קצין בכיר בצה"ל שתדרך בשנים האחרונות את אורחיו על המצב ברצועה אהב לפתוח את סקירותיו באמירה ש"מי שמצליח לכבוש את עזה – מקבל פרס: עזה". כוונתו הייתה בעיקר למחיר הגבוה שישראל תשלם אם תיכנס לתמרון מלא ואמיתי ברצועה כדי למוטט את שלטון חמאס, וכך, למעשה, תתבוסס בבוץ העזתי ותקבל מחדש אחריות על חייהם של 2.8 מיליון פלסטינים. בניגוד לימים הראשונים של המלחמה, אז נזהרו מאוד חברי הקבינט ובראשם נתניהו מלהבטיח את מיטוט חמאס, והסתפקו שוב בהצהרות על פגיעה קשה ביכולותיו, בימים האחרונים השתנה הטון. ככל שנחשפו עוד תמונות זוועה מהטבח בדרום וככל שהעולם המערבי הגדיל את תמיכתו בישראל, כך החריפו האמירות בצמרת הדרג הצבאי והמדיני, ולראשונה הן כללו הצהרות על השמדתו כליל של שלטון חמאס.
היום השמיני למלחמה - לחצו כאן לעדכונים שוטפים
8 צפייה בגלריה
כוחות צה"ל פועלים בדרום. ייתכן שחמאס מצפה ל"מלחמה של שלשום"
(צילום: Aris MESSINIS / AFP)
8 צפייה בגלריה
מטרות קופצות ומודיעין חי. צה"ל צפוי להסתמך על איכות ולא על כמות
(צילום: מנחם כהנא, AFP )
8 צפייה בגלריה
ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל בישיבת הקבינט השבוע. הפעם "יגיעו עד לים"?
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
לצה"ל יש כמה תוכניות עדכניות לתמרון קרקעי, וזו שתיבחר תושפע משני משתנים מרכזיים, שספק אם הובאו בחשבון כשתוכננו בפיקוד הדרום: המתיחות הגואה בגבול לבנון וסימני חיים ראשוניים, ויזואליים, שיגיעו לציבור מכ-200 החטופים הישראלים המוחזקים בעזה.
לפי שעה דעת הקהל הישראלית נוטה לדרוש להכות בחמאס ללא רחם ולהשמידו כליל, ומתמקדת פחות בהשבת החטופים לביתם במסגרת מהלך צבאי או בעסקת שבויים. העובדה שעשרות רבות של ישראלים מוחזקים כבני ערובה בעזה, בהם ילדים וקשישים חיים, לא תמנע את היציאה לתמרון קרקעי ברצועה, הגם שהדבר יגדיל את הסיכון לחיי החטופים. לצד זה, חמאס טרם פרסם סרטונים של חטופים המוחזקים בתוך עזה, ואפשר להעריך שכשזה יקרה המטוטלת תנוע מצד לצד ויגבר הלחץ הציבורי להשיב את בני הערובה בחיים, והחזרתם תיתפס לפחות כשווה בחשיבותה לחיסול החמאס במהלך ארמגדוני ברצועה.
האלמנט הנוסף שישפיע על התוכנית שתיבחר נוגע כאמור לזירה הלבנונית: אם זו תהפוך לזירת הלחימה העיקרית בגלל תקרית נ"ט או נפילת פצמ"ר שיגרמו להרוגים ישראלים רבים, הדבר יוביל בהכרח ליום קרב שממנו הדרך למלחמה נגד חיזבאללה תתקצר. במקרה כזה ייאלץ צה"ל להסתפק בטיפול ברצועה על-ידי תקיפות אוויריות, הגנה חזקה למניעת חדירות נוספות (בעיקר עם כוחות מילואים שפחות אומנו וצוידו בשנים האחרונות), ולכל היותר פשיטות מוגבלות על אזורים בעזה הקרובים לגבול – שעה שמסת האוגדות של הצבא מושקעת בשטח דרום לבנון.
בחזרה לחמאסטן, אחרי 15 שנה
לא מן הנמנע שחמאס נערך ומצפה למהלך שבו צה"ל יבתר את הרצועה לכמה חלקים כמו במבצע עופרת יצוקה, אך מהלך כזה יהיה בגדר "המלחמה של שלשום", ולא בטוח שהתוכניות החדשות יכללו את האלמנט הזה. בצוק איתן, נזכיר, צה"ל לא תמרן אלא רק פעל לאיתור ולהשמדה של 30 מנהרות חודרות של חמאס במרחק קילומטר או שניים מהגבול. לא מעט ביקורת נשמעה אז מתוך צה"ל על הדרג הצבאי והמדיני הבכיר, בשל העובדה שלא נוצלה ההזדמנות הנדירה להיכנס לעזה ולהכות בעוצמה בחמאס עם כוחות היבשה. "שישחררו לנו כבר אמברקס, ונגיע עד לים", אמר לי אז תא"ל עופר וינטר, שהיה באותם ימים מפקד חטיבת גבעתי, ליד רפיח.
צה"ל השתנה בשנים האחרונות והפך לקטן יותר, יעיל יותר וטכנולוגי יותר. לצבא יש חימושים מיוחדים למשימות שונות מהאוויר ומהים, הוא נתקל הרבה יותר מבעבר ב"מטרות קופצות" המגיעות ממודיעין "חי", ולצד אלה הוא עומד מול חברה ישראלית שרגישה לאבדות של חיילים, ותמיד תעדיף לשלוח את חיל האוויר במקום את הלוחם מגולני. הדוגמה של יהודה ושומרון יכולה לרמז אולי על מה שעתיד לכלול התמרון: במבצע האחרון במחנה הפליטים בג'נין הפעיל הצבא למשך יומיים בשטח האויב כאלף לוחמים מיומנים מחטיבת הקומנדו מול מאות חמושים, שרובם בכלל נמלטו.
הלוחמים מאגוז, מגלן ודובדבן הפעילו טכניקות קרביות מתקדמות, טכנולוגיות חדשניות כמו רחפנים מתאבדים וכלים מסווגים לאיתור האויב תוך כדי תנועה. בתום מבצע בית וגן לא היו לצה"ל הרוגים מאש האויב, ומאז המבצע מתקשה מחנה הפליטים שבצפון השומרון לייצא טרור באותו היקף. עזה כמובן אינה נפרסת על קילומטר וחצי מרובע שצה"ל נכנס לתוכם אחת לשבוע. הוויכוח בין כמות ומסה מוחצת של כוחות לבין איכות הכוחות והישענות רבה יותר על תחבולות מצדם יכול להיות ויכוח מרכזי בימים ובשעות אלו.
ויש לזכור סוגיה נוספת: צה"ל לא תמרן באמת ברצועת עזה זה קרוב ל-15 שנה. במונחי צבא מדובר בכמעט 3 תר"שים (תכניות רב-שנתיות). בעשור וחצי האחרונים אפשרה ישראל לחמאס להתעצם ולהפוך לצבא טרור מסודר ומאומן עם יותר מ-10,000 מחבלים המחולקים לפלוגות, לגדודים ולחטיבות, עם כוחות מובחרים וימיים ועם רמות מידור גבוהות ומבצעי הונאה מוצלחים. כפי שהצליח במתקפת הפתע על ישראל בסוף השבוע שעבר, חמאס יכול לרשום הצלחות גם בהגנה מול פלישה צה"לית.
לאף צד במלחמה אין עוד את יתרון ההפתעה אחרי שחמאס ניצל אותו להשגת תמונת הניצחון, אולם ארגון הטרור ייהנה ממגרש ביתי – אזורים אורבניים רחבים וצפופים, כאשר מולו אלפי לוחמי צה"ל שרק כמה עשרות בודדות מהם, מפקדים ברמת סמג"ד ומעלה, טעמו את חציית הגבול לחמאסטן, משום שהספיקו לשרת כלוחמים בקיץ 2014. מקרב אלה שיחצו את הגבול הפרוץ לעזה, בעופרת יצוקה לחמו בעומק הרצועה רק מי שכיום הם מג"דים או מח"טים.
נוסף על כך, בניגוד לימי עופרת יצוקה, חמאס מאובזר הרבה יותר באמצעים לראיית לילה, השוחקים את יתרון הלחימה בחשכה שתמיד היה לצה"ל. מעבר לזה בשבוע הראשון של הלחימה מיעט חמאס לתקוף בפצצות מרגמה את שטחי העוטף, אף שברשותו אלפים רבים של מרגמות. לא מן הנמנע שצבא הטרור שומר את הנשק הקטלני, שהרג יותר ישראלים מאשר הרקטות ארוכות הטווח, לתחילת התמרון הצה"לי. ממש היום בצהריים התקבלה תזכורת לסכנה הזו, כשחמישה בני אדם נפגעו מירי פצמ"ר בנירים. לחמאס יש גם פצמ"רי בורקאן כבדי משקל, הנושאים כל אחד מאות קילוגרמים של חומר נפץ. בשנים האחרונות ניסו ארגוני הטרור בעזה להפעילם, אך בהצלחה חלקית בלבד.
הנעלם: מה קורה בעזה תחתית?
ביחידה 9900 פיתחו לאחרונה מודל תלת-ממדי מרהיב בטכנולוגיית איי.אר של כל רצועת עזה, והוא אמור לשמש את הלוחמים והקצינים שיילחמו בשלב כלשהו ברצועה. במודל אפשר לשוטט בסמטאות ג'באליה, כמעט לגעת בבאסטות של שאטי ולצפות בבתים של קיבוץ נחל עוז מגגות סג'עייה. המודל הווירטואלי, שירד לרזולציות של דודים על הגגות, הגוון של החומה בכל חצר ומעברי החצייה בכל רחבי הרצועה, עודכן מן הסתם בימים האחרונים, עם החרבתם של מאות מבנים שבהם פעל חמאס. הוא נועד לסייע ללוחמים להבין לאיזו מדינה הם נכנסים, הגם שאת גרסתה התת-קרקעית לא ניתן לראות.
8 צפייה בגלריה
מנהרת טרור של חמאס שנחשפה ב-2018. הארגון טען: פיזרנו חטופים במנהרות מתחת לאדמה
(צילום: דובר צה"ל)
וכאן עלולה להתפתח לצה"ל בעיה: בעשור הקודם נרקמה בצבא תוכנית מכת ברק שתכליתה בתמצית היא לגרום לאלפי חמושי חמאס לרדת לרשת המטרו, המורכבת מעשרות קילומטרים של מנהרות לחימה נגד התמרון הקרקעי. המטרה הזו הייתה אמורה להיות מושגת על-ידי יצירת מראית עין של תחילת תנועה של רכבים משוריינים לעבר הרצועה, שאחריה יוטלו אלפי פצצות ייחודיות ממטוסי קרב של חיל האוויר על המנהרות הפנימיות של חמאס. הרעיון היה שהפצצות הללו יקברו את מרבית מחבלי הארגון בבטן האדמה, וגם ישמידו את הנשק העיקרי של הזרוע הצבאית. בצה"ל החליטו להפעיל את תוכנית הדגל הזו של פיקוד הדרום במבצע שומר החומות, אך ההצלחה הייתה רחוקה מלהיות מזהירה: רק כמה עשרות מחבלים ירדו אל מתחת לפני האדמה, ואין לדעת כמה מהנזקים שנגרמו למנהרות הללו שוקמו בשנתיים שחלפו מאז. חמאס הוכיח עצמו כחופר יעיל ומהיר, ולכן ניתן להעריך כי רוב המנהרות הללו נבנו מחדש ומולכדו. מעבר לכך, לפי פרסומים מעזה בתחילת המלחמה, מאות החטופים הישראלים פוזרו באותן מנהרות.
בצה"ל יודעים שכניסה לעזה לא תהיה פיקניק. מעבר למחיר הדמים שמהלך כזה יגבה – עשרות עד מאות חללים נוספים לצבא – הוא כרוך גם בהארכה משמעותית של הלחימה, עד ליותר מחודש. בין הקברניטים כיום יש מי שנושא עדיין תחושה מרירה מעופרת יצוקה. כאלוף פיקוד הדרום דחף יואב גלנט בינואר 2009 להרחבת הפעולה הקרקעית, אך הקבינט בראשות אהוד אולמרט סירב לכך. "אפשר להחריב את שלטון חמאס ולכבוש את עזה, אבל אז החלופות יהיו סומליה", נהגו להזהיר באותן שנים בכירים ביטחוניים ומדיניים שצידדו בגישה השמרנית מול חמאס. לחלק מאותם בכירים מיוחס הציטוט שבתחילת הכתבה. נדמה שגם הקונספציה הזו התנפצה לרסיסים בשבת שעברה, ומחירי התמרון שצפוי בקרוב יושפעו מכך מאוד.
