בדו״ח האחרון של איגוד מרכזי הסיוע הופיע נתון מדאיג: שיא של עשור בפניות על פגיעה שהתרחשה תוך שימוש בסמי אונס וחומרים מטשטשים - יותר מ-300 בשנה בסך הכל. אלא שהמספר הזה מבטא פער דרמטי: בעוד שמספר הפניות זינק, רק מיעוט מהפניות מבשילות לכדי תלונה במשטרה, ומיעוט קטן עוד יותר מתורגם לכתב אישום. על הרשעה בתקיפה מינית תוך שימוש בסם אונס כמעט שאין מה לדבר. ״נכון להיום, במדינת ישראל הורשעו רק שני אנשים על שימוש בסם אונס״, אומרת עו״ד הלה נויבך מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
דבריה נאמרים על רקע החלטת הפרקליטות לסגור מחוסר ראיות את התיק נגד המוזיקאי יובל וילנר, שנחשד באונס שי לי עטרי ונעמה שחר. עטרי סיפרה כי להערכתה סם אונס מעורב באירוע שבגינו התלוננה במשטרה.
לדברי עו"ד הילה נויבך הסיבה למיעוט כתבי האישום נובעת בראש ובראשונה מאופיו של הסם ושל הפגיעה שהוא מחולל. ״הנפגעות לא זוכרות כלום, ומתעוררות אחרי שהפגיעה הסתיימה״, היא מסבירה, ״הן יכולות לספר בדיעבד שהתעוררו מדממות, מקיאות. הגוף שלהן זוכר, אבל הן לא יכולות לספר מה הוא עשה ואיך, כי הסם עשה את עבודתו״.
העובדה שבמקרה של יובל וילנר החליטו שי לי עטרי ונעמה שחר להגיש תלונה היא בגדר ״מאבק הירואי, כל אחת בדרכה״, אומרת נויבך, ״הן יודעות מה הן עברו, יודעות מה הגוף שלהן חווה. הן היו מספיק אמיצות להגיש תלונה, ולספר לעולם מה קרה להן״. סגירת התיק היא ״שברון לב גדול״, אומרת נויבך. נקודת האור היא התמיכה הציבורית המהדהדת שקיבלו השתיים לאורך הדרך - שהתבטאה בין השאר ב״מחאת הפייסבוק״ שבמסגרתה פרסמו עוד ועוד אנשים את שמו של יובל וילנר חרף צו איסור הפרסום שהיה אז בתוקף. ״באיזשהו אופן, בתיק הזה, הציבור הביע חוסר אמון במערכת המשפט. הציבור ׳הצביע במקלדת׳ עם חשיפת השם״.
פרסמו את שמו למרות האיסור. יובל וילנר
הקושי בתיאור קוהרנטי של העובדות במקרה של שימוש בסם אונס הוא רק אחד מהקשיים שעמן מתמודדות ומתמודדים נפגעי תקיפה מינית - במקרה של תקיפה שנעשתה תוך שימוש בחומרים מטשטשים, וגם במקרים אחרים. ״קיים פער גדול מאוד בין שפת הפגיעה המינית לשפת המשפט״, אומרת נויבך, ״אלה שתי שפות נפרדות, והרבה פעמים הן לא נפגשות״.
זו הסיבה שכ-80% מתיקי עבירות המין נסגרים עוד לפני הגשת כתב האישום, כאשר הסיבה הנפוצה לכך היא חוסר בראיות. ״המשמעות היא שמערכת המשפט כפי שהיא היום לא יודעת להתמודד עם תיקי עבירות מין״, אומרת נויבך, ״כאשר תיק נסגר מחוסר ראיות המשמעות היא לא שהדברים לא קרו, ובוודאי שהמשמעות אינה זיכוי של החשוד בפגיעה; המשמעות היחידה היא שמערכת המשפט לא יודעת להתמודד עם התיק, משום שהרשעה בפלילים מצריכה ׳סיפור׳ קוהרנטי, עם התחלה אמצע וסוף. אלא שפעמים רבות, נפגעות עבירות מין לא יכולות לספק את הסיפור הזה". קושי לספק את הסיפור המלא קיים לא רק כאשר היתה פגיעה מכוונת בתודעה על רקע חומרים, אלא גם בשל האופי הקשה של הפגיעה עצמה. ״פעמים רבות הנפגעות חוות ניתוק במהלך הפגיעה. כך שבדיעבד הן יכולות לספר על הכתם שהיה על התקרה, על השיר שהתנגן ברקע, אבל לא על הפגיעה עצמה״.
"סטירת לחי לשי לי ונעמה"
התיקים שנסגרים הם אלה שמראש הגיעו לכדי תלונה במשטרה - וגם במקרה הזה, מדובר במיעוט זניח בהשוואה למספר הפניות שמצטברות מדי שנה במרכזי הסיוע השונים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: בשנה החולפת טופלו במרכזים כ-50 אלף פניות בסך הכל, מתוכן 16 אלף היו פניות חדשות - כלומר של נפגעות ונפגעים שלא פנו קודם לכן, וביקשו כעת להתייעץ ולחלוק את אשר על לבם. ואולם, רק כ-10% מסך הפניות הבשילו לכדי פנייה למשטרה. נויבך מפרשת את הנתון הזה כחוסר אמון מוחלט של הנפגעות במערכת המשפט. הן אומרות לעצמן: למה שאגיש תלונה, אם התיק שלי ייסגר?״. לכך יש להוסיף את המשאבים הנפשיים והרגשיים שהתהליך הזה דורש. ״לעמוד מול המשטרה, לעמוד מול הסנגור של הנאשם, להתמודד עם ערעורים ולהיגרר עם זה שנים. מי רוצה את כאב הראש הזה?״, היא תוהה.
הדרך לסגירת הפער בין ריבוי מקרי הפגיעה לבין מיעוט ההרשעות עוברת, לדעתה, בפתיחתם של בתי משפט ייעודיים לפגיעות מיניות - בדומה לבתי משפט ייעודיים שפועלים כיום בתחומים שונים כמו נוער, משפחה ועבירות כלכליות. ״שופטים שמבינים דינמיקה של פגיעה מינית יבינו, למשל, למה לפעמים חולפות שנים בין הפגיעה להגשת התלונה; למה היא לא זוכרת, למה היא דיברה עם הפוגע אחרי הפגיעה - התנהגויות ׳לא רציונליות׳ של נפגעות, ויבינו שההתנהגות מאוד הגיונית כאשר מדובר בפגיעה מינית״. אך התיקון צריך להתחיל עוד קודם, כבר במשטרה ובפרקליטות; ״אם תיק לא נחקר כמו שצריך, הוא לא יגיע לפרקליטות ולא יגיע לבית המשפט״.
מנכ״לית איגוד מרכזי הסיוע אורית סוליציאנו מסרה תגובה חריפה לאחר החלטת הפרקליטות בעניין יובל וילנר וכתבה: "ההחלטה היא בלתי נתפסת ומהווה סטירת לחי איומה לשי לי עטרי ולנעמה שחר. התיק נסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה. את זה צריך להדגיש. לעובדה שחקירת המשטרה נעשתה באופן רשלני ביותר יש תרומה מכרעת לכך שאין ראיות. יובל וילנר פגע בכמה נשים, וגרם להן נזק נפשי אדיר. בגלל מערכת אכיפת חוק שלא עשתה עבודתה כנדרש, ובגלל מאפייני הטראומה המינית שפוגעת - התיק הזה נסגר. אנחנו מחזקות את שי-לי ונעמה הגיבורות שהרעידו את המדינה במאבקן, אנחנו עומדות לצדן ותומכות בהן. כולי תקווה שוילנר ישלם מחיר על מעשיו הנפשעים וכי כתם הפגיעה ירבוץ עליו שנים ארוכות".
