חשיפת "ידיעות אחרונות" ו-ynet בנוגע לנתוני הבוגרים בקורס טיס עוררה סערה. זה לא מפתיע משום שהנתונים לא היו "בערך" או "ליד": 17% ממוצע של "בנים/אחים ממשיכים" בקורס הכי יוקרתי בצה"ל ואחד מתוך ארבעה (!) חניכים בחלק מהקורסים מצביעים על תופעה, והיא לא טובה לחברה הישראלית: לא בימים שלווים יותר ובטח לא כשהרחובות סוערים כי רבים מרגישים שהם "אזרחים סוג ב'".
דווקא בשל כך, חשוב להבהיר: אני מאמין לדברי בכירי החיל שאיתם שוחחתי, שלפיהם הם עושים הכל כדי למנוע היכרות מוקדמת בין מדריכים שהם גם טייסי מילואים פעילים, לבין בנים של חברים/מפקדים שלהם. משיחות עם כמה מדריכים כאלה יצאתי בתחושה שאין צורך לפקפק באמינותם גם כשנדרשו להחליט על הדחה של בן של מפקד בכיר, כי פרח הטיס לא היה מתאים. מנגד, גם אין סיבה להתפעל - זה בדיוק מה שנדרש מהם, לטובת כולם: הצבא, האמינות של חיל האוויר וגם החניך עצמו ועמיתיו שתלויים בו. הדאגה היא לא במקרים של חניכים כושלים לחלוטין, אלא של מי שהיה על הגבול והועבר בגלל פרוטאין P המפורסם.
אולם הסיפור הגדול הוא אחר לגמרי. חיל האוויר מכיר היטב את הנתונים. הוא גם יודע שהם היו בעייתיים הרבה יותר לפני שני עשורים, בערך סביב ה-30% של "בנים/אחים ממשיכים" בקורס. ובכל זאת, החיל לא עשה את המעשה המתבקש והגדיל את מאגר הפוטנציאל בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. הכוונה היא לא לעשות הנחות בתנאי הקבלה, אלא לגרום לכך שכבר בשלב הצו הראשון יגיעו הרבה יותר בני נוער מהאזורים הללו עם נתונים מתאימים.
כשחיל האוויר רצה לגייס נשים לקורס טיס, למשל, המפקדים (מאליעזר שקדי דרך אמיר אשל ועד עמיקם נורקין) הפכו עולמות. הם דרשו מקציני כוח האדם ללכת לבתי ספר, לדבר עם תלמידות, לערוך כנסי מוטיבציה מיוחדים עם טייסות שעברו את המסלול ולבסוף העמידו דרישה ליעדי פתיחה בקורס טיס לנשים. הפקודה עברה כלשונה ואכן מספר הנשים שמתמיינות גבוה הרבה יותר, ולכן רואים יותר ויותר נשים מסיימות – גם אם עדיין לא במספרים מספקים. לחיל האוויר אין שום תוכנית כזו בפריפריה. מה כן יש שם? ניחשתם נכון: למקצועות הטכניים, למכונאי המטוסים והתחזוקה. יש לזה שם: הסללה.
אפשר לטעון בצדק שהחינוך הוא לא בעיה של הצבא אלא של ממשלות ישראל השונות, גם כאלה שמתהדרות בחיבור ל"עם". ובכל זאת, חיל האוויר היה יכול לעשות משהו ואף להישען על מודל קיים: יחידת 8200. שם, היכן שהיוקרה כבר לא ממש פחותה מזו של חיל האוויר והדרישות גבוהות בהתאם, עשו מעשה חברתי מהמעלה הראשונה. הנחשון שקפץ למים היה מפקד היחידה לשעבר, תת-אלוף (מיל') נדב צפריר: לפני יותר מעשור הוא גילה, לדבריו, שהחיילים שלו ב-8200 מגיעים מרדיוס של כקילומטר בלבד מבסיס גלילות. על דעת עצמו הוא נסע לפריפריה עם אנשיו והם איתרו תלמידים בכיתות י'. "לא שאלתי אף אחד", הוא סיפר לי בראיון. כך נולדה תוכנית "מגשימים".
השינוי הדרמטי יותר החל אחרי שחשפנו כאן את הפערים בין מרכז לפריפריה ביחידה, ואת העובדה שביחידה יש תת-ייצוג. מפקד היחידה, תא"ל י', לא התבכיין, לא מרח ולא הכחיש את הבעיה, אלא ניגש לפעולה חשובה מאין כמוה לצמצום הפערים בחברה, והקים עם קצין חינוך ראשי, תא"ל אופיר לויוס, את תוכנית "גשרים". הם שלחו מורות-חיילות ל-30 רשויות מקומיות בפריפריה, שמלמדות תכנות ומתמטיקה. התוכנית הזו תופסת את הילדים בגיל צעיר יותר, בכיתות ז' עד ט' והם לומדים בשעות הלימודים ולא אחריהן, בתמיכה מלאה של בתי הספר והרשויות.
יוסי יהושועלכן משם יצמח שינוי אמיתי: המספרים כרגע עומדים על 30 אלף תלמידים, והרמטכ"ל התחייב להגיע ל-100 אלף בתוך שנתיים. אין ציפייה שכולם יתקבלו ליחידות הטכנולוגיות, אבל מספיקה העובדה שהתוכנית משפרת את רמת הלימודים הטכנולוגיים, מה שיגרום לעלייה בציון המבדקים האישיים בלשכת הגיוס (דפ"ר), והמשמעות תהיה פתיחת הזדמנויות אדירות בצבא ובחיים האזרחים.
זה בדיוק מה שמצופה ממפקדי חיל האוויר: תהיו 8200. תעשו מעשה היכן שהממשלות כשלו. תרימו את המוטיבציה לקורס. תבנו תוכניות ייעודיות. תשלחו טייסים שגדלו בפריפריה, לפגוש תלמידים שצמאים למודל לחיקוי. מצאתם שההערכה העצמית שלהם נמוכה? תעזרו להם. אחר כך תקבעו יעדים ותוודאו ביצוע. בלי מחויבות של צמרת החיל זה לא יעבוד. דרושה מסה קריטית על גבעת הגיבוש כדי ששיעור ההצלחה יהיה גבוה. ולא, אין שום צורך בהנחות: ב-8200 לא עושים אותן. לעומת זאת, הציבור בפריפריה לא יעשה הנחות למי שימנעו מטובי בניו את ההזדמנות לגעת בשמיים.
- יוסי יהושוע הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
