בעולם גלובלי, הגירה היא חלק מהחיים. בפרט לבעלי יכולות ושכר גבוה. בנורבגיה, יותר מ-40% מהרופאים באו מחו"ל. בבריטניה מדובר בשליש בערך. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הסביר בשבועות האחרונים לציבור האמריקני את הצורך בוויזות עבודה לבעלי יכולות מיוחדות (ויזת H1B). "חייבים להביא לפה כישרון", אמר הנשיא למראיינת לורה אינגראם, תומכת מובהקת שלו. "יש לך מספיק כישרון פה", היא השיבה. הנה תשובתו הרציונלית, הכלכלית, של טראמפ: "לא, אין לך. לא, אין לך. אין לך כישורים מסוימים, ואנשים צריכים ללמוד. אי-אפשר לקחת אנשים מלשכת האבטלה ולהגיד להם: 'אני אכניס אתכם למפעל ואתם תייצרו טילים'. זה לא עובד ככה".
אלה מילים משמעותיות מהנשיא האמריקני, והן מבהירות ניואנס חשוב: מדינות היום דוחות מהגרים נטולי יכולת השתכרות גבוהה, ופותחות את זרועותיהן להגירת מוכשרים ומבוססים. זו בדיוק הסיבה שממשלות במרכז ודרום אירופה – מיוון, דרך רומניה, איטליה, סרביה, פורטוגל ועוד – רואות בהגירה שלילית איום אסטרטגי. במקרה שלהן, השילוב בין הגירת צעירים מוכשרים והתמעטות פריון טבעי, לידות וילדים, הוא קטלני. בישראל שיעור הגידול הטבעי (דהיינו לידות) הוא הגבוה במדינות המתועשות. אך ההגירה החוצה מתחזקת, והמגמה ברורה.
הנה הנתונים לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מהחודש שעבר: "בשנים 2022–2023 חל זינוק במספר הישראלים היוצאים לטווח ארוך. ב-2022 יצאו 59,400 ישראלים, גידול של 44% מהשנה הקודמת, וב-2023 יצאו 82,800 ישראלים, גידול של 39% מהשנה הקודמת. כאשר באוקטובר 2023 היה גידול ניכר במספר היוצאים.
הגידול במספר היוצאים נשמר ב-2024 כאשר מספר היוצאים בחודשים ינואר עד אוגוסט 2024 היה דומה למספרם בחודשים המקבילים ב-2023. מספר הישראלים החוזרים לאחר שהות ארוכה בחו"ל ב-2023 (24,200) היה קטן ממספרם ב-2022 – 29,600, מגמה שנמשכה גם ב-2024".
ובשורה אחת: יש עזיבה מסיבית של ישראלים, יש היחלשות בחזרתם של ישראלים אחרים. מרכז המחקר הוסיף כי במאזן הכולל של הגירה, ישראל עדיין גדלה: בזכות עולים, מתאזרחים ואיחוד משפחות. זה מעורר שאלות חשובות, כמו מה המגמה, ומי הם העוזבים.
לנקודה האחרונה נכנסו שלושה כלכלנים מאוניברסיטת תל-אביב: פרופ' איתי אטר מהפקולטה לניהול, פרופ' נתאי ברגמן, ראש ביה"ס לכלכלה, ודורון זמיר, דוקטורנט בפקולטה לניהול. הם הצליבו בין נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות ההגירה ומס הכנסה וביצעו תיקון, כך שלא יחושבו עשרות אלפים שהגיעו מאוקראינה וחלקם חזרו – בשל המלחמה שם. התיקון שלהם "מקל" עם מאזן ההגירה הישראלי: בעוד הלמ"ס פרסם שב-2023 עזבו את ישראל כ-80 אלף בני אדם, אצל הכלכלנים מחושבים רק כ-50 אלף, כי כ-30 אלף היו יהודים מאוקראינה שנמלטו וחזרו תוך זמן קצר.
בדיקתם החלה מ-2009 והמחישה יציבות, כל הדרך עד לקורונה, ההפיכה המשפטית והמלחמה. ואז ישראל יוצאת מאיזון, משיווי משקל. ולדבריהם, "יש גידול משמעותי ומדאיג במספר הישראלים שעזבו את הארץ בדגש על רופאים, מהנדסים ובעלי יכולות גבוהות. חובה לשנות מגמה זו לבל יותנעו תהליכי עומק במדינה אשר חזרה מהם תהיה קשה, אולי בלתי אפשרית".
בין ינואר 2023 לספטמבר 2024, עזבו את הארץ 875 רופאים (481 בקיזוז החוזרים/עולים), יותר מ-19 אלף בוגרי תואר ראשון, מהם כ-6,600 בוגרי מקצועות מדעים וטכנולוגיה, יותר מ-3,000 מהנדסים (2,330 בקיזוז אלה שחזרו). שלושה מכל ארבעה שעזבו הם בני פחות מ-40, וזו מגמה מתחזקת.
המגמות הללו מזכירות את האזהרות של פרופ' דן בן דוד מאוניברסיטת תל אביב, שטוען כבר שנים כי התוצר והיכולות של החברה הישראלית מבוססים על שיעור מצומצם ביותר של בעלי יכולות גבוהות, וכי פגיעה או עזיבה במגזר הזה יכולות לחולל ספירלה אסונית.
פרופ' אטר, שהוא גם ראש פורום הכלכלנים למען דמוקרטיה, אומר כי "ניתן להעריך שהפערים האדירים בשוויון בנטל, יוקר המחיה המאמיר, והעובדה שהממשלה מקדמת אינטרסים של קבוצות אינטרסים ולא של כלל האוכלוסייה, דוחפים יותר ויותר צעירים וצעירות בעלי השכלה ויכולת התפרנסות טובה לעזוב את ישראל. במובן הזה, מתחזקת ההערכה שהבחירות הקרובות תהיינה הרות גורל לקביעת אופייה ועתידה של מדינת ישראל". אגב הבחירות, הפוליטיקאי היחיד בימין הישראלי שעוסק בסוגיית הירידה מישראל הוא נפתלי בנט.
במציאות אלטרנטיבית, אחראית יותר, נתניהו היה מכנס שורה של דיוני ממשלה בעניין, ומקים ועדת שרים – לא כזו שתעודד עוד תסכול מר והפגנות כואבות – אלא כזו שתציג בתוך חודש פתרונות ותמריצים מהירים להישארות או חזרה לישראל. כרגע, הקואליציה ממוקדת בעיקר בתמריצים לגולדקנופף ו/או הגר"ד לנדו. אולי גם נוח לה שהמגמה תימשך, כי מאפייני העוזבים מרמזים שהם אינם תומכים מובהקים של הממשלה הנוכחית.
במשך שנים ניהל המעמד השליט בישראל קמפיין בלתי פוסק נגד "האליטות". אבל אותן אליטות – רופאים, חוקרים, אקדמאים, בעלי שכר גבוה, יזמים ואנשי תרבות – הן תנאי יסוד לקיומה המשגשג של כל מדינת עולם ראשון. לא היה מדובר רק ברטוריקה: נשחקו תקציבים לתשתיות אזרחיות ולאוניברסיטאות, ובמקביל הוזרמו משאבים הולכים וגדלים לצרכים פוליטיים קצרי טווח, הפוגעים בצמיחה לטווח ארוך.
כאשר מתמידים בגידוף האליטות ושירותים חיוניים כמו חינוך, שיטור וביטחון מתערערים – כפי שנחשף ב-7 באוקטובר – אותן אליטות מבינות את הרמז, ולעיתים פשוט עוזבות. קל למצוא במיאמי את האליטות של דרום ומרכז אמריקה; לא בטוח שהמהנדסים הסרבים המוכשרים ביותר רואים עתיד בבלגרד. רבים מאלה שעזבו את ארצותיהם ימשיכו לבוא ל"מולדת הישנה" לחגים, למשפחה; אולי אפילו ישמרו על דירה במקסיקו-סיטי. אבל הם למעשה אימצו מולדת חדשה. בעולם גלובלי, התחרות היא גלובלית – על כישרון, ועל מי יצליח למשוך ולשמר אותו.
ישראל אינה מדינת הגירה פתוחה, ואינה מציעה דבר למהנדסים, לרופאים או לחוקרים שאינם יהודים או בעלי קשר משפחתי לאזרחים ישראלים. במקביל, היא מסכנת את האטרקטיביות שלה לאוכלוסיות המבוקשות הללו, שכבר נמצאות בתוכה.
בסופו של דבר, מדינה שמתרגלת להילחם באליטות שלה עשויה לגלות שהן לא יישארו להילחם עבורה. נסתדר בלעדיהם, יכעסו המגיבים הנמרצים בטוויטר, פייסבוק ואינסטגרם; אין ספק, כעס לא חסר פה.
