זמן קצר אחרי תחילת הפלישה, כשהכוחות הרוסיים הבינו שהעסק לא מתנהל בהצלחה, הם ניסו להכניס לשדה המערכה כלי נשק סודי - כלבים עמוסים בחומרי נפץ. הניסוי התבסס על תוצאות מחקריו של פרופ' איוואן פבלוב, רופא ופסיכולוג רוסי, זוכה פרס נובל, שגילה כי כלבים שהורגלו שהאוכל ניתן להם במקביל לצלצול פעמון, יפרישו ריר ומיצי עיכול למשמע הצלצול, גם אם כלל לא התקרבו לאוכל. בצבא ניסו ליישם את "ההתניה הקלאסית", כך קרא לזה פבלוב, ולהאכיל כלבים מתחת לטנקים כדרך שגרה, להרעיב אותם כמה ימים, ואז לשגר אותם עמוסים בחומרי נפץ, שיתיישבו מתחת לטנקים של האויב ויתפוצצו יחד איתם.
לא, זה לא קרה באוקראינה, אלא במלחמת העולם השנייה. הדיווחים על תוצאות הפעלת הכלבים המתאבדים־בעל־כורחם, חלקיות ומנוגדות. לפי חלק מהם, הכלבים התיישבו דווקא מתחת לטנקים הרוסים, לפי חלק אחר, ברחו לכל עבר.
אבל מתברר כי האפקט הפבלובי דווקא מוכיח את עצמו שוב ושוב אצל בני אדם. כל פעם שמישהו, לרבות ובמיוחד בכירים מאוד בממשל הישראלי, לרבות ראשי מערכת הביטחון, לרבות אלה שמונו על ידי נתניהו, אומרים משהו שיש בו אפילו צליל של ביקורת על השליט, מיד מסתערים עליהם חסידיו, שאין להם מילה לומר בתגובה עניינית על דברי הבכירים.
וכמו מערכת העיכול האוטומטית של הכלבים של פבלוב, במה שהוא כינה "תגובה רפלקסיבית", כשאין מה להגיד לגופו של עניין, נשאר רק לתקוף לגופו של אדם, להטיח עלבונות ורפש. בקצה המדרון תיוג הגנאי האולטימטיבי: "שמאלן".
והנה זה קרה שוב. בסוף השבוע האחרון, באופן לא מתואם, התראיינו שני בכירים כאלה. ראש הוועדה לאנרגיה אטומית שפרש רק לאחרונה, זאב שניר, דיבר עם עמיתי נדב איל בראיון כאן במוסף "7 ימים". ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן, גם הוא פורש טרי, התראיין לאילנה דיין ב"עובדה".
יחד יש להם כמעט 70 שנה של ניסיון בתחומים הכי רגישים במערכת הביטחון. שניהם מונו על ידי ראש הממשלה נתניהו, שניהם עבדו עימו שנים ארוכות וסיימו את תפקידם כשיחסיהם איתו טובים. הם לא פוטרו, התפטרו או הסתכסכו איתו. שניהם זכו ממנו למחמאות גדולות, שניהם סולדים מתקשורת ולא התראיינו מעולם, שניהם לא היו מתראיינים אלמלא חשו סכנה עמוקה לגורל המדינה שלמען ביצור ביטחונה הקדישו את חייהם, סכנה שמקורה באותו נתניהו.
והנה, ההתניה הקלאסית עבדה מיד. רוב האש כוונה נגד ארגמן, המפורסם מבין השניים. "נדב ארגמן פושט את מדיו ורץ לאילנה דיין כדי לטנף על נתניהו והימין" מצייץ אחד; "המצב בו הימין בשלטון כבר זמן רב ואנשי שמאל מחזיקים בכל עמדות הכוח במדינה הוא בלתי נסבל". מחרה־מחזיק אחריו מגיב אחר.
זמן קצר לאחר מכן, באורח פלא, נולד טיעון נוסף. לא מדוייק בלשון המעטה לכשעצמו, אבל בוקע אצל כולם בבת אחת. למשל פעיל הימין הקיצוני מאיר אטינגר, בעצמו יעד של השב"כ: "מבקר המדינה קבע שהשב"כ של נדב ארגמן לא חזה את אירועי 'שומר החומות', שמובילים לפיגועים של היום". רוצה לומר - לא מדיניות הממשלה הנוכחית אחראית למצב הביטחוני, ארגמן אשם בו. משעשע במיוחד אבישי עברי שמודיע לקוראי הגיגיו בטוויטר כי "לא צפיתי בראיון עם נדב ארגמן כי אני לא רואה טלוויזיה. אני מניח שעיקר הראיון הוקדש לכשלון של השב"כ ב'שומר חומות', נכון?". איזו מקריות קוסמית.
נדב איל שואל את שניר בראיון: "הממשלה אומרת, ראש הממשלה אומר - נראה לכם שנכונן דיקטטורה? תסמכו עלינו". ושניר משיב: ״מה זה ’תסמכו עלינו‘? איזו מין אמירה זאת? המשטר בנוי על איזונים ובלמים, לכן המציאו את הפרדת הרשויות. כשאתה עושה שינוי משטרי אתה לא יודע מי הבא שיהיה בשלטון". איל מקשה: "אתה לא סומך עליהם, אני מבין?". ושניר משיב: ״על מי לסמוך? יש מחאה של מילואימניקים, צוותי אוויר. זה לא משנה כרגע אם הם צודקים או לא צודקים. מה התגובה של כבוד שר התקשורת? הוא אומר להם - 'לכו לעזאזל. לא צריך אתכם'. עליו אני צריך לסמוך?"
רונן ברגמןצילום: דור מלכהדיין שאלה את נדב ארגמן שאלה דומה והוא עונה, במילותיו שלו, תשובה דומה ומדאיגה מאוד: "כשמישהו אומר לי 'סמוך עליי', אני יודע שאנחנו בצרות גדולות. כשאומרים 'יהיה בסדר. סמוך עליי', אני יודע ששום דבר לא יהיה בסדר. ועל מי אני אסמוך? אני אסמוך על שמחה רוטמן, הקיצוני שבקיצוניים? אני אסמוך על בן גביר, האנרכיסט הפושע? אני אסמוך על סמוטריץ' שרוצה לעשות כלכלת 'בעזרת השם'? על מי אני אסמוך? אני אסמוך על בנימין נתניהו שאיבד את הברקסים ודוהר אל התהום? על מי אני אסמוך?".
הניחו בצד את ההתניות הפבלוביות. הניחו לרגע גם את עמדתכם הפוליטית. בעד ה"רפורמה" או נגד ה"הפיכה המשטרית". כששני אנשים כאלו מדברים, האומה כולה צריכה להקשיב להם.
