אף אחד לא ראה את זה בא. למרות ההכנות המקדימות, ולמרות הקמפיין המתואם והעקבי עם הנשיא טראמפ, התקבלה בקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו בתדהמה מוחלטת הן במערכת המשפט והן במערכת הפוליטית.
ההודעה של דוברות בית הנשיא בצהריים (ראשון) יצרה הלם ובלבול כה עמוקים, עד שאפילו זריזי המקלדות שבין השרים והח"כים חיכו זמן רב לפני שהביעו התייחסות מגומגמת, לצאת ידי חובה. אבל ככל שהאבק שקע התבהרה התמונה שלפיה התזמון שבו בחר נתניהו לשגר אל הנשיא הרצוג את הבקשה החריגה אינו מקרי כלל וכלל.
מבלי שהוא נותן משהו בתמורה - לא הודאה, לא חרטה, ודאי שלא פרישה – נתניהו מבקש למעשה זיכוי מלא ממשפטו. וזה בטרם עמד למבחן הציבור אחרי אסון 7 באוקטובר, ומבלי שברור אם יש לו לגיטימציה ציבורית להמשיך לכהן כראש ממשלה.
בניגוד לניסיון של מתנגדיו לפרש את הבקשה כהודאה באשמה ובהפסד, נתניהו לא מתחנן לחנינה. אין בטקסט של הבקשה אפילו אות שמרמזת על כך. המסר שעולה מהמסמך לא מכוון בכלל להרצוג, אלא למערכת המשפט: "תחתכו הפסדים".
למה הוא מגיש דווקא עכשיו את הבקשה שהקפיד לטעון שלא יגיש? כנראה שיש לכך שלל סיבות, ואחת מהן ברורה לעין. נתניהו מזהה מערכת משפט מוחלשת, מבוהלת, שנמצאת בנקודת שפל ציבורי. פרשת הפצ"רית, הטענות לטיוח והתנהלות כושלת בפרשה מצד היועמ"שית, ואירועים נלווים אחרים, מטלטלים את קברניטי המערכת הזאת ומעוררים תחושה שמעגל הולך להיסגר.
בין אם זה נכון עובדתית ובין אם לא, נתניהו מזהה שעת כושר ואומר להם - שחררו לחץ ממני, ואני אשחרר לחץ מכם. או כפי שרמז בבקשה שהגיש לנשיא: "הענקת חנינה תאפשר לראש הממשלה... לעסוק בסוגיות נוספות, כגון במערכת המשפט ובתקשורת".
נתניהו רואה איך מעשיו נשאו פרי. המערכות שנגדן פעל בשנים האחרונות באופן אינטנסיבי, לא פעם בשטחים אפורים, נסדקות סוף סוף. אז הוא מתייצב מולן עם הצעה חד-פעמית. אם תרצו, הוא מציע להן חנינה הדדית.
לדעת נתניהו, המערכות הפוליטית והמשפטית שניהלו קרב גלדיאטורים הגיעו לנקודת הכרעה, והוא מציע תיקו. כל אחת תקבל את מה שהיא, לשיטתו, צריכה: המערכת הפוליטית תרפה מהיועמ"שית ומבית המשפט, ואלה ירפו ממנו.
וכדי לקבל חנינה, ייתכן שנתניהו אכן יצטרך את עזרת מערכת המשפט. הוא יודע שמאחר שמדובר בחנינה לפני משפט, הרצוג יבקש חוות דעת מהפרקליטות. ולחוות דעת כזאת עשויה להיות לכך השפעה עמוקה על התהליך ותוצאתו. מהצד השני, אולי הוא יצליח להשפיע על פרשת החוקר לתיק הפצ"רית, ולמנוע את אי הנעימות שמצפה לבהרב-מיארה.
ומלבד שעת הכושר שהוא מזהה, יש עוד עניין. כל מי שמשוחח עם נתניהו לאחרונה מזהה שהוא מותש מההליכים המשפטיים. שלוש אפשרויות תיאורטיות עמדו בפניו: בקשה לעיכוב הליכים (במילים אחרות: מסמוס הליכים), עסקת טיעון (שבה היועמ"שית הייתה מתעקשת על קלון), והאפשרות השלישית - חנינה אצל הנשיא.
מבין השלוש הוא בחר את זו שלדעתו – ויש להניח שהוא בדק לפני - היא בעלת הסיכויים הטובים ביותר. אם היא תתקבל, כל התוכנית הצליחה. אם היא לא תתקבל, הוא יחזור לעמדה הטבעית וינהל קמפיין הקוזאק הנגזל בסגנון "רציתי אחדות בעם, אבל אתם רציתם את הראש שלי". במקרה כזה, מערכת הבחירות הבאה תהיה אפילו יותר נפיצה משחשבנו.
