הטנקים היו שם במקרה
בבוקר מתקפת הפתע של חמאס, ב-7 באוקטובר 2023, היו גדודי השריון של חטיבה 188 בתעסוקה מבצעית באיו"ש. גדוד ההנדסה של החטיבה הוצב אז בכלל בגבול הצפון הרחוק, ורוב מפקדי החטיבה היו בחופשת סוף השבוע בבתיהם. אך החלטה אחת שקיבל מפקד החטיבה דאז אלוף-משנה אור וולוז'ינסקי, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה - שינתה את התמונה עבור החטיבה, הצבא ותושבי עוטף עזה. כי עד כמה שזה יכול להפתיע, הכישלון המחפיר ב-7/10 - שגבה את חייהם של כ-1,200 בני אדם, ועוד 251 נחטפו - יכול היה להיות עוד יותר גרוע.
התדריך של סא"ל חבקה: "תקיאו את הפחד, תעלו כמו חיות"
(צילום: עדן כהן)
"תגיד, יש לך טנק?": ההקפצה - ותיעוד התחנה הבוערת בשדרות
(צילום: עמותת ברק)
מרגע שהחל את תפקידו כמח"ט 188, במאי 2023, היה ברור לוולוז'ינסקי דבר אחד: צריך להכין תוכנית אופרטיבית לרצועת עזה - ולהיות רלוונטי ללחימה שם. וכך קרה, התוכנית נכתבה - ושבוע בלבד לפני שפרצה המלחמה ערכו הקצינים סיור בגזרה. כמה שבועות לפני כן, קצת במקרה וקצת בגלל הדחיפה החטיבתית, הוצבו בצאלים טנקים של גדוד 53, שהיה אז בתעסוקה מבצעית באיו"ש.
בבוקר 7 באוקטובר הבין מיד וולוז'ינסקי כי "זו מלחמה". בזמן הזה, הטנקים של גדוד 77 מחטיבה 7 נלחמו בעוטף עזה וספגו אבדות קשות - והכלים של גדוד 53 מחטיבה 188 היו הכוח הזמין ביותר למוקדי הקרבות. "יום כיפור. חמאס בעוצמה אול-אין", כתב אז המח"ט בהודעת וואטסאפ לראש מטה החטיבה, אלוף-משנה במיל' מתן שפי. אחרי חודשים ארוכים של לחימה סיזיפית, נזכר המח"ט באותם רגעים קריטיים. "הבנתי היטב שזו השעה שלנו, ואמרתי לעצמי – 'אסור לך לפשל עכשיו. אתה צריך להציל כמה שיותר אנשים'", אומר המח"ט.
"פאניקה? בסדר גמור, תקיאו אותה"
מג"ד 53 דאז, סגן-אלוף סלמאן חבקה, שנפל בהמשך בקרבות ברצועת עזה, הוקפץ במהירות לצאלים, שם המתינו הטנקים. במקביל, מג"ד 74 דאז - סגן אלוף אורן שינדלר - מבין שאת הטנקים שלו, שהיו אז בצפון, הוא לא יראה בקרוב. אז הוא העמיס אמל"ח ולוחמים על גבי כלי רכב - ונסע לכיוון זיקים. "נוסעים להיתקל", הוא ענה למ"פ בגדוד ששאל אותו לאן פניהם. לאחר-מכן הכוח התפצל: חלק החל לטהר את בסיס זיקים, ואחרים נסעו לקרבות במוצב יפתח. בהמשך, נכנסו גם לקיבוץ בארי.
הפגז הראשון בקיבוץ בארי
הטנק נוסע באזור הנובה, מוקף במכוניות הרוסות
(צילום: יואל אמיתי)
"הבנו שמכל מקום יכולים לירות עלינו", משחזר סא"ל שינדלר. "התחלנו לעבור בית-בית יחד עם כוח של יהל"ם. היו מראות שעדיף שאנשים לא ישמעו עליהם". יחד עם כוחותיו, הוא חילץ יותר מ-100 תושבים עד שעות הלילה. במקביל, כוח נוסף מהגדוד הגיע עצמאית לכפר עזה וניהל קרבות מול המחבלים.
בינתיים, בצאלים, הכינו סא"ל חבקה ולוחמיו את הטנקים. "אני סומך עליכם. תעלו כמו חיות", אמר המג"ד ללוחמיו בתדריך לפני היציאה לקרבות הבלימה בעוטף. "למי שיש עוד טיפה לחץ, טיפה פאניקה, זה בסדר גמור. תקיאו אותם מכם פה מעבר לדיונה".
סמוך לשעה 12:30 כבר הכווין מח"ט 188 שלושה טנקים - שכונו כוח דאובה - לכיוון ניר יצחק, סופה וחולית. מפקד הכוח היה סא"ל ניב דאובה, שקיבל מאז את דרגת אלוף-משנה. באותו היום שלושה מאחיו השתתפו בלחימה הקשה, אחיו הקטן היה מנהל המכלול של גדוד 53, אחיו הגדול הוא מח"ט 300, ואח גדול נוסף, בעל עיטור העוז ממלחמת לבנון השנייה, הצטרף גם כן ללחימה. הכוח של דאובה איגף את הקיבוצים במטרה ליצור חיץ ביניהם לבין הרצועה. בהיתקלויות מטווח קרוב, חיסל הכוח 25 מחבלים במשך קצת יותר מיממה.
אלוף-משנה טל אשור, שבאותו יום החליף כמח"ט הדרומית את אלוף-משנה אסף חממי שנפל בקרבות וגופתו נחטפה לרצועה, תיאר את המשמעות של כוח דאובה עבור הכוחות בשטח, והסביר כי "חיל רגלים כבר התחיל להכניס הרבה כוחות פנימה, ומה שהיה חסר לי בפאזל זה כוחות שיהדפו. הבנו שאנחנו צריכים אגרופים חזקים שישנו פה את התמונה - כוח שיחצוץ בין היישובים לגדר ויהדוף את ההמון.
מחסלים מחבלים מהטנק ב-7/10
(צילום: דובר צה"ל )
"היו מלא מחבלים בשטח ולתוך התבנית הזו נכנסו כוחות השריון האלה. הייתי בחמ"ל ומשום מקום התחלתי לשמוע על כוח שבא לקראתי. ואז עלו מולי בקשר - 'זה כוח דאובה, שלושה טנקים, אני לכיוונך מצאלים'. בגלל שהכרתי את הגזרה, מהר מאוד שרטטתי לחבר'ה שלי שזה בדיוק הכוח שיחצוץ בין היישובים לגדר ויהדוף את ההמון. התחושה בחמ"ל החטיבה הייתה שיש פתאום מול מי לעבוד. עברנו משלב שבו רק מעלים בפניך בעיות לשלב שאתה כבר יכול לתת פתרונות. זה הקלף שעוזר לי, שמתקשר ופועל בתוך הגזרה. לא היו הרבה כוחות כאלה, אם בכלל, באותו יום".
"הטנקים כאן"
בשעה 13:00 יצאו שישה טנקים נוספים מצאלים לכיוון עוטף עזה, הפעם בפיקודו של סא"ל חבקה. הם נעו לכיוון הגזרה הצפונית של העוטף, שם התפצלו למוקדי לחימה שונים. המג"ד חבקה נע אז עם שני טנקים נוספים לכיוון בארי, שם סרקו כוחות החי"ר בית אחר בית. הוא סיפק להם הגנה וכוח אש, כשחיל הרגלים היה אז בנחיתות מספרית ועם מחסור באמל"ח, וסייע להכריע קרבות בקיבוצים שונים בעוטף.
"ברגע שנורה פגז ראשון בתוך בארי, אני בטוח שזה נתן רגע של נחת לתושבי המקום", שיתף סא"ל חבקה לפני שנפל בקרב, בדברים שמתפרסמים כאן לראשונה. "בכניסה לבארי ראיתי כוח חי"ר שאמר לי שיש שם טבח. אני רואה רכבים שרופים וגופות שרועות ברחוב ואני מבין שאנחנו באירוע אחר לגמרי. הפגז הראשון, שנורה אחרי וידוא שאין אזרחים בבית ובידיעה שיש שם מחבלים, נועד להסביר גם למחבלים וגם לכוחותינו דבר אחד – הטנקים כאן", הוסיף. פחות משנתיים לאחר-מכן, הופך הציטוט הזה של סא"ל חבקה לשם הספר שמתאר את קרבות הגבורה של חטיבה 188 ב-7 באוקטובר ובימים שלאחר מכן: "הטנקים כאן".
שלושת הטנקים הנוספים מכוח מג"ד 53 נעו אז לכיוון כפר עזה, שם התנהלו קרבות עיקשים גם כן. "איך שהגענו ראינו דברים לא נעימים", מספר מי שהיה אז מ"פ ג' בגדוד, סרן גל גורטלר. "הבנו שיש מחבלים בתוך היישוב, ונכנסנו ראשונים עם הטנקים לחפש אויב".
3 טנקים באמצע המדבר
כשהטנקים יצאו מהלחימה בכפר עזה הם פגשו את מי שהיה אז מג"ד 13 בחטיבת גולני, סגן-אלוף תומר גרינברג, שנפל בהמשך בקרבות. הוא לקח אותם יחד איתו לקרבות הבלימה בגזרת נחל עוז. פחות מיממה לאחר-מכן הם בלמו במרחב מתקפה גדולה של מחבלי חמאס. במהלך ימי הלחימה הם חיסלו עשרות מחבלים.
סא"ל גרינברג תיאר אז: "נמ"רים לא היו לי, הם היו לכודים במוצבים או שהושבתו. אמרתי למח"ט שלי שאבצע את המשימה שהוטלה עליי, אבל בלי שיש לי מושג איך. ואז, כמו למצוא מים באמצע המדבר, זיהיתי שלושה טנקים בכביש גישה לכפר עזה. שאלתי מה זה הטנקים האלה, אף אחד לא ידע. אמרו שהם של 188 שקפצו מצאלים. הגעתי למ"פ שם, אמרתי לו שהוא איתי, אמר לי 'על הכיפאק, מה עושים?'. עניתי שיש לנו משימה מאוד חשובה - למנוע ממחבלים לברוח ומאחרים להיכנס".
הסיפור של סא"ל גרינברג
(צילום: עמותת ברק)
בשעה 14:00 ב-7 באוקטובר 2023 יצאו לדרך שני טנקים נוספים של הגדוד מצאלים. הם נעו לעבר נירים וכיסופים, וחיסלו שם חוליית מחבלים שהסתתרה במטעים. בהמשך הם חיסלו מחבלים גם בתוך קיבוץ כיסופים. בשעות הצהריים יצא גם כוח טנקים בפיקוד המח"ט לכיוון קיבוץ סופה, ניהל לחימה מול המחבלים והכווין זיק שתקף גם מהאוויר במרחב.
במקביל, כוח של חמישה טנקים בפיקוד סמג"ד 53 נע מצאלים לכיוון צפון העוטף. סמח"ט ב' בחטיבה 188 קיבל אז שיחה מגיסו, סמח"ט ב' בחטיבה 401, ששאל אם יש "טנק פנוי" שיוכל "לסיים את האירוע" בתחנת המשטרה בשדרות, שם נאבק הימ"מ בחוליית מחבלים שהשתלטה עליה. "שולח אליך טנק או שניים", עדכן אותו הסמח"ט מ-188. מי שקיבל את המשימה הוא טנק מכוח הסמג"ד, שאכן סיים את האירוע - באמצעות ירי מהטנק שהחריב את התחנה.
במשך שלושת הימים לאחר מתקפת הפתע, גדוד 53 היה פרוס במרחב בין זיקים לכרם שלום. הטנקים פעלו ללא הפסקה, וכך גם שיירות האספקה הלוגיסטית שהגיעו בזו אחר זו. "בארבע יממות הגדוד הרג כ-100 מחבלים וירה כ-250 פגזים", סיפר אז סא"ל חבקה.
הספר
סיפורי הלוחמים מקרבות הגבורה של חטיבה 188 ב-7 באוקטובר התפרסמו בהרחבה בספרו החדש של רונן וודלינגר, "הטנקים כאן", בהוצאת "ידיעות ספרים". הספר יצא לאור בעקבות עבודה מאומצת של עמותת ברק של חטיבה 188, מתוך כוונה לשמר את המורשת ולהנציח את הנופלים.
לדברי הסופר, "הספר במידה רבה עוסק גם באנשים שהיו שם באותו יום ונלחמו, ובהם כאלה שכבר לא איתנו, שנפלו בקרב. סלמאן חבקה, שהטנק שלו מופיע על הכריכה והכותרת לקוחה ממשפט שלו, תומר גרינברג וקצינים ולוחמים נוספים שבאותו יום השתתפו בלחימה ובהמשך נפלו בתמרון. הספר מוקדש גם לזכרם של נופלי החטיבה ונופלי הצק"ח שהיו תחת החטיבה באותו יום".
לדבריו, "קרב הוא בסוף סיפור של אנשים, לא רק של מתכת וברזל. יש סיפורים מתוך הטנק". וודלינגר תיאר כי רבים מהלוחמים נכנסו לליבו, כמו יהונתן ערמוני שאיבד שתי עיניים ויד אחת בתמרון ברצועת עזה, או מ"פ במילואים שגדל בעוטף עזה, נלחם במרכז בארי - ואחרי הקרבות הבין שבן דודו שמתגורר ביישוב נרצח. ההכנסות מהספר ייתרמו לעמותת ברק.
