גיא גלבוע דלאל, שחשף בנובמבר אשתקד את ההתעללות המינית שעבר בידי שוביו מחמאס, ממשיך במאבקו לחשיפת האמת - גם אחרי שנטען באו"ם כי "לא ניתן לאמת" עדויות של שורדי שבי. "אני מרגיש שיש לי שליחות להשתמש בקול שלי כדי לחזק נפגעות ונפגעים שעברו תקיפות מיניות. האו"ם מזויף. הם אומרים שהם לא יכולים להאמין למה שאני או חטופים אחרים שהיו בעזה אומרים, כשהם אלו שאמורים להגן עלינו", אמר.
השיחה המלאה בין רעיית הנשיא לגיא גלבוע דלאל
(צילום: ברק מאיר Xmedia)
הוא שוחח על הנושא הכואב עם רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, לקראת היום הבינלאומי למיגור אלימות מינית באזורי סכסוך, שיצוין מחר (שישי), 19 ביוני. "האו"ם עוצם עיניים", האשים. "הם מעמידים פנים שזה לא קרה בזמן שהרבה אנשים שחווים תקיפות מיניות בוחרים לא לדבר על כך עם אחרים, אני רוצה שהנפגעים יידעו שהם לא לבד. זו לא אשמתו של הקורבן".
פעם נוספת חשף דלאל את פרטי ההתעללות הקשה שחווה בעזה: "זה קרה כמה ימים לפני הפסקת האש השנייה, לפני שחבריי טל (שוהם) ועומר (ונקרט) שוחררו. המחבל ששמר עלינו היה אדם מאוד מסוכן והתייחס אלינו בצורה מאוד רעה. פעם אחת הוא נכנס למנהרה שלנו ואמר לי לבוא איתו, כיסה לי את העיניים ולקח אותי לחדר של המחבלים. הוא אמר שהוא הולך לחקור אותי ואמר לי להתפשט. העיניים שלי היו מכוסות ושמעתי אותו עובד במחשב, ואז הוא שאל אותי 'לא ראית בנות הרבה זמן נכון? אתה צופה בפורנו? בוא נעשה יחד סרט פורנו'.
"אמרתי לו 'אתה צוחק, נכון? זה אסור באיסלאם', אבל הוא פשוט התעלם ממני. הוא נעמד מאחורי והתחיל לגעת בי בכל הגוף, לנשק לי את הצוואר ואת הגב. לא היה לי שום סיכוי. הייתי חלש והוא היה חזק. קפאתי ורק רציתי שזה יפסיק. חשבתי שאני צריך להתנגד, אבל מה אני יכול לעשות? ואז הוא הפסיק. הוא הצמיד סכין לגרון שלי ואמר לי לא לספר לאף אחד. נשבעתי".
גיא גלבוע דלאל בעצרת בכיכר החטופים לאחר שובו
(צילום: satview)
כשחזר למנהרה לצד חבריו, לא הצליח לספר להם על מה שעבר. בשיחה עם רעיית הנשיא הוא הסביר כי חשש לחייו, ותיאר מקרה שני של התעללות: "ברגעים כאלה המוח פשוט מתנתק. זה הרגיש כמו נצח אבל זה היה בערך 20 דקות. כל שנייה הרגישה כמו נצח ולא יכולתי להתנגד גם אם הייתי רוצה. כשהוא סיים הוא התחיל להכות אותי, להרים אותי ולזרוק אותי על הרצפה. לשחק איתי. לפני שהוא נתן לי לחזור (לשאר החטופים) הוא ביקש שאגיד שאני אוהב אותו. הייתי חייב. כשחזרתי שוב לא הצלחתי לדבר. המוח שלי רץ והרגשתי אבוד. לא ידעתי מה לעשות".
הרצוג השיבה לו כי "אלו חוויות קשות ומטלטלות עבור אדם צעיר, במיוחד במקום ובמצב שבו אתה מרגיש חסר אונים לחלוטין. נדרש אומץ רב כדי לשתף ואני מאמינה שחובתנו להביא את האמת הכואבת והמזעזעת שלנו בפני העולם. אני מודה לך על הנכונות והאומץ לעשות זאת".
