יותר מ-24 שנות מאסר, אולי אף 27 שנים - ו"לקבוע רף חדש של ענישה". זהו גזר הדין שמבקשת הפרקליטות מבית המשפט להטיל על אביעד משה, שהורשע בניסיון הרצח של שירה איסקוב בביתם במצפה רמון בספטמבר אשתקד, וכן בהתעללות בבנם הפעוט שהיה עד לאירוע הנורא. בדיון הטיעונים לעונש שנערך אחר הצהריים (יום ה') בבית המשפט המחוזי בבאר שבע קראה הפרקליטות לעונש החמור ביותר במתחם הענישה של בין 24 ל-27 שנים שניתן בעבירות מסוג זה.
נציגת הפרקליטות, עו"ד מיטל אולק אמויאל, ביקשה מבית המשפט להטיל את עונשי המקסימום על כל אחת משתי העבירות שבהן הורשע משה: "ביקשנו שבית המשפט ייצור הלימה בין אמירות על חומרה ואכזריות לבין העונש שיוטל. התקשינו למצוא מקרה כה חמור. מאחר שלא מצאנו שום פסיקה שבה נאשם הורשע בנוסף בהתעללות בקטין, בנסיבות כאלה יש כאן נפגע עבירה נוסף. צריך לקבוע רף חדש של ענישה. אנו מבקשים מבית המשפט ללכת צעד נוסף לרמת הענישה".
בבקשת העונש החמור מקווה הפרקליטות לשלוח מסר ברור, כזה שיעודד הרתעה ויסייע אולי למנוע מקרים דומים בעתיד. "יש מגמת עלייה ברורה", אמרה עו"ד אולק אמויאל בהתייחסות לאלימות נגד נשים. "צריך לסמן את המגמה לשינוי להחמרה משמעותית כלפי מי שביקשו לרצוח ועשו את המעשים החמורים ביותר כלפי בנות זוגן. העונשים צריכים להיות בהתאם".
הדיון באוגוסט שבו הורשע אביעד משה בניסיון הרצח ובהתעללות בקטין
(צילום: רועי עידן)
מוקדם יותר משה עצמו עלה לדוכן העדים ואף ש"התנצל" בפני איסקוב ו"כל מי שנפגע" ממנו, הוא חזר על טענות שכבר העלה במהלך המשפט ולפיהן עבר "קנטורים" מצדה של אשתו לשעבר. הוא ננזף על ידי ראש הרכב השופטים שאמרה לו להתמקד בטיעונים לעונש ולא במשפט שפסק דינו כבר ניתן. גם בפרקליטות התייחסו לדבריו בבקשת העונש החמור: "גם בהזדמנות הזו שניתנה לו הנאשם היה עסוק בהטחת אותן האשמות בנפגעת. היא לקחה לו. היא עשתה לו. זה מלמד שלקיחת האחריות מהפה אל החוץ".
נציגת הפרקליטות, עו"ד אולק אמויאל, תיארה בצורה קשה את ניסיון הרצח, שבוצע בעזרת סכין גדולה ובמערוך שבאמצעותו איסקוב הכינה זמן לא רב לפני כן חלות לארוחת החג, ואמרה כי המעשים בוצעו באכזריות נוראה. לדבריה מדובר היה ב"סאדיזם של ממש", וכזה שעד כה לא הגיע בחומרתו לפתחו של בית המשפט.
"הנאשם ניסה בכל דרך לגרום למותה. הוא חבל בה שוב ושוב. זה היה תופת עבורה ועבור הבן שלה. הוא שבר את שיניה ורוצץ את גולגולתה. בהמשך חנק אותה עם מבט של שנאה בעיניים תוך שמסנן 'תמותי כבר'. לבסוף דקר אותה בכל פלג גופה העליון וגרם לניקוב ריאותיה. לא נתקלתי במקרים שבהם נעשה שימוש בכל כך הרבה אמצעים, עדות לכך שהיה כל כך נחוש לגרום למותו של אדם".
7 צפייה בגלריה
שירה איסקוב במהלך אשפוזה בבית החולים. הפרקליטה ביקשה מהשופטים: "תזכרו את התמונה הזו, לא את השער ב'לאשה'"
(באדיבות המשפחה)
7 צפייה בגלריה
איסקוב מדליקה משואה לצד שכנתה עדי גוזי שהצילה אותה. "הפכה לסמל לנשים רבות"
(צילום: אלכס קולומויסקי)
היא הוסיפה: "אני מבקשת להתעכב על האכזריות שבמעשים. עוצמת האכזריות באה לידי ביטוי בעדי הראייה. ביטויים כמו 'פוצץ לה את החיים'. 'עדי אספה לה המוח'. 'זה פשוט סרט אימה'. אפשר לתאר את הטראומה שנגרמה גם לשכנים. אפשר לדמיין ולהזדהות עם רגעי החרדה של הוריה של שירה. חוסר אונים מוחלט בשביל הורים".
לדברי התובעת, "האכזריות מתעצמת כי הכול נעשה לנגד עיניו של ילד שטרם מלאו לו שנתיים. הוא נאלץ לצפות איך אביו מנסה בדרך סדיסטית וברוטלית לרצוח את אמו כשדמה מותז עליו. העובדה שהמעשה בוצע על ידי אביו נגד אמו, האדם שהוא הכי קשור אליו, מעצים את האירוע. הפעוט היה בלב האלימות והאימה כפי שבית המשפט קבע. הנאשם התעלם לחלוטין מזעקות הילד שצרח לשמיים חרף תחנוניה של שירה שייקח את הילד ויחבק אותו".
7 צפייה בגלריה
צוות התביעה במשפטו של אביעד משה. מימין לשמאל: אבי ביטון, מורן גז ומיטל אולק אמויאל
(צילום: חיים הורנשטיין)
הפרקליטה ביקשה עוד מהשופטים לזכור את תמונותיה של איסקוב מתקופת אשפוזה בבית החולים - ולא מהשער בשבועון "לאשה" ובטקס הדלקת המשואות שבו השתתפה. "טקס המשואות זה לגמרי בגללה ולא בגלל הנאשם. כי הפכה לסמל לנשים רבות. כבר אז בבית החולים נחשפה (ואמרה) 'אני שירה איסקוב ובעלי ניסה לרצוח אותי. ואין לי מה להתבייש'. אבל שום דבר לא ייזקף לזכות הנאשם. הוא עשה הכול כדי שלא תהיה פה". את הפרקליטות ייצגו גם עורכי הדין מורן גז ואבי ביטון.
משה "התנצל", אבל טען: "קולי לא נשמע"
גם משה עצמו כאמור דיבר היום בדיון הטיעונים לעונש. "זאת ההזדמנות שלי לדבר מולכם. דבר שרציתי לעשות מזמן ולא התאפשר", אמר בפתח הדיון. "חשוב לי להאיר את עיניכם למרות הכרעת הדין, אולי עוד לא מאוחר וניתן לבדוק מסלול מחדש. אני רוצה לפתוח בהתנצלות. אני מבקש סליחה משירה. מהבן שלי ל'. מהמשפחה של שירה ושלי ומכל מי שנפגע ממני. סליחה כנה ואמיתית וחרטה. אני לא יודע את נפשי מרוב צער ובושה".
בשלב זה חזר על טענותיו מהמשפט: "מחובתי להביא את הדברים לא מתוך מקום להציג את שירה באור שלילי. אני מרגיש שקולי לא נשמע. כל טענותיי נרמסות". הוא הוסיף כי "המצב הנפשי שלי היה תוצאה של קנטור. צריך לבחון את זה תחת מיקרוסקופ ולא בתקופה של שבועיים טרם המקרה. היה לנו משבר בנישואין שכלל איומים של שירה שאם נתגרש היא תחזור לגור בצפון ותיקח את ל' ותרחיק אותו מהמשפחה. שיא המשבר היה תלונה שלה למשטרה שבסופו של דבר נסגרה".
7 צפייה בגלריה
אביעד משה בדיון הקודם שבו הורשע. השופטת נזפה: "זה לא מקום למקצה שיפורים"
(צילום: חיים הורנשטיין)
משה ביקש לטעון כי בנו לא סבל מפוסט טראומה. הוא התחייס לאותו ריאיון שהעניקה בעבר איסקוב ל"לאשה", וטען: "שירה כותבת בשער שהוא הפסיק לדבר אחרי המקרה. היא מגייסת את תמיכת הציבור על בסיס דבר מוטעה כדי לקבל את התמיכה".
השופטת יעל רז לוי, ראש הרכב השופטים, ביקשה שיתמקד בטיעונים לעונש. סנגורו, עו"ד בני זיתונה, השיב: "יש כאן מישהי שהקול שלה נשמע מאוד חזק. ויש פה מישהו שקולו לא נשמע". השופטת גילת שלו הבהירה לו: "שמענו אותו. הוא העיד. קולו נשמע. לבוא ולומר שזו ההזדמנות הראשונה שלו? עם כל הכבוד עכשיו זה זמנו לטעון לעונש ולא לעשות מקצה שיפורים". בשלב זה אמר משה: "אני רוצה לומר את אשר על לבי". הוא טען כי איבד את שפיותו ואיבד את זכרונו. השופטת רז לוי ביקשה ממנו פעם נוספת שיעסוק בטיעונים לעונש וש"לא יפתח את המשפט מחדש".
7 צפייה בגלריה
איסקוב בדיון באוגוסט האחרון. "מצפה לעונש המקסימלי בכל העבירות"
(צילום: חיים הורנשטיין)
בהמשך טען משה: "הייתי תחת אלימות מילולית. ביום הארור שכלל זריקת פרחים שאשים אותם בקבר של אחותי. זריקת צבעים. יריקות. זה החזיר אותי למשבר הנישואין. כשהיא רצתה לקחת את הילד. הייתי תחת איומים. זה למה הקלטתי ביום הארור". הוא הוסיף כי "בנקודת הזמן היה איבוד שפיות. יש לי נתק בזיכרון. אני מוכן להיבדק. זה לא התאפשר לי". הוא טען בין היתר כי "יש לי את הסיווג הכי גבוה שיש. בניתי את אחד המתקנים הכי מסווגים שיש".
בדבריו שב וניסה להציג את ניסיון הרצח ככזה שאירע אחרי מה שתיאר כש"השפלות" מצדה של איסקוב, אם כי טען כי לא מדובר בניסיון להסיר אחריות ממעשיו. "היא ידעה ללחוץ לי על הנקודות הכי כואבות לי. היא ידעה כמה אהבתי את הילד. הייתי מוכן לספוג השפלות רק שהילד לא ינותק ממני. אני מעלה את זה לא כדי להסיר אחריות חלילה. ברור לי שאני משלם את המחיר. זה מייסר אותי. כל יום שאני פוקח את העיניים בבוקר נראה לי שאני נמצא בעולם מדומה". הוא הוסיף: "אני מבקש לשפוט אותי במידתיות. אסיים בסליחה וחרטה שיש בי. שוב ושוב ושוב עד סוף ימי חיי".
סנגורו של משה, עו"ד זיתונה, טען בהמשך כי לא מדובר באירוע חריג בחומרתו. "אני לא חושב שאפשר להגדיר את האירוע כסדיזם. תחילתו באיבוד שליטה. אירועים של סדיזם ממש נקבע להם עונש נמוך יותר בפסיקה".
דקר 20 פעם עם סכין מטבח, והתעלם מזעקות הבן והשכנים
ניסיון הרצח בוצע במהלך ויכוח בין בני הזוג בערב ראש השנה אשתקד. בכתב האישום צוין כי משה היכה בראשה של איסקוב במערוך עץ שבו השתמשה לצורך הכנת החלות לראש השנה, חנק אותה בצווארה ודקר אותה כ-20 פעמים באמצעות סכין מטבח משוננת עם להב באורך של כעשרה סנטימטרים. במהלך התקיפה חסם משה בגופו את דלת הבית, התעלם מזעקותיה של איסקוב, מזעקות הבן, הוריה והשכנים. בזמן הזה גם לקח פסק זמן בין תקיפה לתקיפה כדי לנהל שיח עם שכניהם שהתחננו שיפסיק - ובהם עדי גוזי, שנחשבת למי שהצילה את איסקוב בסופו של דבר. איסקוב נפצעה באורח קשה ואושפזה לזמן ממושך בבית החולים.
שיחה עם שירה איסקוב, לילי בן עמי ושירה ווישניאק
(כתבתה של הדר גיל-עד, צילום: ירון ברנר ושמוליק דודפור)
לצד עבירה של ניסיון רצח משה הורשע בסוף אוגוסט השנה, באופן תקדימי, גם בהתעללות בקטין. כתב האישום המקורי שהגישה פרקליטות מחוז דרום לא ייחס לו את העבירה הזו, אולם היא הוספה בהמשך בשל העובדה שבכל זמן התקיפה שהה בנם הפעוט לצידה של שירה. לפי האישום הוא גרם סבל לילד, הפחיד אותו באופן משמעותי והתנהג כלפיו באכזריות, בכך שכפה עליו להיות נוכח ולצפות במעשיו כלפי אימו.
"אמירותיו של הנאשם כי לא רצה במותה הן לא יותר מאמירות בעלמא", קבעו השופטים בפסק הדין שאותו הקריאה אז ראש ההרכב יעל רז לוי, שאליה הצטרפו השופטים גילת שלו ואהרון משניות: "עדותו בפנינו עיקרה עסקה בהצגת המתלוננת באור שלילי ביותר. הוא צייר תמונה שלפיה האשם במתלוננת והמשיך עם אותם דפוסים שליליים. נותרנו לאחר עדותו עם חור שחור. הגם שאינו מתכחש למעשיו, הוא לא מוכן לענות על שאלות בנוגע אליהן".
אחרי הכרעת הדין אמרה אז איסקוב: "כולי רועדת, יש הקלה ענקית. עדיין לא חזרתי לנשום. אני צריכה לעכל את זה. אני מופתעת ומשמח שהצדק נעשה. בעיקר שהאפוטרופסות נשארת אצלי והבן שלי לא יראה את כותלי הכלא. זה מה שהפחיד אותי ורעדתי מזה כשהגעתי. נראה מה יהיה בגזר הדין, אני מצפה לעונש המקסימלי בכל העבירות. כיף שהכירו בזה שהילד לא נפגע פיזית אלא נפשית. רק אחרי 11 חודשים הוא חזר לדבר, הוא בעיכוב שפתי, אבל משמח שהכירו בזה. לשמחתי נשארתי בחיים. לנשים שמפחדות להתלונן אני אומרת תאזרו אומץ. זה מקום שלא קל להיות בו".
