קולות רבים תהו בשבוע החולף: "מתוך 7,000 חוזים אישיים בהוראה שהוצעו בשנים האחרונות ל'טאלנטים' רק 30 נחתמו". הכיצד? שואלים עצמם פקידי משרדי החינוך והאוצר ומאשימים אחד את השני במחדל. עיריית תל אביב, שמזמן מתפקדת כישות אוטונומית, הכריזה על תוכנית דיור בר השגה למורים בעדיפות עירונית עליונה כולל מנוי לקאנטרי קלאב והטבות חניה.
כך נראה הטיפול במשבר החמור ביותר בהוראה מאז קום המדינה: הטבות נקודתיות מצד רשויות מקומיות חזקות, בשעה שמשרד החינוך שאמור להוביל את הפתרון הלאומי, פותח עוד אגף לטיפול בבעיה במקום לפעול במהלך עומק אמיץ ורדיקלי.
זה הרגע להזכיר את הנתונים: המחסור הרשמי עומד על כ-5,500 עובדי הוראה, בעיקר בבתי הספר היסודים ומחנכי כיתות, ובמקצועות אנגלית, מתמטיקה ומדעים. לא פחות חמור הוא המחסור ה"סמוי" - העסקת עובדי הוראה בלתי מוסמכים. משרד החינוך מפיק כל שנה אלפי אישורים חריגים למורים חסרי הכשרה למקצוע אותו הם מלמדים למשל לשליש ממורי המתמטיקה בחטיבות הביניים.
המקצוע המוביל במורים בלתי מוסמכים הוא לא פחות מהלשון העברית - קרוב ל 60% מהמורים המלמדים בתיכון את המקצוע אינם מוסמכים. כמעט 20% מהמורים נושרים מהמערכת תוך חמש שנים, חצי מהם כבר לאחר השנה הראשונה וכ- 30% מבוגרי ההכשרות בוחרים כלל לא להיכנס למערכת (כ 3,000 מורות וגננות).
לא על הכסף לבדו
קברניטי החינוך בישראל אינם מצליחים להבין ששכר לבדו לא יפתור את המחסור במורים. ייאמר מראש ללא כחל ושרק- שכר המורים חייב להשתנות ועימו כמובן גם מבנה ההעסקה ואיכות ההכשרה. אחרי שהדברים נאמרו, נסביר מדוע חוזים אישיים, דיור מוזל ואפילו מנוי לפילאטיס לא ישנו את התמונה העגומה, שהיא סכנה לאומית ברורה ויותר מיידית ממה שנראה לנו. בשעה שישראל נלחמת על ביטחונה הפיסי היא מאבדת את חוסנה הרוחני ומפקירה את חינוך ילדיה ודמותו של הדור הבא.
אז מהו אם כן מודל השינוי שיציל את מערכת החינוך מאובדן מוריה?
התשובה טמונה בשתי מילים: מעמד ומשמעות. מעמד המורה בישראל נרמס תחת שני מגפיים כבדים: הראשון הוא החברה, או כפי שהיא נקראת במערכת החינוך- ההורים. הזלזול, הביטול ולעיתים אף ההתעמרות כלפי המורים מצד ההורים פוגעת במעמד המורה באופן אנוש כשהם חשופים ללא הגנה, לרוב אל מול עיני תלמידיהם. כל מי שמבקר בבתי הספר או מאזין לשיח הציבורי על המורים אינו צריך הסבר נוסף. המגף השני הוא משרד החינוך בעצמו, שאינו מגבה את מוריו באופן מתמשך ומאידך ממשיך לנהל אותם ב -micro management בלתי נסבל עם דרישות נוקדניות השוחקות אותם תדיר.
חשוב להזכיר שקיימים איי מצוינות פורצי דרך בבתי ספר ייחודים, ברשויות עתירות משאבים או בכיתות עם מורים אמיצים ה"מורדים" בהצלחה ברגולציה המסורתית. אך זו גם הבעיה - חינוך הינו חשוב מידי כדי להשאירו ל"שטח שישנה מלמטה"
כל מורה הנכנסת לכיתה או גננת המכנסת את ילדיה מגייסת תעצומות נפש בלתי רגילות. תחושת השליחות יחד עם ההערכה והאהבה מהילדים הם מקור האנרגיה הראשי שלהן. את הזלזול, חוסר הגיבוי והחודרנות יש לעצור ללא דיחוי. זה ייעשה רק תחת מהלך מנהיגותי מעשי בהיר מצד שר החינוך הבא, שרצוי מאוד שיזכור שתפקידו הוא להביא מורים מצוינים ולהגן עליהם, במקום לרדוף מורים או לטייח הישגי תלמידים.
המשמעות
אין אדם שיכול למצוא משמעות ללא תנאים של חירות, על אחת כמה וכמה איש חינוך, שאינו יכול לשאת תוארו זה אם אינו פועל על פי אמונתו, תפיסתו ומצפונו. חירות מביאה איתה אחריות הטומנת בחובה יצירתיות ותחושת שייכות אל היצירה. כבילת המורים בתוכניות לימודים מיושנות, מבנה הוראה ולמידה מסורתי (מערכת השעות השבועית כמשל למאובנות בתי הספר) ומבנה הערכה ומדידה מספרי וקשיח, אינם מאפשרים למורים להיות "מהנדסי הוראה" מפתחים ומתפתחים ומשאירה אותם על תקן טכנאים מיומנים בטכניקות שונות כמו "שליטה בכיתה" או "הצלחה במבחנים".
חשוב להזכיר שקיימים איי מצוינות פורצי דרך בבתי ספר ייחודים, ברשויות עתירות משאבים או בכיתות עם מורים אמיצים ה"מורדים" בהצלחה ברגולציה המסורתית. אך זו גם הבעיה - חינוך הינו חשוב מידי כדי להשאירו ל"שטח שישנה מלמטה". הוא חייב להיות מופקד בידי המדינה. העובדה שמשרד החינוך בתת תפקוד אינה אומרת שיש לפרקו מסמכויותיו - יש לשנות את טיבן ולבנות אותו מחדש באופן מותאם למטרות החינוך ובהתאמה אל העולם המשתנה לנגד עינינו בתאוצה סילונית.
מנדי רבינוביץ,צילום: רונית אפרתכל ניסיון למשוך מורים אל המערכת בפיתוי כספי או הטבות כלכליות לסוגיהן נידון לרדת לטמיון. גם החוזה האישי המפתה ביותר סופו להישאר על הנייר. הדרך לשינוי מתחילה דרך תקצוב נדיב למוסדות להכשרת מורים, שחרור מאסיבי של הרגולציה בהם והפיכתם למובילי הכשרת עלית נחשקת וחדשנית. היא ממשיכה בטיפול מידי בשיפור מעמד המורים והענקת אוטונומיה משמעותית להם ולמנהליהם ומסתיימת בשינוי פרדיגמטי במבנה הזמן והמרחב בבתי הספר והגנים. או אז גם נתקן את שכר המורים והגננות כראוי למי שבידיהם מופקד עתיד ילדינו.
אם לא נעשה כל זאת ונמשיך לנסות ללמד את ילדי המאה העשרים ואחת במוסדות מהמאה התשע עשרה – נמשיך לבכות את אובדן החינוך. אם נעז לפרוץ דרך ונפעיל מודל שינוי אמיץ - אומת הסטארטאפ הטכנולוגית תהפוך להיות מעצמת חינוך עולמית.
הכותב הוא מנכ"ל מכללת בית ברל
