נהוג לומר, וזה גם נכון, שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא בלתי צפוי. אבל דווקא ההחלטה שלו הלילה (בין שבת לראשון) לסגת מכוונתו המוצהרת לבצע תקיפה עצימה באיראן אינה צריכה להפתיע. הכתובת פשוט הייתה על הקיר: ראשית, מפני שטראמפ זכה ביושר בכינוי TACO - (ראשי תיבות של Trump always chickens out) ככינוי גנאי לרפיסותו של הנשיא, כמו המאכל המקסיקני הרך, לאמור - טראמפ תמיד נסוג ברגע האחרון.
את המונח TACO טבע פרשן כלכלי אמריקני בסוף השנה שעברה כדי לתאר את אסטרטגיית המו"מ של טראמפ, שמשמיע איומים דרמטיים ואז נסוג בו כשהוא מקבל את מבוקשו או חלק ממנו, לפעמים גם כשהפרטנרים לשולחן המו"מ דוחים כליל את דרישותיו. כך זה היה בפרשת הטלת המכסים הבינלאומית, כך זה בפרשת גרינלנד וכך גם במלחמה עם איראן. אני ספרתי לפחות שש פעמים שבהן טראמפ איים "להחזיר את האיראנים לתקופת האבן" ובסוף לא עשה דבר, או שנתן פקודה לצבא ארה"ב לבצע משהו סמלי.
אסטרטגיית המו"מ הזו מכונה "הליכה על הסף" וטראמפ הפך אותה לכלי העיקרי של מדיניותו. הבעיה היא שהליכה על הסף מחייבת כיוונון עדין וזהירות כדי שהאיומים לא יחזרו כבומרנג אל המאיים ויפגעו במוניטין ובהרתעה שהוא מבקש לייצר. טראמפ לא יודע ללכת על הסף ותמיד מגזים, והראשונים לזהות את הבלוף הם סוחרי הבזאר האיראניים שיודעים דבר או שניים על מו"מ ועל הליכה על הסף, וגם מוכנים להסתכן ולחטוף אם טעו בהערכתם.
הדפוס החוזר ונשנה בהתנהלותו של טראמפ כבר זוהה בטהראן והוא גורם עכשיו נזק, וזאת מפני שהנושאים ונותנים האיראניים למדו גם איך להוריד את הנשיא הג'ינג'י מהעץ כשהוא מטפס עליו. די להשמיע באוזני המתווכים הפקיסטניים כמה רמזים עמומים בדבר נכונות לשאת ולתת כדי שהאיומים מוושינגטון יוחלפו בציוץ מפייס ברשת Truth Social של נשיא ארה"ב.
הציוץ של טראמפ שבו הודיע על ביטול התקיפה
(Truth Social)
טראמפ לא תקף באיראן הפעם, מפני שכנראה לא הייתה לו כוונה לתקוף את מתקני האנרגיה של איראן, משלוש סיבות ידועות: הוא לא רוצה לייצר משבר כלכלי עולמי, וכבר עכשיו מאשימים אותו אנשי מפלגתו שהוא עומד לייצר מיתון עולמי כמו שהיה ב"שפל הגדול" בשנות ה-30 בארה"ב, אז האשימו את הנשיא הרפובליקני הרברט הובר באחריות למשבר; הוא אינו רוצה שמחירי האנרגיה בארה"ב יעלו ערב בחירות האמצע, מה שעלול לגרום לרפובליקנים לאבד את הרוב שיש להם בשני בתי הקונגרס; והסיבה העיקרית - מדינות המפרץ הערביות, שהאיראנים הפכו לבנות ערובה ומאיימים על מתקני האנרגיה שלהן, שהתחננו בפניו שלא לעשות מעשה פזיז. כל זה כשטראמפ עצמו טוען שהטלפון שקיבל מיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ביום שישי היה בין הגורמים ששכנעו אותו. כך אישר למעשה טראמפ מאפיין נוסף באישיותו, והוא שמי שמשפיע עליו הוא האדם האחרון שלוחש על אוזנו.
כל העובדות האלו היו ידועות עוד לפני שטראמפ החליט לסגת בו מהצהרותיו הלוחמניות, והאיראנים ידעו גם דבר נוסף: בעת שטראמפ איים בשצף קצף לתקוף תשתיות באיראן, אנשיו ניהלו באמצעות המתווכים הפקיסטניים מו"מ עם האיראנים. האחרונים הבינו שזו טקטיקת מו"מ ותו לא, אבל ליתר ביטחון השמיעו איומים בחזרה. בקיצור, התרגיל לא הצליח לטראמפ עם האיראנים. אבל מי שכן נכנס לכוננות אמת הייתה ישראל.
ישראל לא העלתה כוננות מפני שבירושלים או במערכת הביטחון ידעו מה טראמפ הולך לעשות, אלא מפני שישראל הייתה חייבת להיות ערוכה מודיעינית, הגנתית וגם התקפית לאפשרות הקלושה שטראמפ יממש את איומיו - ואז האיראניים ישגרו טילים וכטב"מים לעבר ישראל ואולי גם יפעילו את הפרוקסי שלהם: חיזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות-איראניות.
לא מעדכן את ישראל
הנסיגה האחרונה של טראמפ חשפה מחדש את העובדה שטראמפ לא רק שלא משתף את ישראל ובעיקר את ראש הממשלה בנימין נתניהו בהתייעצויות טרם שהוא נוקט צעדים משמעותיים, אלא שהוא גם אינו מהסס לחייב את ישראל ליישר קו עימו מבלי שטרח לתאם זאת לפחות עם רה"מ. לציוץ שבו הודיע על כוונתו לסגת מכוונתו לתקוף טראמפ מודיע שגם ישראל מחויבת לא לתקוף, מבלי שהדבר תואם אפילו ברמז.
נתניהו. טראמפ לא משתף אותו
(צילום: ilia YEFIMOVICH / AFP)
בירושלים ידעו על כוונתו של טראמפ שלא לתקוף מהציוץ שפרסם ברשת החברתית שלו בדיוק כמו כל אזרח אחר בכל מקום אחר בעולם. מדינת ישראל הפכה בעת האחרונה לגרורה מהסוג הגרוע ביותר של ארה"ב. זה לא היה כך עד תחילת השנה הנוכחית, אבל לפחות מיוני, כאשר נחתם מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, ישראל הפכה למדינת לווין של ארה"ב שאינה שותפה מלאה להתייעצויות בדרג המדיני.
בדרג הצבאי לצה"ל יש דווקא קשרים טובים ויחסי תיאום עם הפנטגון ובעיקר עם מפקדת CENTCOM - פיקוד המרכז האמריקני שמנהל את הכוח האמריקני במזרח התיכון. אבל גם צה"ל גישש באפלה משתי סיבות: יחסי התיאום והקשר בין הדרג המדיני, כלומר רה"מ ושר הביטחון, לבין המטה הכללי והרמטכ"ל. אי אפשר לכנות את הקשר הזה "יחסי עבודה", שכן הוא מתמצה בביטוי "הנחיתי את צה"ל" החוזר ונשנה בהודעות שמפרסמים רה"מ ושר הביטחון.
הסיבה השנייה היא ערוץ התיאום בין לשכת רה"מ לבין צה"ל: משהתחלף המזכיר הצבאי בלשכת ראש הממשלה, והאלוף רומן גופמן נעשה ראש המוסד ובמקומו בא תת-אלוף גיא מרקיזנו. האחרון אינו נהנה מאותו אמון במטכ"ל כמו שקודמו נהנה ממנו בשעתו. ולכן, כשבאגף צה"ל בבניין משרד הביטחון מבקשים לדעת מה קורה, נאלצים להסתמך בין השאר על צבא ארה"ב, כלומר על מפקד סנטקום אדמירל בראד קופר וקציניו, שמשתפים את ישראל במידע אם וכאשר הנשיא בוושינגטון טורח לשתף אותם.
המזכיר הצבאי מרקיזנו. אינו נהנה מאמון דומה כמו קודמו בתפקיד
(צילום: יאיר שגיא)
מדינת ישראל מעולם לא הייתה במצב כזה שבו היא אינה מסוגלת להשפיע על גורלה, ומאחר שהצבא אינו רוצה להיתפס לא מוכן - בעיקר להגנה על האזרחים - מתבצעות פעם אחר פעם הכנות וכוננויות שעלותן יקרה מאוד, כולל גיוסי מילואים ופעילות מבצעית שאם היה מידע ואם היה תיאום בין הצבא לדרג המדיני - אפשר היה להימנע מהן.
דווקא ביחס לעימות עם האיראנים התמונה היא קצת יותר אופטימית: כל עוד ארה"ב אינה מסירה את המצור הימי מעל איראן ומחזיקה כוח גדול ומאיים במזרח התיכון, הולכת ומחריפה המצוקה הכלכלית והחברתית ברפובליקה האיסלאמית וגוברים הסיכויים שבשלב מסוים, בעוד שנה או יותר, המשטר יוחלף או שישבר וייענה לדרישות של האמריקנים.
המתיחות באיראן - כותרות נוספות:
הסכנה עבור ישראל במלחמת ההתשה בין איראן לארה"ב היא שלטראמפ ימאס כך שהוא יוותר לאיראנים ויסיר מעליהם את הסנקציות. זה המצב שממנו חוששים בישראל יותר מהכול, אך לעת עתה זה לא קורה. מנקודת ראות ישראלית זה טוב, אבל היחסים הבעייתיים עם ארה"ב והעובדה שישראל נאלצת לנחש כל פעם מה עובר לג'ינג'י בין האוזניים, כולל במה שנוגע לרצועת עזה, זו כבר בעיה אסטרטגית שאי אפשר יהיה שלא להתמודד איתה או להשלים עמה לאורך זמן מבלי לפגוע בביטחון הלאומי ובריבונות של מדינת ישראל.
