על פי גורמים אמריקנים, המסר שהועבר בשבוע שעבר מהדרגים הבכירים ביותר בישראל לממשל האמריקני היה ברור - ההתנגדות לתקיפה צבאית בשלב זה אינה נובעת ממחסור במיירטים או מחשש לקריסת מערכי ההגנה האווירית. גם תרחיש קיצון של ירי כ-700 טילים מאיראן - בהשוואה לכ-500 ששוגרו במהלך מבצע "עם כלביא" - אינו משנה מהותית את חישוב העלות-תועלת האסטרטגי בירושלים. מבחינת מקבלי ההחלטות בישראל, אם מהלך צבאי יוכל להביא להפלת המשטר האיראני, מדובר במחיר שניתן ואף ראוי לשלם, במיוחד לנוכח היכולות שהופעלו ונבחנו עד קצה גבולן במערכה האחרונה.
פריצה לשידורי הטלוויזיה באיראן - עם מסרים נגד המשטר
במהלך הלחימה הופעלו מערכות ההגנה האווירית הרב-שכבתיות בעומס חסר תקדים, תוך שילוב בין שכבות שונות ובין פלטפורמות ישראליות ובינלאומיות. חקר הביצועים המקיף שנערך לאחר סיום הקרבות אפשר לצה"ל ולמשרד הביטחון לזקק שורה של לקחים מבצעיים, ובראשם היכולת לנהל סבב עתידי תוך שימוש מצומצם, מדויק ויעיל יותר במיירטים - ובמקביל, שיפור דרמטי ביכולות ההתקפה. מאז המלחמה מול איראן הושקעו מאמצים משמעותיים בהרחבת בנק המטרות, בשדרוג יכולות החדירה והדיוק ובקיצור שרשראות הזמן שבין מודיעין, קבלת החלטות וביצוע.
אלא שלפי הפרסומים, הטיעון המרכזי שהציגה ישראל בפני האמריקנים היה שונה לחלוטין. לפי אותו טיעון, תוכנית התקיפה שעמדה בשבוע שעבר על המדף לא אפשרה עמידה במשימת העל של הפלת המשטר בטהרן. במילים אחרות, היא יכלה להסב נזק כבד, לפגוע בתשתיות צבאיות ולערער זמנית את היציבות - אבל לא לייצר הכרעה שלטונית. בהקשר זה, ההחלטה שקיבל טראמפ באותה עת שלא לצאת למהלך נתפסה בירושלים כהחלטה נכונה לשעתה, כזו שמנעה כניסה למערכה רחבה ללא אופק אסטרטגי ברור וללא תוצאה מדינית אפשרית בסופה.
וושינגטון משנה הילוך
כעת, על פי ההערכות בישראל, וושינגטון משנה הילוך. ארצות הברית צוברת כוחות באזור, שולחת שתי נושאות מטוסים (לינקולן ופורד) לעבר המפרץ הפרסי, מעבירה מטוסי מטען לאי דייגו גרסיה, מעבה את מערכי ההגנה האווירית של בעלות בריתה ומגבירה את איסוף המודיעין הרב-ממדי.
הדגש אינו רק על יכולות צבאיות גרידא, אלא על איתור נקודות שבירה פנימיות במערכת האיראנית – כלכליות, חברתיות, אתניות ושלטוניות – שיכולות, בשילוב מהלך צבאי, להוביל לערעור ממשי של יציבות המשטר. במקביל, נבחנת ברצינות האפשרות לגיבוש חלופה שלטונית אמינה, מתוך הבנה כי ללא אופק פוליטי ברור, גם מהלך צבאי מוצלח לא יביא להשגת היעד האסטרטגי.
דובר צה״ל דפרין: "הימנעו משמועות, נעדכן כשיהיה בכך צורך"
(צילום: דובר צה"ל )
בישראל, צה"ל ממשיך לשמור על רמת כוננות מבצעית גבוהה מאוד. כל יום שעובר מנוצל לשיפור ההיערכות: הן בהגנה, באמצעות חידוד נהלים, שיפור פריסות והטמעת לקחים, והן בהתקפה, בהעמקת המוכנות של כוחות האוויר, המודיעין והסייבר לתרחישים מורכבים, רחבי היקף ורב-זירתיים.
ברקע המתיחות הגוברת מול איראן, שלושה מטוסי F-35 חדשים נחתו אתמולבבסיס נבטים שבנגב. בכך עלה מספר מטוסי ה”אדיר” שבידי חיל האוויר ל-48. בצה"ל עושים מאמץ מרוכז להפוך את המטוסים החדשים למבצעיים בפרק הזמן הקצר ביותר, כולל קליטת מערכות, הכשרת צוותים ושילובם בתוכניות האופרטיביות הקיימות.
ולבסוף, סוגיית המיירטים. בניגוד לדברים שאמר אלוף במיל’ גיורא איילנד, לא היה עיכוב בייצור טילי חץ בשל סכסוך בין שר הביטחון ישראל כ”ץ לבין השר דודי אמסלם. מערך הייצור לא נעצר ולא צומצם בשום שלב. הדרישה התקציבית של משרד הביטחון - שעליה פורסם כאן מיד לאחר "עם כלביא" – הייתה לתקציב משמעותי שנועד להרחבה רחבת-היקף של פסי הייצור, כהיערכות ארוכת טווח ולא כמהלך חירום נקודתי.
משרד האוצר אכן גרר רגליים בשלב הראשון, אולם בהמשך התקציב הועבר. גם אם פרק הזמן הזה היה מתקצר, לא היה בכך כדי לשנות דבר באופן מעשי בטווח הקצר. הקמה והרחבה של פסי ייצור למיירטים היא תהליך תעשייתי מורכב, שאינו מתורגם מיידית לכמויות מבצעיות נוספות. ממילא, דבריו של איילנד משוללים כל יסוד – שום יכולת לא נעצרה, ושום פס ייצור לא הוקפא בשל הוויכוח הפוליטי בין כ”ץ לאמסלם.
יתרה מכך, מערכת הביטחון לא עמדה במקום. לקחי העימות האחרון עם איראן תורגמו לשורת שיפורים משמעותיים בכלל המערכות – בהגנה, בהתקפה, במודיעין ובמערכות השליטה והבקרה – כחלק מתהליך למידה מואץ. התוצאה היא שצה"ל נכנס לכל יום שעובר עם מוכנות גבוהה יותר ועם יתרון מצטבר, שעשוי להתברר כמכריע בעימות הבא, אם וכאשר יגיע. האם צריך עוד טילי חץ? תמיד. והרבה. אבל יש עוד מערכות הגנה, יש יכולות התקפה ויש הזדמנות חד פעמית להפלת המשטר האיראני.
פורסם לראשונה: 23:27, 18.01.26
