מטוסי הקרב של ישראל וארה"ב מפציצים את איראן מדי יום, ותושבי המדינה מספרים שמניין האזרחים שנהרגים הולך ועולה – וכך גם הנזק לתשתיות ומפלס החרדה במדינה. בשבוע החולף שלח משטר האייתוללות שוטרים וחיילים לרחובות, כדי למנוע את חידוש המחאה נגדו.
מיליוני תושבים בטהרן מסתגרים בימים אלה בבתים ומתקשים להירדם. בלילה שבין חמישי לשישי הרעידו את העיר פיצוצים עזים. "אני לא חושב שמי שלא חווה מלחמה יכול להבין את זה", אומר לסוכנות הידיעות AFP מורה בן 26. "כששומעים את ההפצצות אין לנו מושג איפה הן יפגעו", הוא מספר בבהלה. ישראל וארה"ב מדגישות כי הן מתמקדות במטרות של המשטר.
"עבור אנשים כמוני החיים נעצרו. כמעט כל היום אנחנו צופים בחדשות. כולנו מאוד לחוצים, ניסינו לאגור מים ואוכל, ולארוז תיק לשעת חירום", אומר המורה מטהרן. "אני לא חושב שלאף אחד יש את הכוח הנפשי או הפיזי להחזיק מעמד במלחמה שתימשך לאורך זמן. מי שהכי פגיעים הם הילדים. הילדים הקטנים לא רוצים להיפרד מההורים. אנחנו אפילו לא יכולים להעסיק אותם בבית כי אין לנו אינטרנט, והם לא יכולים לשחק ברשת או לצפות בתוכניות ילדים".
רוברט, איש עסקים בן 60 מטהרן, אומר שבימים אלה החיים בעיר "מפחידים מאוד" והתושבים "מבוהלים". הוא הוסיף: "טהרן התרוקנה. אנשים רבים עזבו. אפשר לשמוע את קולות הפיצוצים. בעיר הקימו מחסומים כדי למנוע ביזה ולהשיג שליטה על התושבים. כוחות אכיפת החוק מסתובבים עם נשק וציוד מיוחד". בסוף השבוע הוא חצה את הגבול מאיראן לארמניה.
היקף הנזק לבנייני מגורים ולתשתיות אזרחיות לא ברור, ולאור ההגבלות שמטיל המשטר על התקשורת החופשית קשה גם לאמת כמה אזרחים נהרגו בשבוע של מלחמה. לטענת משרד הבריאות האיראני, מספר ההרוגים בשבוע החולף עומד על 926, בנוסף לכ-6,000 פצועים – מספרים שסוכנות AFP לא יכולה לאמת. דוברת הממשלה, פטמה מוהג'ראני, אמרה אתמול שכתוצאה מהתקיפות נגרם נזק ל-3,090 בתים ו-528 נכסים מסחריים.
"אי אפשר להשוות את המלחמה הזאת למלחמה הקודמת", אמר פאיז מוחמד רחמי, אפגני שברח מטהרן, בהתייחסות ל"מלחמת 12 הימים" שהייתה בחודש יוני. "הם פוגעים בכל מקום, גם במקומות מגורים וגם ביעדים ממשלתיים", אומר פאיז בן ה-40, בזמן שהוא חוצה את הגבול מאיראן לאפגניסטן. דובר משרד החוץ של איראן, איסמאעיל בקאעי, האשים את ישראל וארה"ב ב"ירי מכוון לאזורים אזרחיים, ולכל מקום שלדעתן יגרום לסבל ונפגעים בהיקף המקסימלי".
ביום שישי פורסם תיעוד של אצטדיון אזאדי בטהרן, שבו 12,000 מושבים, כשהוא עולה באש והרוס. AFP ציינה שחלק ממטרות התקיפות באיראן היו באזורים מאוכלסים, לעיתים בצפיפות, וניכר כי חלק מבנייני המגורים והחנויות בקרבת יעדי התקיפות ספגו נזק כבד.
בתחילת המלחמה התנפצו החלונות בבית החולים הפרטי והיוקרתי "גנדי" בצפון-מערב טהרן. לפי ארגון הבריאות העולמי, הוא אחד מ-13 בתי חולים שניזוקו בשבוע החולף. לפי הפרסומים מספר הנפגעים הגדול ביותר היה בבית ספר יסודי במינאב שבדרום איראן. לפי גורמים איראנים 150 בני אדם נהרגו בתקיפה בשבת שעברה. לא ניתן לאמת את הדיווח על מספר ההרוגים בתקיפה, שישראל וארה"ב לא לקחו עליה אחריות. בתחקיר של ניו יורק טיימס נכתב כי סביר להניח שארה"ב היא האחראית לתקיפה. הפנטגון אישר כי הוא חוקר את התקיפה, ומזכיר המדינה מרקו רוביו אמר כי ארה"ב לא מבצעת ירי מכוון לבתי ספר.
ארגוני זכויות אדם הפועלים מחוץ לאיראן, שנחשבים למקור אמין על החיים ברפובליקה האיסלאמית, מספרים כי הם מתקשים לאמת את הדיווחים על מימדי הנזק והנפגעים. בתחילת המלחמה, כמו במהלך גל המחאה בחודש ינואר, ניתקה איראן את האינטרנט.
ברחובות איראן נפרסו שוטרים וחיילים בכוחות מתוגברים, רבים מהם בלבוש אזרחי. "בגלל שרוב בסיסי הבסיג' (הכוח הצבאי למחצה שכפוף למשמרות המהפכה) נהרסו, לכוחות האלה כבר אין היכן לשהות – ואנשיהן משוטטים ברחובות ביוזמתם, מטילים פחד ואימה, בודקים את הטלפונים של האנשים וחוקרים אותם", אמר ל-AFP אזאד, אדריכל במקצועו.
12 צפייה בגלריה
תורמים דם בבירה האיראנית. מספר הנפגעים במלחמה אינו ברור
(צילום: Asgaripour/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
האיראנים ששוחחו בימים האחרונים עם AFP העידו לא רק על חרדה, אלא גם על תסכול מעליית המחירים. מתנגדי המשטר סיפרו על הפחד מדיכוי המחאות – שהתבטא במחסומים שהקימו אנשי כוחות הביטחון שמסתובבים חמושים ברחובות.
"אני מנהל בית קפה במרכז העיר", אומר ל-AFP רזא בן ה-36, שגר בעיר בוקאן, שרוב תושביה כורדים. "בשני הלילות האחרונים האימה הגיעה לסף הדלת שלנו: הבניין של משרד המושל, ובסיס של משמרות המהפכה, שנמצאים במרחק של בקושי 200 מטר, נהרסו לחלוטין בתקיפות ישראליות-אמריקניות. היום הרחובות מלאים בשרידי רקטות ובהריסות של בניינים. ובכל זאת, בניגוד לכל הציפיות, אנשים ממשיכים לבוא לבית הקפה.
"מה שהכי מפתיע אותי זה שהם מתעקשים לשבת בחוץ, במרפסת, כדי לצפות בהפצצות – כאילו שזו הופעה", אומר רזא. "אולי זה בגלל שבאזור הזה אנחנו רגילים למלחמה, מאז שאנחנו ילדים, והפצצות כבר לא מספיקות כדי לשבש את שגרת החיים שלנו. חוץ מזה, עכשיו חודש הרמדאן, ואנשים רגילים לבלות בבתי קפה או לטייל בעיר בשעות הערב".
"הבעיה האמיתית היא כסף", מספר רזא. "הבנקים כבר לא מחלקים מזומן, ורבים מכרטיסי האשראי חסומים. לכן, בבית הקפה שלי קיבלתי החלטתי: מי שלא יכול לשלם על הקפה שלו – הקפה עליי. בזמנים כאלה, הסולידריות היא הדבר היחיד שמלחמה לא יכולה להרוס".
"יש לא מעט מרגלים"
"יש הרבה שוטרים, אבל זה לא דרמטי. יש לא מעט מרגלים והממשלה האיראנית מנסה לאתר אותם", אומר מחמד בן ה-34 מטהרן. "מכיוון שהמצב היה מתוח ברחובות, לא יצאתי הרבה מהבית. יש שתי קבוצות: אלה שתומכים בממשלה, ואלה שמתנגדים לה. בימים מסוימים קבוצה אחת יוצאת, ובימים אחרים הקבוצה השנייה מפגינה. בימים האחרונים הרחובות היו מלאים בעיקר באנשים שהתאבלו על מותו של המנהיג העליון עלי חמינאי".
"פעם חשבנו שאם תפרוץ מלחמה אספקת החשמל תיקטע, וכך גם המים והגז", מספר אמיר, בן 40 מטהרן. "אבל הרפובליקה האיסלאמית הוכיחה שהיא האויבת של העם: לא נקטע שום דבר חוץ מהאינטרנט. בלי אינטרנט אין לנו מידע על החדשות, התראות על פינוי או מה קורה לקרובים שלנו". הוא מוסיף כי חנויות רבות בטהרן סגורות בימים אלה.
"בינתיים אנחנו בטוחים", מספר בעל חנות מהעיר שיראז. "נראה שהם תוקפים רק בסיסים צבאיים. אנחנו שומעים את התקיפות ואומרים בקול 'כל הכבוד'. אחרי המוות של חמינאי אנשים יצאו לרחובות וחגגו, והרחובות היו מלאים. בלילה שלאחר מכן תומכי המשטר החלו לנסוע ברחובות בשיירות של מכוניות, מניפים את דגל הרפובליקה האיסלאמית יחד עם דגלים שחורים לאות אבל. המספר של תומכי המשטר קטן מאוד, כנראה מדובר בעיקר במשפחות של אנשי משמרות המהפכה או באנשים שקשורים למשטר".
