אבל תראה כמה קליעי 0.5 בוהקים למקלעים כבדים יש לך ארוזים פה. יש גם גם קליעי 7.62 שמתאימים למאגים של צה"ל.
"נכון, מצאנו אצל חיזבאללה גם קליעים כאלו שיוצרו ב-2020, ממש חדשים. כמות הקליעית שהוצאנו כה גדולה עד שספרנו אותם לפי ארגזים, ובמשקל, ולא אחד אחד. תכף נשנה את זה כדי להבין טוב יותר כמה עשרות או מאות אלפי כדורים תפסנו. יצטרכו להחליט, כי להבנתי אין בצבא מחסור בקליעים. ברימוני השלל לא נשתמש, כי רובם מזרחיים ועם מנגנונים ממש לא בטיחותיים".
רובה סטייל אל קפונה
מטרה משנית של תפיסת שלל היא שימוש באמל"ח של האויב לטובת הונאות. צה"ל הפך את המערכה למלחמת תחבולות, עם מלכודות ופיתויים שהציב מול חיזבאללה וחמאס, וברבים מהמקרים גם הצליח להפיל מחבלים בפח.
יחידת השלל כוללת כמה חיילים ותיקים, חלקם בעשור השביעי לחייהם, והם מספרים: "הגענו לכמויות שעקפו את מלחמות העבר. לא סתם חיזבאללה וחמאס הוגדרו כצבאות טרור. תבין, לצורך ההשוואה, במלחמת יום הכיפורים הוצאנו 2,000 כלים משוריינים כשלל מסוריה וממצרים, ורק 300 מהם הצלחנו להשמיש לטובת צה"ל. בצוק איתן הוצאנו כמה אלפים בודדים של פריטים. במלחמת לבנון השנייה זה בכלל לא היה במיקוד".
רגע לפני סיום הביקור ביחידה מתעקש סא"ל שרון-קטלר להציג את השריטה שלו: שלל מיוחד, אהוב במיוחד על אספני נשק. מתוך מכולה חשוכה ומבולגנת בפריטים הוא שולף תת-מקלע "אינגרם", כנראה אמריקני שזכה לחיקוי איראני או סיני, עם תוף עגול כמחסנית שמזכירה סרטי פשע ישנים על אל קאפונה או בוני וקלייד.
"אבל תראה את זה", הוא ממשיך בגאווה ומציג לי שלל נדיר שנאסף בסמטאות עזה ובבונקרים בלבנון. "מאס צרפתי, מודל 36', בריחי שנתפס בלבנון ונראה שמיש. וזה מקלע פאפישה רוסי שמקביל לטומיגאן האמריקני שראינו בסרטים של פעם".
המחשבה הראשונה שעולה בראש היא שכלי נשק מסוג זה יישמרו למזכרת, כפי שעשו מג"דים ומח"טים שמסגרו אותם במשרדיהם אחרי מבצעים ומלחמות עבר. גם לזה, מתברר, יש נוהל שלל סדור בצה"ל. מפקד אוגדה 146 הקודם, כיום רח"ט מבצעים במטכ"ל, תא"ל ישראל שומר, לקח את הקלאצ'ינקוב ששימש מחבל שחוסל מול ביתו בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. כשהגיע משם לבסיס האוגדה שלו בגליל הוא הפקיד את הרובה בידיו של אחד מקציני החימוש שלו, כדי שיאושר לו לשמור אותו כמזכרת. אבל צה"ל מאשר זאת בשני תנאים: זיקה ישירה בין נשק השלל לבין הקצין (למשל אם הנשק ירה לעבר אותו קצין) והמלצה מהאלוף לרמטכ"ל שיאשר בעצמו. תא"ל שומר עדיין מחכה לאותו קלאצ'ניקוב מ-7 באוקטובר שבינתיים שמור עמוק במחסני השלל של צה"ל.
