2 צפייה בגלריה
ראשי מפלגות הקואליציה
(צילום: אלכס קולומויסקי, הדר יואביאן , נועם מושקוביץ' דוברות הכנסת, שאול גולן)
כותרות העיתונים הישראליים מבטאות לאחרונה פסימיות נוכח הטלטלה הפוקדת את המדינה ואת החברה על רקע המהפכה המשפטית. באחד נכתב "מדינה תקועה" ובאחר "מדינה משותקת". הן לא רק תמצית של משבר שיצרה הממשלה בטרם מלאו מאה ימים לכהונתה, אלא הן ביטוי למשבר חברתי עמוק.
הפלסטינים שעוקבים אחר ההתרחשויות מעבר לגבול יודעים היטב מה עלול לקרות כשכוחות דתיים מקבלים מנדט בבחירות. אלה סבורים שהמנדט מעניק להם את הזכות לחולל שינויים בנורמות חברתיות ופוליטיות. הם גם מאמינים שיש להם את המונופול על האמת וכי הדרך לשם מסתמכת על ריאקציונריות אידאולוגית ועל פסוקים דתיים. הכוחות הדתיים מתנהלים על פי הגדרות אידאולוגיות הרואות בגמישות הפוליטית דבר פגום וחריג. כך לדוגמה בצלאל סמוטריץ' מעלה על נס את יהושע בן נון ושואב מסיפורו התנ"כי את תורתו הפוליטית, תורה הפוגעת בלכידות החברה הישראלית וגורמת לשסע. מתח זה הוא תחילתו של שסע חברתי עמוק שלא ניתן להירפא ממנו במהירות ושסיומו בחלוקת החברה לשני גושים.
בישראל הנוכחית אין מקום לפתרונות של פשרה. המנהיג של הציונות הדתית שולט בפועל בממשלה. הוא מוכר כאיש שאינו נסוג מעמדותיו ואינו חוזר בו מהבטחותיו לציבור בוחריו. הוא אידאולוג תנ"כי יהיר. לא אכפת לו מההפגנות של ציבור, שבעיניו מורכב מחילונים ומכופרים, וגם לא מכל הגינויים הבין-לאומיים שבאו בעקבות הצהרתו כי צריך "למחוק את חווארה". אחרי הכול, אמירתו מתכתבת עם גורלה של יריחו הפלסטינית בימי יהושע בן נון, שגם היא נשרפה ונהרסה. גם לא אכפת לו ממה שאומר השגריר האמריקני בישראל, שתיאר את אמירותיו כדוחות וכפוגעניות. מה שחשוב לסמוטריץ' הוא להמשיך ולהוציא את תוכניתו אל הפועל.
לא נותרה דמות מרכזית בישראל, לרבות בכירים לשעבר או בהווה, שלא הביעה דאגה עמוקה נוכח המבוי הסתום שאליו הגיעה המדינה שבעה עשורים וחצי מאז הקמתה. זוהי מדינה שידעה להתאים את עצמה, את חוקיה ואת יחסי החוץ שלה לתנאים הקיימים תוך שהיא בוחרת מתוך האפשרויות הקיימות כדי לשמור על נקודות הכוח היחסיות שלה - כלפי פנים וכלפי חוץ. זוהי מדינה שניהלה את ניגודיה הפנימיים ביעילות מתוך מטרה לשמור על אחדותה החברתית. אך לפתע, הגיע מי שמאיים למוטט את כל המערכת הזו.
למרכיבי הממשלה אין דרך חזרה, ואין מקום לדיאלוג שקרא לו הנשיא הישראלי. הקואליציה אינה רוצה בהידברות. בנימין נתניהו ואריה דרעי זקוקים להפיכה משטרית. נתניהו - כדי להיחלץ מאימת הדין, ודרעי כדי לשוב לממשלה. ואילו איתמר בן גביר וסמוטריץ' צריכים אותה כדי להשלים את שליטתם וליישם את תוכנית הסיפוח. נותרה מפלגת יהדות התורה, שדוחפת בלהט לקדם את ההפיכה כדי להשיג מטרה משלה: להגדיל את התקציב לרשתות החינוך שלה ולחולל שינויים בתוכניות החינוך כדי לבסס, יחד עם הציונות הדתית, את הזהות היהודית.
סמוטריץ' הגיב בסיפוק על שחברת פיץ' הותירה את דירוג האשראי של ישראל על כנו ולא הורידה אותו עד כה למרות אזהרותיה. לדעתו של העיתונאי גדעון לוי, השארת הדירוג ברמתו הנוכחית רק תגרום נזק רב יותר לישראל שכן הוא מעניק רוח גבית למנהיגי ההרס העצמי להמשיך בדרכם ולהשלים את מלאכת ההשחתה.
בכל מקרה, לא נראה שתהיה פשרה. חברי הקואליציה כבר סגרו את הדלת, לא רק כלפי פנים אלא גם כלפי חוץ. הדבר ניכר היטב כשהם התייחסו למפגש בעקבה שבירדן שנערך לאחרונה בחסות ארה"ב. הם הוכיחו שוב ושוב: הם לא מוכנים לשום דיאלוג.
כך הורסים האידאולוגים את חברתם. הניסיון ההיסטורי מעיד כי בתוך חברות הנשלטות על ידי כוחות דתיים נוצרת התכתשות פנימית שהופכת את החברה לזירת מלחמה ומביאה להתנוונותה ולקריסתה; כשציבור משעבד את ההווה שלו לטובת תפיסות העבר זהו מרשם בדוק להתנגשות. על הישראלים להדק היטב את החגורות שכן המטוס שלהם מאותת שהוא עומד לנחות נחיתת אונס.
- אכרם עטאללה הוא חוקר ופרשן פוליטי פלסטיני. המאמר המלא פורסם בתחילת החודש בעיתון הפלסטיני אל-איאם. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
