מדינת ישראל ידעה עליות ומורדות ב-77 שנותיה, אבל שר משפטים שאינו מכיר ביועצת המשפטית לממשלה או בנשיא בית המשפט העליון - זה עוד לא היה לה. אבל כבר מההתחלה היה ברור שיריב לוין, הגורם הלעומתי ביותר למערכת המשפט בליכוד, לא מגיע לתפקיד כדי להיות "עציץ". ואחרי שהסתבכותו הפלילית של ראש הממשלה בנימין נתניהו הכשירה את דעת הקהל בבייס למהלכים מרחיקי לכת, שהוגדרו במערכת המשפט כ"פגיעה אנושה" בשלטון החוק - מיד בימיו הראשונים בתפקיד הכריז שר המשפטים החדש על "מהפכה".
שנתיים ושבעה חודשים אחרי, ניתן לומר בבטחה: ישראל נמצאת בעיצומו של משבר חוקתי, התנגשות טקטונית בין הרשות המבצעת לזו השופטת, וכל זאת בזמן המלחמה הקשה ביותר בתולדותיה. המהפכה המשפטית מתקדמת בזחילה אך בבטחה, נבחרי ציבור מסרבים להתייצב לחקירות, שרים מצפצפים על פסיקות של שופטים - ושר המשפטים נותן להם רוח גבית, ומוביל את המאבק בראשי מערכת אכיפת החוק. כך זה נראה.
לוין תוקף את נציגי היועמ"שית בוועדת השרים, מאי 2025
(צילום: אלכס קולומויסקי)
חרב הפיטורים שלבסוף הונפה
יחסי העבודה בין היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לבין שר המשפטים יריב לוין החלו ברגל שמאל עוד לפני שהוקמה הממשלה הנוכחית. זה היה כאשר בהרב-מיארה, שמונתה בימי הממשלה הקודמת על-ידי גדעון סער בגרסתו הישנה, התנגדה בתוקף לשינוי פקודת המשטרה שעליה סוכם בהסכם הקואליציוני עם יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר.
השר ל"ביטחון פנים" הפך להיות השר ל"ביטחון לאומי", מילא; אך יתר סעיפי החוק הבטיחו לו יתרון של פוליטיזציה במשטרה על חשבון הנוהג והאתוס המקצועי: יכולת התערבות בחקירות, במינויים ובמדיניות מבצעית הנתונה למפכ"ל ולדרגי השטח. מעל לכל התרשמה היועמ"שית לרעה מהעובדה שבן גביר התנגד לכלול בהצעת החוק התחייבות שהוא יתנהל ב"ממלכתיות". השושבין שהיה אחראי למשא ומתן עימו היה מקורבו של בנימין נתניהו שיועד לכהן כשר המשפטים, יריב לוין. ואכן, עתירות הוגשו נגד "חוק בן גביר" - ובהרב-מיארה סירבה להגן עליו בבג"ץ.
לא עברו ימים רבים ויריב לוין מונה לכהן כשר המשפטים, שבישר לציבור מיד עם בחירתו על יעדי "הרפורמה המשפטית". בייעוץ המשפטי ראו בכך מהפכה הסותרת מושכלות יסוד בשיטה הדמוקרטית הישראלית, ומגמה שתרסק את סמכות שומרי הסף ותעביר כוח רב לפוליטיקאים ללא בקרה משפטית ושיפוטית. לכן, יצאה היועמ"שית בנאום פומבי לציבור, שבו הסבירה כי מהות המהלך היא "להחליש המנגנונים והגופים שמגבילים את כוחו של הרוב, ולהשיג שליטה מלאה במינויים ומינוי אנשי אמון כביכול שלא יגבילו את הממשלה. מעל הכול - מדובר בשינוי של הצופן הגנטי של השירות המשפטי הציבורי".
5 צפייה בגלריה
בהרב-מיארה. קו ההגנה: "מניעה משפטית" רק בכ-1.67% מתוך מאות החלטות ממשלה
(צילום: מישל אמזלג, לע"מ)
וכך, זמן קצר אחרי שנכנס לתפקיד, כבר התריס לוין נגד היועמ"שית. "כולנו הולכים לבחירות, מצביעים, ובא פקיד ממונה שראש ועדת האיתור, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, הצביע נגד מינויה - והפקיד הזה אומר לממשלה מה מותר ומה לא. איפה זה קיים בעולם?". בהמשך נשאל השר על אפשרות פיטוריה של בהרב-מיארה, והשיב: "במצב כיום אם היינו עושים צעד כזה, בג"ץ היה פוסל זאת. כל דבר בשעתו". בעקבות התבטאויות לוין מסרה לשכת היועמשי"ת כי "איום בפיטורים לא ירתיע את היועצת המשפטית לממשלה מלמלא את תפקידה".
ואכן, למעט הפוגה קצרה אחרי 7/10/23 כמעט שלא הייתה דקה אחת של שקט ביחסים בין השניים. בין השאר, בהרב-מיארה התנגדה לכל סעיפי המהפכה המשפטית, לא הסכימה להגן על הממשלה בבג"ץ בכמה הזדמנויות, התנגדה בחריפות להדחת ראש השב"כ רונן בר וגם הבהירה שוועדת חקירה ממלכתית היא הפתרון הטוב ביותר לבדיקת האחראים לטבח בעוטף עזה. היא גם דרשה לקיים את פסיקות בג"ץ באשר לגיוס, סירבה לחוק השתמטות משום שאינו חוקתי - והורתה על הוצאת אלפי צווים לחרדים משתמטים.
5 צפייה בגלריה
נתניהו. חזרתו מארה"ב הניעה את הדחת בהרב-מיארה
(צילום: GIL COHEN-MAGEN/Pool via REUTERS)
בחורף 2024 החל לוין להתכונן להדחה: הוא התלונן שהיועמ"שית לא משתפת פעולה עם חקיקה שהציע, ולכן הוא נאלץ להגיש את הצעותיו - כמו ביטול עילת הסבירות, שלבסוף נפסל בבג"ץ - באמצעות הצעות חוק פרטיות. לוין החל להאשים את בהרב-מיארה שהיא יועצת לעומתית לממשלה, שמערימה קשיים על הצעות ממשלתיות רבות בטענה שהן "אינן חוקתיות" או "חוקיות". השר התלונן גם שבשל כך נאלצים השרים להגיש הצעות חוק באמצעות חברי הכנסת, וכי היועמ"שית מסרבת להגן על החוקים בעתירות לבג"ץ - על אף שלרוב התירה לשרים לקבל ייעוץ משפטי פרטי נפרד.
אך נקודת המפנה האמיתית שהובילה להליכי הפיטורים לא הייתה דווקא חילוקי הדעות עם בהרב-מיארה, אלא תחילת עדותו של נתניהו במשפטי האלפים, וביתר שאת החקירה הנגדית. ההערכה היא שזה היה העיתוי להניע את ההדחה כבר באביב.
בנימוקיו, טען השר שהסיבה לפיטורים היא "צבר האירועים המשמעותי של הכרזת מניעויות משפטיות על קידום מדיניות הממשלה בהחלטות מינהליות או בחקיקה, ושל סירוב היועמ"שית לייצג את עמדת הממשלה בפני בית המשפט - לעיתים במקרים שבהם התברר בפסק הדין כי לא זו בלבד שעמדת הממשלה ראויה לייצוג, אלא שהיא גם העמדה שנפסק לזכותה".
בנוסף, הלין לוין על "עיכובים וליקויים בביצוע משימות ותעדופים שהטילה הממשלה עליה, התנהלות לעומתית ומזלזלת כלפי הממשלה ושריה והעברת ביקורת פומבית שיטתית על הממשלה ושריה". לדבריו, בין הממשלה לבהרב-מיארה ישנם "חילוקי דעות מהותיים וממושכים, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל".
בהרב-מיארה מצידה הבהירה ללוין כי מספר הפעמים שבהם סירבה לקדם הצעות לא-חוקתיות בטל בשישים לעומת הסיוע המקצועי שהיא מעניקה לממשלה, ואלה זיכו אותה לתואר "יועצת מאפשרת ". לדבריה, פעולותיה מכוונות לסייע לממשלה להגשים את מדיניותה - ובלבד שיהיו על פי חוק.
בכל מקרה, מיד לאחר שובו של ראש הממשלה מביקורו אצל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ - שם ראה בעינים כלות כיצד עמיתו האמריקני יוצא נגד נציגי ה"דיפ-סטייט", ואף מפטרם בהינף יד - החליט נתניהו להעניק ללוין הסכמה לפטר את היועמ"שית. ברקע היו חוק הפטור מגיוס שאיים על שלמות הקואליציה, וגם חקירות פרשת "קטאר-גייט" המתפתחות נגד אנשי הכוורת הקרובים ביותר לנתניהו. ראש הממשלה, יש להזכיר, מנוע מלעסוק בכך בעצמו לאור ניגוד העניינים שנובע ממשפטו. ללוין, הסידור הזה לא הפריע - והוא החל את הליכי ההדחה בדבקות.
תחילה, לוין קידם הבעת אי-אמון של הממשלה ביועמ"שית, ואז הקים ועדה לא-תקנית שתאפשר את ההדחה, ולבסוף התקיימה ההצבעה הסופית שבה מבחינת הממשלה פוטרה בהרב-מיארה. קודם לכן, לוין התעלם מעצת שופט העליון נעם סולברג, שלפיה עליו להיצמד לכללי ההליך - מאחר שידע, ואף הודה בכך, שבדרך הזו לא יוכל להדיח את היועצת. התוצאה הידועה: ההדחה הוקפאה בבג"ץ, אך ללוין זה לא משנה. הוא ביועצת לא מכיר.
בהרב-מיארה, בכל מקרה, סירבה אומנם להגיע לישיבות ההדחה, אך הציגה נתונים שהפריכו לדבריה את טענתו העיקרית של השר על כך שאינה משתפת פעולה עם שרי ומשרדי הממשלה ושהיא נוקטת קו לעומתי כלפיהם. בין השאר, הראתה כי מתוך 600 החלטות של ממשלת נתניהו, רק לגבי פחות מעשר נקבעה "מניעה משפטית" - כלומר כ-1.67%. בנוסף, הייעוץ המשפטי אישר יותר מ-150 מינויי ממשלה וקודמו יותר מ-350 הצעות חוק ממשלתיות, שמהן כ-250 כבר הפכו לחוקים. הייעוץ המשפטי היה לדברי היועצת "מאפשר במיוחד" בכל הקשור בחקיקת מלחמה - 700 חוקים, תקנות והוראות מינהליות אושרו.
בהרב-מיארה טענה גם שייצגה את המדינה בכאלפיים הליכים ביטחוניים בעליון, כולל עתירות לגבי מעצרים מינהליים, הריסת בתים, החזקת גופות מחבלים ומדיניות הממשלה לגבי הסיוע ההומניטרי. לצד זאת, היא הדגישה שתפקידו של היועמ"ש הוא להפעיל אמות מידה מקצועיות וערכיות דווקניות, ולעיתים לנקוט עמדה שתגביל את רשויות השלטון ממימוש מדיניות בלתי-חוקית. לטענתה, המהלך של לוין מהווה פגיעה אנושה במעמדו העצמאי של היועמ"ש, במקצועיותו, בעצמאותו ובאי-תלותו.
על הרקע הזה, גורם משפטי בכיר תוקף: "מאז פרשת בר-און חברון, לא עמד שלטון החוק בסכנה כה ברורה ומיידית בדמות השתלטות פוליטית על הייעוץ המשפטי לממשלה והתביעה הכללית. הממשלה שינתה את דרך הדחת היועץ המשפטי לממשלה - התובע הכללי במדינה - באופן שמאפשר לה מעתה שליטה פוליטית מלאה בהליך, בלי בקרה חיצונית, כך שתוכל להדיח יועץ משפטי משיקולים זרים כולל השפעה על משפטים פליליים מתנהלים. המשמעות היא הפיכת הייעוץ המשפטי לממשלה לתלוי בחסדי הדרג הפוליטי. זו מכה אנושה לשלטון החוק במדינה".
גזלייטינג לנשיא העליון
היחסים בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית היו רעים גם הם מראשיתם - אחרי ששר המשפטים קרא תיגר על שיטת הסניוריטי הנהוגה בישראל, שלפיה שופט העליון הוותיק ביותר מתמנה לנשיא בית המשפט. לוין הסכים לתמוך בבחירת עמית, שעמד בתנאים עם פרישת אסתר חיות, רק במסגרת "דיל" שיאפשר למנות אחד מהאבות הרוחניים של המהפכה המשפטית לשופט בעליון - ד"ר רפי ביטון או ד"ר אביעד בקשי, שהאג'נדה שלהם מתכתבת עם זו של ארגון קהלת.
שופטי העליון עמדו על רגליהם האחוריות נגד המועמדים, בטענה שאינם עומדים בסטנדרט המקצועי הנדרש משופטי העליון ולא כיהנו מעולם בתפקידים שיכשירו אותם למשימה. השופטים הציעו ללוין לבחור שופטים שמרנים שהוא יעדיף מקרב בית המשפט המחוזי. השר, שידע היטב כי יש רוב בוועדה לבחירת שופטים למינוי עמית, התעקש לא לכנס אותה במשך תקופה ארוכה. הסוף ידוע - היא התכנסה בהוראת בג"ץ, עמית נבחר, ולוין החליט שהוא לא מכיר בו.
כתוצאה מהחרם המתמשך של לוין, עם פרישתו של השופט יוסף אלרון בעוד חודש יהיו בבית המשפט העליון 11 שופטים בלבד במקום 15. רובם המכריע של התיקים הנידונים בעליון הם תיקי ערעורים אזרחיים, והמשמעות היא שהשירות לציבור ייפגע.
בימי הפשרות עם פרוץ המלחמה, יש לציין, נבחרו כ-200 שופטים בכל הערכאות - כשעוזי פוגלמן כיהן כמ"מ נשיא העליון. אלא שלוין הוציא לפועל תרגיל מבריק, שהביא לכך שהרבה יותר שופטים שמרנים מונו בסיוע הנציגים הימניים בוועדה. השר הכריז על בחירת שופטים ב"הסכמה רחבה" מתוך אחדות עקב הקרבות, ובכך כפה למעשה וטו הדדי בין הדרגים המקצועיים בוועדה - השופטים - לבין הפוליטיקאים, שהיו במיעוט. כתוצאה מכך, בדילים שנוצרו גבר כוחם היחסי של הפוליטיקאים הימנים והם חגגו בטיעון שהכניסו למערכת כ-40% שופטים ימנים - הישג שכמוהו רשמה רק איילת שקד - שנמנעה מעימותים חריפים עם המערכת.
למרות זאת, עד סוף השנה יחסרו לפחות 50 שופטים נוספים בדרגים הנמוכים, והמשמעות היא שגם בבתי הדין הרגילים קיים עומד כבד המרגיז את המתדיינים. אומנם נושאים מינהליים רבים הקשורים ליעילות בתי המשפט נפתרים בשל "המתווך" בין עמית לבין לוין - מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל - איך המינוי של נשיאי בית משפט וסגניהם, הדורשים הסכמה הדדית, לא מקודם, כמו נושאי ניהול רבים והכנת תוכניות לטווח ארוך.
בינתיים, שופטים רבים יודעים שמרחפת מעליהם "פצצה מתקתקת": לוין, בשיתוף סער, הצליח להעביר את הרפורמה שתשנה את דרך בחירתם וקידומם החל מהכנסת הבאה. השופטים סבורים כי אם לא ישתנה החוק, שעיקרו הגדלת חלקם יחסי של הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים - על חשבון השופטים עצמם - הדבר יגרום לפוליטיזציה של השפיטה. הם חוששים מכרסום בעצמאות בתי המשפט, ומכך ששופטים יידעו שהם יכולים להיבחר על סמך קשריהם ולא על סמך מקצועיותם. לתפיסתם, שופטים הרוצים להתקדם או עורכי דין המבקשים להיות שופטים יהפכו ל"לובסטים" בקרב הפוליטיקאים, ובכך ישיגו את מבוקשם.
בנוסף, ובניגוד לעמדת נשיא העליון, עברה בכנסת הצעת חוק לשינוי בחירת נציב התלונות על השופטים - שעד כה נבחר תמיד באמצעות סיכום בין נשיא העליון לשר. לוין שבר את הנוהג שעל פיו הנציב יהיה שופט עליון בדימוס, שלמעשה הוצע תמיד על-ידי נשיא העליון; כמו כן, אישור הבחירה הוצא מידיה של הוועדה לבחירת שופטים, ועבר לוועדת איתור בראשות שר המשפטים.
שופט בכיר אומר כי "השר לוין מדבר על 'רפורמה' ועל 'תיקונים', אבל מדובר ב'עולם ישן נחריבה'. היה ברור שפניו של לוין הם לריסטרט מושלם של המערכת, כולל הכול - שינוי סדרי בראשית של המערכת. לשיטתו, במקום דגש על החלטות מקצועיות הוא מבקש להכניס פוליטיזציה למערכת. הניסיון לבטל את עילת הסבירות ושינוי בחירת השופטים הוא איום לא רק על בית המשפט העליון, אלא על זכויות האדם בישראל".
