הנאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מלאכת מחשבת הסברתית - אבל הסברה המיועדת בעיקר לציבור הישראלי. בנאום בנוי לתלפיות מנה ראש הממשלה את כל הנימוקים ההסברתיים מדוע ישראל נוהגת כפי שהיא נוהגת בעזה, אך קיימת רק בעיה אחת: העולם לא קונה את המסרים האלה. בעבור הקהילה הבינלאומית נאום נתניהו משול לאטריות מחוממות.
הנאום המלא של נתניהו באו"ם
( צילום: UN)
עם כל הכבוד לכישורי ההסברה של נתניהו, ואלו רבים, העולם מצפה מראש ממשלת ישראל להציג מדיניות - וזו לא הייתה שם. כל שהוצג בכינוס העצרת הכללית של האו"ם הוא עוד מאותו הדבר. נתניהו אפילו לא התייחס ליוזמה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסיום המלחמה בעזה, ומה שחסר בנאומו ניתן לסכם במילה אחת: תקווה. תקווה לעולם ולא פחות חשוב מכך - תקווה לישראלים.
השבוע האחרון סימל שפל היסטורי במעמדה הבינלאומי של ישראל, עם הכרה של שורת מדינות העולם החופשי במדינה פלסטינית והאשמות של מנהיגים מעל בימת האו"ם על "רצח עם" שישראל מבצעת בעזה - גם מצד כאלו שעמדו לצדו לאורך כמעט שנתיים.
הגימיקים שליוו את הנאום לא יכולים לחפות על הכישלון המדיני הדיפלומטי שעליו חתומים נתניהו וממשלתו. גימיק הוא אמצעי לגיטימי להעברת מסר, ויש להשתמש בו בתדירות נמוכה. כשיש צבר של גימיקים מצד ראש הממשלה מעל בימת האו"ם זה לא נתפס כמשהו רציני.
הברקוד היה הברקה, למרות שאתר הזוועות שאליו הפנה חסום בישראל. גם הקרנה פתוחה של סרטון הזוועות באו"ם חשובה, אבל עכשיו נזכרתם? איפה הייתם שנתיים? עד כה הסרטון הוקרן רק למוזמנים, ולא להמונים. המשפחות התנגדו ולא היה מישהו בישראל שייקח אחריות וייתן הוראה לפתוח אותו לכלל עם טשטוש פנים. כעת, הדבר נתפס כניסיון לחפות על היעדר המסר באמצעות גימיקים.
2 צפייה בגלריה
החידון של נתניהו באו"ם, המעודדות הריעו
(צילום: Michael M. Santiago / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
מראות העזיבה של המשלחות בתחילת הנאום והאולם הריק במהלכו מסמלים באופן הוויזואלי ביותר את מצבנו: מנודים, נטושים ודחויים. באולם ישבו מנהיגי פפואה גינאה החדשה וטונגה. גם ראש העיר ניו יורק אריק אדמס הגיע באופן יוצא דופן להביע סולידריות. זה נחמד וחשוב – אבל מעט מדי.
במשלחת ישראל באו"ם טוענים שמאות היוצאים היו מתואמים ואורגנו ביוזמת הפלסטינים ומדינות ערב שחילקו את כרטיסי הכניסה שלהם לפרובוקטורים כדי להראות מופע גדול של נטישה. זה הצליח להם. בישראל נערכו לפרובוקציות, והגלריה הייתה מלאה ב"להקת המעודדות" של נתניהו: שמחה פאליק, מורד זמיר, חזי בצלאל, אלן דרשוביץ, ניקול ראידמן ושני ילדיה, מלקולם הונליין, רעייתו שרה, בנו יאיר וגם שרים. הם קמו, הריעו לנתניהו וקראו בראבו.
עורך הדין דרשוביץ אמר ל-ynet אחרי דברי נתניהו כי "היה זה נאום נפלא". לדבריו, "נתניהו באמת העביר את הנקודה שחיי יהודים לא זולים וישראל תילחם בחזרה. הוא עוקב אחרי העיקרון התלמודי של הקם להורגך השכם להורגו. זה היה נאום אינטראקטיבי. נאום מצוין. אני חושב שזאת הייתה הצלחה גדולה. האנשים שנטשו את האולם לא נטשו שאיראן דיברה, או סין. הם היו נשארים לנאום של חמאס. זה רק מוכיח את הצביעות שלהם".
אבל נתניהו לא היה במיטבו, נראה עייף והנאום שלו לא חד. היו גם דברים חשובים בנאום: אזכור שמות החטופים, הגם שנתניהו בחר להזכיר רק את שמות 20 החטופים החיים. את שמותיהם של החללים ושל תמיר נמרודי וביפין ג'ושי ש"יש חשש כבד לחייהם" - לא הקריא למרות שחלק מהורי החללים ישבו בגלריה באולם.
ציון רשימת ההישגים האסטרטגיים מאז 7 באוקטובר היה מהלך נכון. בשטף האירועים והמלחמה הלא נגמרת בעזה, נשכחו ההישגים הצבאיים הכבירים של ישראל וטוב שראש הממשלה חזר עליהם. דבריו של נתניהו נגד עלילת הג'נוסייד היו רהוטים ומדויקים, וכאן הוא גם הצליח להעביר את המסר.
2 צפייה בגלריה
מחאת משפחות החטופים מחוץ לבניין האו"ם. נתניהו הקריא רק את שמות החטופים החיים
(צילום: אמנון שמי)
טוב עשה שדיבר לתושבי עזה ולמנהיגי חמאס. טוב עשה גם נתניהו ששלח יד מושטת סוריה ולבנון, לפחות קצת תקווה. המסרים החיוביים שלו כלפי שתי המדינות תואמו עם האמריקנים, ונתניהו בעצם זורם עם היוזמה של טראמפ ושליחו טום ברק. זה היה אולי החידוש המרענן של הנאום.
מקורות דיפלומטיים הביעו פליאה על הביקורת שהטיח ראש הממשלה במדינות אירופה. לדבריהם, לרגע ראש הממשלה חשב שהוא נשיא ארה״ב. עם כל הכבוד לאנגלית המשובחת, מה שמותר לנשיא ארה״ב לא בהכרח נכון לראש ממשלת ישראל. הטחת ביקורת במנהיגי אירופה מעל בימת האו"ם אינה הדרך להשפיע על המדיניות אלא רק להעמיק את התהום.
יזכרו את הנאום הזה כנאום החידות של נתניהו, בעקבות אותו גימיק בדמות חידון, אבל לא בטוח שהוא ייזכר כאחד הנאומים הכי טובים שלו באו"ם. אולי זה בגלל השפל המדיני שבו ישראל נמצאת. לעולם כבר יש פחות סבלנות להקשיב.
